ג'ו ביידן ובנו האנטר / צילום: Jonathan Ernst, רויטרס
לפני כשבועיים פירסם ה'ניו יורק פוסט' ידיעה מרעישה: העיתון השיג אימיילים, מיסרונים ותמונות של האנטר ביידן, בנו המתמודד מטעם המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות, ג'ו ביידן. אחד האימיילים היווה הוכחה, לכאורה, לכך שביידן, בעודו מכהן כסגן נשיא, קיים פגישה עם בנו ועם איש עסקים אוקראיני שעבד איתו. הכותרת של ה"פוסט" הכתירה את האימייל כ"אקדח מעשן".
לכאורה, מדובר ב'הפתעת אוקטובר': אירוע המשנה את מהלך הבחירות ברגע האחרון. אלא שמהרגע הראשון התלוו אליו סימני שאלה. מקור המידע היה לכאורה מחשב נייד, שנמסר לחנות בתיקון מחשבים בעיר מגוריו של סגן הנשיא, על ידי אדם שהזדהה כהאנטר ביידן. אך בעל חנות המחשבים, עיוור למחצה לטענתו, לא זיהה אותו בוודאות.
החומרים הגיעו אל ה"פוסט" בידי רודי ג'וליאני, עורך דינו של הנשיא טראמפ ומקורבו - אלא שמסתבר, על פי ה"וושינגטון פוסט", שכבר בשנה שעברה הוזהר הבית הלבן שג'וליאני עשוי להיות מטרה למבצע דיסאינפורמציה רוסי. אחרי פרסום החומרים התפרסם מכתב של בכירים לשעבר בגופי המודיעין האמריקאים, כולל שלושה ראשי CIA בדימוס, שמדברים על חשש לניסיון רוסי להתערבות במערכת הבחירות.
"מעל כל הפרשה מתנוססים כמה דגלים אדומים מאוד מעניינים", כך אומר בראיון לפודקאסט "המדריך לטראמפיסט" של "גלובס", רועי צינמן, לשעבר מפקד יחידת האיסוף הגלוי באמ"ן, והיום יועץ לסטרט-אפים בנושאי איסוף מודיעין והשפעה ברשתות.
צינמן, שעדיין שירת באמ"ן בזמן הבחירות לנשיאות ב-2016, מזהה בפרשה הנוכחית שיטות פעולה, ויכולות, המאפיינים לדבריו את המודיעין הרוסי. ואם אכן מדובר בקמפיין "השפעה", הוא אומר, מדובר "בהצלחה אדירה".
המודיעין הרוסי שכלל את המשחק
"שירותי המודיעין הרוסיים מקיימים מבצעי הדלפה לפחות מאז שנות המלחמה הקרה", מסביר צינמן. "כשהרעיון הוא לקחת מידע אותנטי, שהושג באמצעים מודיעניים - פעם זה היה באמצעות סוכנים והיום באמצעות תקיפות סייבר - ולהלביש עליו איזשהו סיפור". גם מדינות אחרות לא בוחלות בקמפיינים כאלה, מבהיר צינמן, אבל "שירותי המודיעין הרוסיים שכללו את המשחק הזה לדרגה של אמנות".
"קודם כל, אין אקדח מעשן לכך שהרוסים פרצו להאנטר ביידן והביאו את החומרים. אבל יש פה כמה סימנים", פותח צינמן. ראשית, חלק מהחומרים לא נראים ככאלה שמקורם במחשב נייד, ו"אנחנו יודעים בוודאות שהייתה פריצה בתחילת השנה לבוריסמה" - חברת האנרגיה האוקראינית שהעסיקה בעשור הקודם את ביידן הבן.
בנוסף, "חלק מהחומרים נראים כמו תוצרים של פריצת סייבר. יש שם הודעות imessage, ובדרך כלל אנשים לא שומרים את הודעות הסמס שלהם על המחשב. יש שם גם מה שנראה כמו צילומי סלפי - וגם הם לא במצבים שבן אדם היה מצלם את עצמו בצורה יזומה. כלומר, יכול להיות שמישהו פרץ למצלמת הנייד וצילם. יש סיכוי לא קטן שחלק מהחומרים הם פריצה לנייד של ביידן".
היכולת לפריצה כזאת, אומר צינמן, בדרך כלל נמצאת בידי גורמי סייבר מדינתיים" - כולל קבוצת מבצעי הסייבר של המודיעין הרוסי. ויכולות כאלה נמצאות גם בידי חברות פרטיות, שמוכרות את שירותיהן למדינות.
לבסוף, אומר צינמן, באחד מצילומי המסך של ההודעות של האנטר ביידן שהגיעו לידי "פוקס ניוז" נראה צילום מסך של אייפון המחובר לרשת סלולארית רוסית. איך פרט מפליל לכאורה כזה מסתדר עם מבצע פריצה מתוחכם? מסתבר שכבר היו דברים מעולם. גם ב-2016, אומר צינמן, שירותי המודיעין הרוסים "ניסו להרחיק את עצמם, אבל מהר מאוד הצליחו לעלות על כך שמדובר ברוסים, באמצעות 'פירורי לחם סייבריים' שהם השאירו אחריהם".
"אבל גם אם נעשתה הטעות הזאת, עדיין אין כאן הוכחה חד משמעותית שמדובר במבצע פריצה של הרוסים", מדגיש צינמן. "ובנוסף יש אמירה של ג'ון רדקליף, ראש המודיעין הלאומי, שהוא אמנם מינוי פוליטי, לפיה אין ראיות שמדובר בפעילות דיסאינפרומציה רוסית. אם כי, אני מאוד בספק שהאנטר ביידן אכן הלך וביקש שישחזרו הארד דיסק הפגום".
