מורה בבית ספר יסודי בארה"ב מעבירה שיעור באפליקציית זום / צילום: Amanda Inscore, רויטרס
על רקע ידיעות סותרות המתפרסמות כמעט מדי יום בנוגע לתפקידם של ילדים בגילים שונים בהתפשטות נגיף הקורונה, סביר להניח שהילדים שלנו - או לפחות הגדולים שבהם - ילמדו מהבית בעתיד הנראה לעין. הלמידה מרחוק מזמנת אתגרים רבים, גם עבור משפחות בעלות אמצעים. גם אם עדיין לא ניתן להעריך את מלוא ההשלכות של השהייה הממושכת מחוץ למסגרת הבית-ספרית, אפשר לומר כבר היום שכל הילדים נפגעים, אבל יש כאלה שנפגעים יותר.
בתי הספר עונים על צרכים פיזיים ורגשיים שבלעדיהם ילדים אינם מסוגלים ללמוד: ממקום מפגש חברתי והתפתחות קוגניטיבית ועד מילוי צרכים בסיסיים כמו מזון, בעיקר עבור ילדים ממשקי בית עם הכנסה נמוכה. לפני פרוץ המגפה, לפחות 180,000 ילדים קיבלו ארוחה חמה בבית הספר, ועבור ילדים רבים בית הספר היה מרחב בטוח לפחות בחלק מהיום. בזמן הסגר הראשון מספר הפניות בנושא אלימות במשפחה למוקד הסיוע של משרד הרווחה זינק מ-11 שיחות ביום בממוצע בפברואר ל-61 שיחות ביום בממוצע במאי. בהיעדר הפעלה של בתי הספר באופן פיזי לרוב התלמידים, אילו פתרונות מערכתיים מיושמים כדי להבטיח את הצרכים הבסיסיים הדרושים לילדי ישראל בתקופת המשבר, וכדי לאפשר למערכת החינוך להמשיך לפעול לצמצום הפערים בין תלמידים מרקעים שונים?
יש מתאם חזק ושלילי בין רמת ההשכלה של ההורים לבין הכנסתם, כך שבמשקי בית שבהם ההכנסה נמוכה, נדיר למצוא הורים משכילים שיכולים לסייע לילדיהם בלימודים כמו במשקי בית בעלי הכנסה גבוהה. כעת חסרים להם גם המשאבים הנדרשים להשתתפות בסיסית בלמידה מרחוק. לרבע מהילדים מכלל האוכלוסייה אין מחשב בבית, ורובם חיים מתחת לקו העוני. מבין המשפחות עם הכנסה חודשית ממוצעת של 2,000 שקל ומטה לנפש, ל-40% אין מחשב בבית לעומת 5% בבתים בעלי הכנסה של 4,000 שקל לנפש ומעלה. הפער קיים בכל מגזרי האוכלוסייה, אך הוא בולט במיוחד בקרב חרדים וערבים בכל רמות ההכנסה.
גם בגישה לאינטרנט המצב דומה: מבין כלל המשפחות בישראל, ל-50% מהמשפחות בעלות ההכנסה הנמוכה ביותר אין גישה לאינטרנט בבית, לעומת כ-5% מהמשפחות בעלות ההכנסות הגבוהות ביותר, ושוב, כצפוי - המספרים גבוהים הרבה יותר בקרב חרדים וערבים, אם כי גם בקרב יהודים שאינם חרדים יש פערים משמעותיים בין בעלי הכנסה גבוהה לנמוכה. במילים פשוטות, הפערים במשאבים מיתרגמים ישירות לפערים ביכולת להשתתף בלמידה מרחוק, וללא התערבות מהירה ומשמעותית ניתן לשער כי מי שעני יפסיד את שנת הלימודים או חלקים גדולים ממנה.
על אף ההשקעה הכלכלית הגדולה בהתמודדות עם האתגרים שיצרה המגפה, היא לא מצמצמת את אי השוויון ביכולת של הילדים שלנו ללמוד. לא בכל העולם זה כך. בממפיס שבמדינת טנסי בארה"ב, הנהלת בתי הספר של המחוז (שבו ההכנסה החציונית של משקי הבית היא מתחת לממוצע בארה"ב) רכשה מחשבים ניידים זהים ומודמים סלולריים לכל 118,000 הילדים במחוז, בלי קשר למשאבים הביתיים שלהם, כדי להבטיח שוויון מרבי. באוסטין שבטקסס, המחוז התקין אינטרנט אלחוטי על 261 אוטובוסי הסעות והציב אותם בשכונות עם חיבוריות נמוכה לאינטרנט כדי שלכל הילדים תהיה הזדמנות ללמוד מרחוק, ועד היום כבר רכשו מודמים סלולריים לכל מי שביקש.
המחוז גם מציע ארוחות חינם לכל הילדים עד גיל 19 המעוניינים בהן (ללא מבחן הכנסה) עד סוף שנת הלימודים הנוכחית, ונכון לעכשיו, הורים ומבוגרים אחרים האחראים על הטיפול בילדים יכולים גם הם לקבל ארוחות חינם עד סוף אוקטובר או עד שייגמר התקציב. למרבה הצער נראה שבישראל לא ממהרים להשקיע ברמה מספקת במערכת החינוך - בילדים ובעתיד שלנו - כדי לוודא שכולם מקבלים הזדמנות שווה.
כיום, רוב הילדים בישראל מתמודדים עם ההשלכות של הלמידה מרחוק, שחלקן יתבהרו רק בשנים הבאות. הלמידה המקוונת היא הרע במיעוטו ולא צורת למידה אידיאלית, אך עדיין יש ילדים שאינם יכולים להשתתף בה כלל, ילדים שהבית אינו מהווה עבורם סביבה בטוחה וילדים רעבים. נראה שזה לא כל כך מפריע לנו, אך אין ספק שעוד נצטער על כך. ההשלכות יורגשו במערכת החינוך ובמשק בעתיד. נוכח חוסר היציבות בפתיחתם של בתי הספר ולטובת המדינה בטווח הארוך, רצוי שנשקול להשקיע משאבים שיעניקו לכל הילדים שלנו הזדמנות שווה להצליח, במקום שנאפשר לחסרי המשאבים שבינינו להישאר מאחור.
הכותבת היא מנכ"לית מרכז טאוב