מתווה החזרה ללימודים: שההורים לא יעבדו והילדים לא ילמדו
ברגע של כנות, כשקבינט הקורונה קיבל את ההחלטה להחזיר את תלמידי כיתות א'-ב' ללמידה בסירוגין ואת תלמידי כיתות ג'-ד' ללמידה מלאה בקפסולות, נאלצתי להסכים עם ההתנשאות החרדית שטוענת שהחינוך במגזר החרדי הוא ערך עליון, עם רמז בין השורות שלשאר אזרחי המדינה פחות אכפת מחינוך הילדים.
כשכל המדינה סערה בשבוע שעבר על מוסדות חינוך חרדים שפתחו את שעריהן בניגוד מפורש להנחיות הממשלה, סברתי שהצעד של החרדים הוא בשורה טובה לכלל הציבור הישראלי. לא, אני לא תומך בהפרת החוק ובטח לא בצורה כל כך בוטה, אבל חשבתי שהתעוזה של החרדים תאלץ את המדינה לחשוב בצורה יצירתית כיצד לאפשר את פתיחת מערכת החינוך בהקדם ובצורה בטוחה.
למעשה, החשיבה "מחוץ לקופסה" הפעם הייתה בעוכרינו. כל בר דעת שהיה חושב בצורה מושכלת "בתוך הקופסה", היה מצליח להגיע להחלטה הנכונה וההגיונית. הרבה דיו נשפך על חוסר התפקוד של הממשלה הנוכחית ועל הניהול הקטסטרופלי של משבר הקורונה. אבל גם הממשלה הזאת הצליחה להתעלות על עצמה ולקבל את ההחלטה המופרכת ביותר: מתווה החזרה ללימודים שכולל למידה לסירוגין לתלמידי כיתות א'-ב' ולמידה מלאה בקפסולות לתלמידי ג'-ד'. המתווה הזה מזכה אותם במדליית זהב להחלטות תמוהות.
להחלטה על חזרה של הכיתות הנמוכות ללימודים, יש שתי מטרות עיקריות: לצמצם עד למינימום את הפגיעה בתלמידים הצעירים ולאפשר להורים לחזור לעבודה ולהניע את פתיחת המשק בצורה הדרגתית.
לפי הציטוטים מקבינט הקורונה, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שעלות הוספת הקפסולות לכיתות א'-ב' היא שישה מיליארד שקל, ואין לנו את היכולת לממן את זה. גם אם נתעלם מחוסר שיקול הדעת בפזרנות של המענק לכל אזרח בקיץ, וגם אם נחשוב שזאת הייתה החלטה נכונה כלכלית, ההחלטה הנוכחית היא עיוות נוראי בשיקול הדעת ואחריה לא יוכלו מקבלי ההחלטות לטעון שחינוך הילדים הוא ערך עליו עבורם.
אני אב ל-2 בנות, הגדולה בכיתה ג' והצעירה בכיתה א'. הגדולה כבר רכשה מיומנויות למידה בסיסיות, יודעת איך מתנהגים בבית הספר והיא מצליחה ללמוד יום שלם בלמידה מרחוק. הצעירה, שהפסידה חצי שנה מההכנה לקראת כיתה א' ולא הספיקה ללמוד בבית הספר אפילו חודש אחד, מוצאת את עצמה מתוסכלת ולא מצליחה להעביר אפילו שיעור אחד ביום בזום.
אם היה מדובר בשיקולים בריאותיים המסתמכים על נתוני הדבקות של ילדי כיתה א' לעומת כיתה ג', הייתי מקבל את ההחלטה בהכנעה. הבריאות של כולנו צריכה להיות באמת מעל הכול. אבל איך אפשר לקבל החלטה כל כך מעוותת כשמדובר אך ורק בשיקולי תקציב?
אם אתם סבורים שרק שתיים מתוך ארבע שכבות הגיל הנמוכות יכולות ללמוד שבוע מלא ורצוף, ברור מאליו שהכיתות הנמוכות הן אלה שאמורות לחזור ללימודים מלאים והכיתות הגבוהות יותר יתחילו את החזרה ללימודים במתווה של שבוע שבוע.
וכאן מגיע העיוות הגדול והאבסורדי. הרי ברור לכל שפתיחת מערכת החינוך טומנת בחובה סכנה של הדבקה והתפשטות חוזרת של המחלה. אך במסגרת ניהול הסיכונים, אנו נאלצים לאזן ולקחת את הסיכון כדי לאפשר תועלות אחרות. התועלת העיקרית במקרה הנוכחי היא לאפשר להורים של ילדים בכיתות א'-ב' לשוב לעבודה.
רק ממשלה חלמאית כמו הממשלה הנוכחית יכולה לקחת על עצמה את הסיכון בפתיחת מוסדות החינוך ובלי להרוויח ממנו כלום. לא למידה לילדי השכבות הנמוכות ולא חזרה של הורים לעבודה.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואב לשלושה
