הבורסה לניירות ערך בתל אביב / צילום: שלומי יוסף, גלובס
שוק המניות של תל אביב אמנם מפגר בביצועיו בשנים האחרונות אחרי שוקי המניות העיקריים בעולם, אבל בפרספקטיבה לטווח ארוך, גם לשוק המקומי אין מה להתבייש.
גם שוק המניות בישראל הוכיח את עצמו לאורך זמן. כך למשל, מבדיקה שנעשתה על פני 25 שנים, מ-1980 ועד ל-2005, מתברר שמדד ת"א-100 השיג בתקופה זו תשואה ריאלית שנתית ממוצעת של 9.5%. זוהי תשואה שעולה בהרבה על תשואת שוק איגרות החוב הממשלתיות, וגם על תשואת ההשקעה בדירות.
ולא שחסרו במהלך אותן 25 שנים בעיות בורסאיות - שלא לומר, מפולות. האינפלציה בראשית התקופה הייתה תלת-ספרתית גבוהה, ובאמצעה דו-ספרתית גבוהה, ורק לקראת סופה היא ירדה לרמה חד-ספרתית. והיו גם מפולות גדולות בדרך: מפולת המניות "החופשיות" בינואר 1983, מפולת המניות הבנקאיות באוקטובר אותה שנה, מפולת בועת האשראי של 1994, ומפולת בשנים 2001, ובמיוחד ב-2002, על רקע האינתיפאדה השנייה וניהול מדיניות כלכלית שגויה.
מבדיקה שערכה הבורסה לניירות ערך בתל אביב (בפברואר 2019) כחלק מקמפיין שלה לעודד את הציבור להשקיע בבורסה, עלה כי ב-20 השנים שבין 1998 ל-2018 הניבו המדדים ת"א-35 ות"א-125 תשואה חיובית של 375% ו-345%, בהתאמה - הרבה יותר משעשו מדדי מניות מובילים בעולם.
חוסר משמעת והיעדר התמדה בהשקעה
ואולם, אליה וקוץ בה. יש לא מעט מחקרים שנערכו בעולם, בעיקר בארה"ב, ומעט בדיקות שנעשו גם בישראל, שמצביעים על כך, שגם בתקופות ממושכות של גאות בשוק המניות, המשקיעים רחוקים מלהשיג עבור עצמם את התשואות שמספקים מדדי השוק.
כך, למשל, מחקר שבדק את התשואה השנתית הממוצעת של מדד S&P 500 ב-20 השנים שבין 1986 ל-2005, הראה שהיא הגיעה ל-12% - בהחלט תשואה מרשימה, אבל התשואה של המשקיעים הפרטיים על השקעתם במניות S&P 500 הייתה שליש מזה, כ-4%. הסיבות שזיהו החוקרים היו חוסר משמעת והיעדר התמדה מצד המשקיעים.
המחשבה של הרבה משקיעים היא שהם יודעים לתזמן את השוק - מתי להיכנס לשוק ומתי לצאת ממנו. זוהי מחשבה מתעתעת. היא אולי עושה טוב לאגו, אבל אין בינה לבין המציאות דבר, והיא עושה רע לתיק ההשקעות.
משקיעים לא לומדים לפעול בקור רוח. לעיתים קרובות הם נתפסים לפחד, ולפעמים גם לפאניקה. הפחד מפני הפסד מנהל אותם, והם, במצבי משבר, מוכרים מכל הבא ליד. אותם משקיעים יהיו מרוצים מאוד אם וכאשר הם ייווכחו לדעת שהמניות שמכרו המשיכו לרדת, וייראו בכך הוכחה ליכולת התזמון שלהם, אבל הם לא ינצלו את הירידות כדי לקנות במחיר נמוך יותר את המניות שמכרו, אלא ימתינו לעוד ירידות.