"גם אם החומרים הושגו במקור על ידי הרוסים", מדגיש צינמן, "מעורבים כאן הרבה שחקנים אמריקאים בתהליך ההפצה" - זאת להבדיל מקמפיין 2016. "יש בשרשרת את בעל חנות המחשבים, את ג'וליאני, עורך הדין של גו'ליאני, וכל גופי התקשורת שטיפלו בזה. נכון לעכשיו, אף אחד עוד לא ראה את הלפטופ, והחומרים לא פורסמו בצורה שקופה לחוקרים. זה יכול ללכת לשני כיוונים. אחד, זה בכלל לא הרוסים. כלומר, ג'וליאני השיג איכשהו את החומרים מהאקר או חוקר כלשהו, או שסיפור החנות נכון (למרות שאני מתקשה להאמין) - ופרסם אותם. לחלופין, אם באמת החומרים הושגו על ידי הרוסים, אז בניגוד ל-2016 יש פה שיתוף פעולה עם קמפיין השפעה רוסי, במודע או לא במודע".
התייחסות מסויגת ברוב העיתונים
הגילויים הנוכחיים זכו לכיסוי נרחב ב"ניו יורק פוסט" וב"פוקס ניוז", אבל להתייחסות מועטה ומסויגת בשאר תקשורת המיינסטרים. ולפחות מיד לאחר הפרסום, הרשתות החברתיות, ובראשן טוויטר, נקטו צעדים אגרסיביים על מנת למנוע את התפשטותו - כהפקת הלקחים מקמפיין 2016. אלא שלדברי צינמן, טקטיקת ההתמודדות הזאת הסתברה כבעייתית ביותר.
"מזה חודשים יושבים בפלטפורמות הרשת חוקרים ומומחים לדיסאינפורמציה, מנתחים מה יקרה באוקטובר לפני הבחירות, ומכינים תרחישים. למשל, תרחיש לפיו שבועיים לפני הבחירות מתפרסמת הדלפה גדולה שקשורה לדמוקרטים, וכוללת חומרים מאוד מרשיעים ומביכים, ואי אפשר לברר בדיוק מה המקור. מה שמחליטים בסוף אותן סימולציות הוא לבצע כל מיני פעולות עד שיתברר מקור המידע, כשהמטרה היא להאט את תפוצת המידע על גבי הפלטפורמות". וזה אכן מה שעשו בטוויטר, ובמידה מוגבלת יותר בפייסבוק.
מה שהמומחים לא חזו, אומר צינמן, הוא "שהפעם הפרסום יהיה בכלי תקשורת כל כך מרכזי כמו ה'ניו יורק פוסט'", כשבהמשך נוספים פרסומים באתר 'ברייטבארט'. כלומר, "התרחיש לא הביא בחשבון פרסום בכלי תקשורת כל כך מרכזיים שבעצם מעקר את היכולת לחסום אותו, מבחינת חופש הדיבור וחופש השיח. הפלטפורמות לא יכולות להילחם בעיתונות גרועה או בעיתונות בעייתית. ולכן הן עדכנו תוך 24 שעות את המדיניות שלהם".
"האפקט שנוצר היה שלילי בשני מובנים. הפלטפורמות גרמו למידע להיראות כמשהו מצונזר, מידע אסור - וזה מעודד את כל תומכי הקונספירציות. בנוסף, זה עורר הרבה כעס על הרשתות החברתיות מצד גורמים שמרנים, שאינם בהכרח טראמפיסטים שרופים, אלא שמרנים בסגנון 'מסיבת התה'".
ג'ו ביידן עצמו התייחס לגילויים כאל ניסיון השחרה וכאל קמפיין דיסאינפורמציה רוסי, והצהיר שלא היה מעורב בעסקיו של בנו. עוד הוא הכחיש שהפגישה המדוברת התקיימה - אבל לא התייחס בפירוט לכלל הגילויים לכאורה. כפי שגם הוסבר ב"וושינגטון פוסט", אומר צינמן, לא נכון מבחינת הצד המותקף לספק הכחשה מפורטת. "גם אם נניח שזה מבצע השפעה רוסי, כנראה ש-95%-99% מהחומרים הם אותנטיים. ככה מבצע כזה עובד. ואתה לא יודע מה יש בידי הצד השני. אולי תכחיש, ואז יזייפו אימייל שסותר בדיוק את מה שאתה מכחיש. אני יכול להבין למה קמפיין ביידן לא רוצה להיכנס ללופ הזה".
בסופו של דבר, יש לומר, כל הפרשה אינה מפתיעה במיוחד: הרי הניסיון להשיג מאוקראינה מידע נגד ביידן עמד במרכז משפט ההדחה של הנשיא טראמפ בסנאט. עד כמה הפרשה הנוכחית תשפיע על הבחירות? "אני איש מודיעין וטכנולוגיה", אומר צינמן, "וגם למומחים פוליטיים קשה להעריך את ההשפעה האמיתית של הדברים. עובדתית, אנחנו רואים שהסיפור הזה מאומץ על ידי חלקים נרחבים בתקשורת השמרנית. אם מישהו אכן עשה קמפיין "השפעה", ותכנן שהחומרים האלה יקבלו תפוצה נרחבת ויאומצו על ידי רוב הימין האמריקאי - אז זו הצלחה אדירה מבחינתו. האם בסוף זה מה שידחוף את אותו שמרן שלא כל כך אוהב את טראמפ לצאת מהבית ולשים פתק? נדע בעוד שבוע".