דרור פויר / צילום: יונתן בלום
א. ככל שפיתוח החיסון לקורונה מתקדם ומתקרב, כך אני מתרשם, הופכת השפה המתארת את התהליך ליותר ספורטיבית; מי מנצח, מי מפסיד, המירוץ צמוד, המתחרים נחושים והמסלול מלא מכשולים - מי מזנק, מי מטפס, מי נופל בשלב 3.
אנחנו לא מבינים עד הסוף מה קורה ואיפה בדיוק אנחנו במסלול, אבל מבטיחים לנו שקו הגמר מתקרב בצעדי ענק. עוד רגע אנחנו שם. בינתיים מצופה מאיתנו, תושבי העולם, לעמוד על הקווים ולעודד כל אחד את הקבוצה שלו, גם כשהיא קצת מדדה מאחורי השאר: יאללה מכון ויצמן מלחמה! לא לוותר! שופט, יא מניאק! (אחרי נאומו של שר הדיגיטל הלאומי, שהוא גם השר המקשר בין הממשלה לכנסת והממונה על רשות החברות הממשלתיות ונציבות שירות המדינה, דוד אמסלם, שהכניס את המילה לרשומות הרשמיות ולדברי הימים, לדעתי כבר אפשר לכתוב מניאק גם בעיתון מכובד).
נכון לעכשיו, ההערכות מדברות על כך שעוד כחצי שנה, במאי-יוני 2021, אמור להתחיל תהליך חיסון האוכלוסייה. זה לא עוד הרבה זמן! באותה נשימה מוסבר לנו - ויש לי תחושה טובה למדי שאת החלק הזה במשפט רוב האנשים איכשהו לא רואים - שבשנתיים הקרובות (או משהו כזה) אי אפשר יהיה לייצר מספיק חיסונים לכולם.
כלומר, לפנינו תקופה ארוכה למדי שבה רק חלק קטן למדי מהאוכלוסייה יזכה לקבל חיסון. כמה קטן? התרחיש האופטימי ביותר מדבר על כ-40% מהאוכלוסייה ואילו התרחיש הראלי יותר מדבר על כ-10% בלבד.
מירוץ רציתם? המירוץ לפיתוח החיסון הוא בקושי חימום ומתאבן למירוץ האמיתי - המירוץ לחיסון עצמו, לחיים ולמוות: מי יזכה לקבל קודם את הזריקה הגואלת? את? אתה? אני?
אתם מסתכלים לצדדים עכשיו ומודדים את המתחרים, נכון? גם אני.
ב. הקריטריונים לזכאות לחיסון מתגבשים בימים אלה ממש ואני בטוח - יותר מבטוח - שממשלת ישראל תדע לא רק להיערך מראש ובזמן וכל זה בצורה רגועה ומושכלת, כמו שהיא הוכיחה שוב ושוב שהיא יודעת לעשות ל-כך טוב (ובכל תחומי החיים - ראו איזה יופי ארגנו את חזרת הכיתות הנמוכות ללימודים, תענוג), אלא גם להחליט על קריטריונים צודקים, ענייניים ושקופים כשהדבר היחיד העומד בראש מעייניה הוא דאגה לבריאותם של תושבי ישראל.
אני בטוח שאם למדינת ישראל יהיו חיסונים שיספיקו רק לעשירית מהאוכלוסייה, החיסונים ילכו בדיוק למי שהכי צריך! החודשים האחרונים הוכיחו לכולנו שחור על גבי לבן שיש על מי לסמוך. אני רגוע.
רגוע לגמרי, כמו מלפפון בסופר, אבל רק ליתר ביטחון, אני עושה בדיוק את מה שאתם עושים עכשיו: עורך רשימת מצאי זריזה בראש. איך אני משיג חיסון? מי יעשה לי פרוטקציה? יש לי חוטים למשוך בהם? יש חובות שאפשר לפדות? טובות שאפשר לגבות? קשרים שאפשר לרענן? יש איזו קומבינה שאפשר לארגן? איך אני מקצר תהליכים? איפה אני מעגל פינות? אני מכיר מישהו שיוכל לסדר לי זריקה? אני מכיר מישהו שמכיר? אני מכיר מישהו שמכיר מישהו שמכיר? מי יש לי בבילינסון? גיס של בת דודה של שכן של אחותי מכיר שם את כולם. אולי נסמס לו איזה אימוג'י של לב עטוף בסרט, שיידע כמה אני אוהב אותו.
אם אתם לא חושבים ככה, נראה שאתם אחד משני דברים: או שהפרוטקציה שלכם כל כך חזקה שאתם כבר לא שמים לב אליה או שאתם עולים חדשים. אם התשובה היא א', פנו אלי בפרטי. אם היא ב', ברוכים הבאים.