ובינתיים, המניות מתאוששות והמשקיעים זקוקים לזמן כדי לחזור ולקבל ביטחון, ועד שהם זוכים לכך, מחירי המניות שהם מכרו כבר גבוהים יותר ממחיר המכירה שלהן. זה קורה הרבה מאוד כתופעה שבשגרה, וזה קורה הרבה, רק בעוצמה הרבה יותר גדולה, כשיש מפולת של ממש בשווקים.
כמה משקיעים שמיהרו למכור מניות במשבר 2008, אפילו בשלבים הראשונים שלו, חזרו להשקיע כשהשוק היה נמוך מהנקודה שבה הם מכרו, וכמה עשו זאת כשהשוק היה גבוה יותר? התשובה ברורה.
סטטיסטיקה לחוד ורווחים לחוד
דוגמה ישראלית לכך שסטטיסטיקה בורסאית לחוד ורווחי משקיעים לחוד, היא בדיקה שנערכה בבית ההשקעות פסגות ב-2007, שבחנה מה עשה שוק המניות הישראלי (אז, מדד ת"א-100) בעשור שבין יולי 1996 ליוני 2006, ומה עשו המשקיעים בקרנות הנאמנות המתמחות במניות בישראל.
ממצאי הבדיקה פורסמו במאי 2007 בעיתון TheMarker בטור שכתבה מירב ארלוזורוב, שכותרתו "להפסיד 4.3 מיליארד שקל בשוק שעולה ב-300%", ובטור קודם פרי עטה מאפריל 2007, שכותרתו "רוצים להפסיד? קנו את הקרן המנצחת של השנה".
מדד ת"א-100 השיג באותו עשור שנבדק על ידי פסגות, תשואה מצטברת של 301%, אף שבדרך הוא חווה לא מעט שנים קשות, ובעיקר בשנים 2001 ו-2002. התשואה השנתית הממוצעת שלו הייתה כ-15%. ומה לגבי המשקיעים - האם הם השיגו את התשואה הזו? לא רק שהם לא השיגו אותה, אלא שהם בכלל הפסידו, והרבה - הפסד של 55% על השקעתם. ומדוע הם הפסידו? לא בגלל ביצועים כושלים של קרנות הנאמנות שהם רכשו, אלא בגלל חוסר משמעת וחוסר התמדה.
אותם משקיעים הירבו להיכנס לשוק וגם לצאת ממנו באמצעות קרנות נאמנות, ומיהרו לרכוש את הקרן המנצחת של השנה, של החודש וכדומה - מה שהיה מכונה באותם ימים "הקרן עם הכוכבית". באופן כזה, הם למעשה חיבלו בתשואה שלהם. לעומת זאת, משקיעים שהתמידו בהשקעתם 10 שנים באמצעות כמה קרנות נאמנות מנייתיות, השיגו פחות או יותר את התשואה המרשימה מאוד שסיפק השוק.
אעיר רק שלבצע בדיקה כזו זה לא דבר פשוט, ואני לא חותם על הממצאים שפורסמו כמו שהם, אבל התופעה כשלעצמה - שוק עולה והמשקיעים מפסידים, או מרוויחים הרבה פחות ממה שהשוק איפשר להם להרוויח - היא תופעה מוכרת, גם ללא בדיקות, לכל מי שמעורב בשוק עשרות שנים.
לשם השוואה: באותו עשור (2006-1996) השיג שוק המניות האמריקאי חצי מהתשואה של שוק המניות הישראלי - והמשקיע האמריקאי הרוויח חצי מכך, לעומת המשקיע הישראלי, שכנראה, הפסיד.
תנודתיות האג"ח נמוכה הרבה יותר
התופעה הזו של שוק עולה שמספק תשואות חיוביות גבוהות, ושל בו-זמנית, רווחים צנועים למשקיעים, או חלילה הפסדים, אינה מוגבלת דווקא לשוק המניות. גם בשוק האג"ח הממשלתיות והקונצרניות קיימת תופעה דומה, אם כי היא פחות עוצמתית, כי התנודתיות בשווקים אלה נמוכה בהרבה מזו שבמניות.