ג. למי ילך החיסון? מדובר בסוגיה אתית-רפואית-פילוסופית לא פשוטה שמלווה אותנו מאז ומעולם, סוגיה שאחרי שמנפים ממנה את כל המילים היפות נשארים עם שאלה אחת פשוטה: במקרה של מחסור בציוד רפואי (כמו מכונת הנשמה), תרופות, טיפול או חיסון - החיים של מי שווים יותר? יש לך שני חיסונים לקורונה ו-20אנשים, למי תיתן קודם?
באפריל, פרסמה ועדה משותפת למועצה הלאומית לביו-אתיקה, הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית ומשרד הבריאות המלצות טעונות ביותר בנוגע לאשפוזים במחלקות קורונה צפופות ולשימוש במכונות הנשמה.
בגדול, הוועדה דירגה את "חשיבות" חיי האדם לפי היכולת שלו לשרוד. זה היה הקריטריון המוביל, ואף הוא עורר מחלוקות עזות - הרי לפיו, חיי מבוגרים שווים פחות.
יש גם קריטריונים הפוכים (כמו בחיסון לשפעת, שלפיהם ראוי לתעדף קבוצות מוחלשות שנמצאות בסיכון גבוה, כמו קשישים, ילדים קטנים ועניים) - עניי עירך קודמים, הא? בישראל זה נשמע כמו בדיחה. ובכל מקרה, נדמה שאין טעם כרגע להיכנס לקריטריונים ו/או למחלוקות לגביהם.
הרי בישראל של 2020 אין הרבה חשיבות לא לקריטריון הזה ולא לקריטריון ההוא - בסופו של יום, הקריטריון העיקרי הוא הפרוטקציה. אלה בלי פרוטקציה מוזמנים לנקוט באפשרות השנייה הניתנת לישראלי: להפוך שולחן. קצת פחות אלגנטי, אבל עובד יופי.
אלה האופציות.
ד. ובכלל, כשמדברים על "תור" לחיסון, כדאי להבהיר דבר אחד ברור מאליו: הראשון מבינינו, האזרחים הרגילים, יעמוד בתור הרבה אחרי אחרון המקורבים, האדמו"רים, ותיקי מערכת הביטחון, המיליונרים והחברים של יאיר נתניהו.
הרי בישראל קיים גם קריטריון העל: האם אתה בעד או נגד ביבי. בישראל של 2020 בואכה 2021, אף אחד לא יופתע אם קבלת חיסון תותנה איכשהו בנאמנות. זה לא יפתיע אף אחד, נכון? שום דבר כבר לא יפתיע. שרי הליכוד כבר קראו בעבר לתעדף בתקציב ערים שנחשבות למעוזי ליכוד. הרי אין דבר אחד במדינה הזו שלא נקבע לפי האינטרסים האישיים של נתניהו - מפתיחת שנת הלימודים ועד לזהות המפכ"ל - אתם באמת מעזים לחשוב שבעניין כמו חיסון לקורונה זה יהיה שונה?
אלה יקבלו ראשונים ומפה לשם, התור איכשהו תופס צורה, לא? אחריהם יקבלו הסלבריטיז. יש בזה הרבה מאוד היגיון: קחו לדוגמה אותי. מה כבר יש לעשות איתי? אני לא מועיל לאף אחד, אבל און רפאלי - חיים שלמים לפניו. תנו לו. לא חשוב מה יהיה איתי, חברות וחברים, אני מבקש שקודם ידאגו למיכל אנסקי ולקסניה טרנטול - יש מישהי כזו ובאתר הרכילות הנהדר TMI קראתי שהיא בדיוק ענתה "כן" להצעת הנישואין של בחיר ליבה, איש העסקים כרמי עמר, והאקס שלה, עמרי בן נתן, לא נשאר אדיש (שככה יהיה לי טוב, לא ידעתי שקודם הוא כן היה אדיש). האושר של אלה איילון - באותו אתר קראתי תחקיר שלפיו יש לה אצבעות ארוכות במיוחד שהיא מנסה להסתיר, שככה יהיה לי טוב - חשוב לי יותר מאושרם של ילדיי.
עזבו אותי לגסוס במסדרון, הצילו את נטלי דדון!
ואחרי שדאגנו לכל המקורבים, המקומבנים, הנאמנים, העשירים, המפורסמים והרבנים, בטח יישארו עוד איזה עשרים חיסונים ל-8.84 מיליון ישראלים. איך נחלק אותם? אני מציע שעל עשרה חיסונים תיערך הגרלה, ועל העשרה הנותרים נלך מכות בפארקי המים ובכבישים. נראה לי רק הוגן.
בהצלחה לכולם!