הדרך הנוחה ביותר להיווכח בכך היא באמצעות בחינה של מה שמתרחש בקרנות הנאמנות. בפרק זמן של גאות באחד משני השווקים האלה נכנס כסף, והרבה, לקרנות המצטיינות והכניסה מתעצמת והולכת ככל שהגאות נמשכת. כלומר, הכסף שנכנס בשלבים ההתחלתיים של הגאות הוא מועט, והוא שנהנה ממלוא התשואה של הקרן המצטיינת, בעוד שהכסף שנכנס בשלבים הסופיים של הגאות ושל ההצלחה, "רגע" לפני שהקרן מתחילה להצביע על תשואה שלילית, הוא כסף גדול.
וכך, התוצאה המתקבלת היא שגם אחרי הירידה בשערי קרן הנאמנות, התשואה הכוללת שלה עדיין חיובית, ואפילו אולי גבוהה, אבל רק מעטים זכו ליהנות ממנה, בעוד שרוב הכסף שנכנס אליה הפסיד.
התופעה הזו של תשואה חיובית והפסדים למשקיעים, בו-זמנית, באותו פרק זמן, קשה להבנה, אבל הצצה לדוחות הרווח וההפסד של הקרנות מצביעה על הרבה מקרים כאלה. היא נובעת מכניסת כספים לקרנות הנאמנות בשיא ויציאתם בשפל, בלי שלמנהל הקרנות יש שליטה על כך. ואז, "מעשה קסמים", הקרן מציגה בדוח השנתי שלה תשואה חיובית, ולצדה הפסד כספי, שמייצג את ההפסד הכולל של המשקיעים בקרן.
אם כך, מהי הדרך להתגבר על החולשות האנושיות שלנו והנטייה להגיב מהר לכל ידיעה, נכונה או לא נכונה, חיובית או שלילית, והניסיון חסר התוחלת לתזמן את השוק?
התשובה היא שמי שאינו מצויד בסבלנות הדרושה בהשקעה לטווח ארוך, צריך לפעול בדרך של הוראות קבע - השקעה חודשית/רבעונית קבועה, בבחינת "שגר ושכח". באופן כזה, ההשקעה תתבצע הן בתקופות שבהן השוק יקר אמנם, אבל גם בתקופות שבהן השוק זול במיוחד, ובעיקר בתקופות שבהן השוק נסחר ברמת מחירים סבירה פחות או יותר, שאלה הן התקופות השכיחות.
כך, התשואה המצטברת של המשקיע תהיה נתונה פחות לתנודות השוק, וגם פחות לתנודות במצב הרוח שלו, וכך הוא יכפה על עצמו משמעת השקעות. העיתוי המדויק של כל השקעה חודשית ספציפית מאבד במסגרת כזו את משמעותו.
הבעיה הבסיסית היא של היעדר חינוך פיננסי שאמור להטמיע במוחם של המשקיעים את התובנה שרכישת מניות היא אכן השקעה, לא פחות מהשקעה בנדל"ן - דירות להשקעה. קשה לאנשים לקבל זאת, שכן דירה היא משהו מוחשי שניתן לגעת בו, בעוד שמניות נתפסות כניירות שיכולים לעוף עם כל רוח מצויה. רוכשי המניות לא מפנימים את התובנה שברגע שהם רוכשים מניות, הם רוכשים חלק בחברה והם שותפים לרווחיה ולצמיחתה.
מחירי דירות יכולים, כמובן, להשתנות וגם לרדת, אבל בעל דירה לא בודק מדי יום את שווי השקעתו. לעומת זאת, מחירי המניות משתנים מדי יום - ורבים מבעלי המניות (לא כולם) אינם מסוגלים נפשית לעמוד בתנודתיות הזו.
הכותב הוא מבעלי בית ההשקעות מיטב דש, שבו מנוהלות, בין השאר, גם קרנות נאמנות. אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק