רחוב בבני ברק / צילום: Ariel Schalit, Associated Press
בימים אלו לא קל להיות חרדית בישראל.
מצד אחד התקשורת הישראלית צובעת אותנו בצבעי דם עזים של מפיצי מגפות, ומהצד השני התקשורת החרדית מציירת את המשטרה הציונית כשונאת אותנו, ואת התקשורת הישראלית כרודפת אייטמים שקריים נגד מגזר שומרי החומות. בשערי העיתונים החרדים מככבות כותרות של אנטישמיות, מגפה, שנאה, מאבק, מרד ועוד שלל ביטויים קיצוניים.
למעשה התקשורת החרדית אינה חיה על האנרגיות שלה בלבד. בשנים האחרונות הצטרף אליה כוח עולה שמזין את העיתונאים ואת הציבור החרדי במסרים חתרניים, לצד מסרים המעוררים לגאוות יחידה.
הכוח העולה הוא הוואטסאפ שכולנו מכירים. ולמרות שמדובר באפליקציה הבנויה על פלטפורמה דיגיטלית, הוואטסאפ נחשב לכלי כשר למהדרין ונמצא בכל הסמארטפונים המסוננים. חרדים רבים משתמשים בוואטסאפ ביזנס או בוואטסאפ WEB על המחשב מכיוון שיש להם רק פלאפון כשר.
מה שלא יודעים הוא שהוואטסאפ הפך לרשת חברתית חרדית הכי חזקה במגזר.
יש לנו קבוצות וואטסאפ שקמות כפטריות אחר הגשם, יש רשימות תפוצה חזקות והכי חשוב - יש את הסטטוס. מדובר בהודעה שכל אדם יכול להעלות לאזור ייעודי בוואטסאפ שלו. המידע שפורסם בסטטוס פתוח לצפייה של אנשי הקשר במשך 24 שעות בלבד.
לא מעט מאנשי הקשר שלי מעלים סטטוסים בקביעות וזוכים לחשיפות של מאות ואלפי אנשים שעוקבים אחריהם. יש שם נשים שעוסקות בסטיילינג המציגות את מיטב מותגי העילית ונותנות טיפים מהתחום המקצועי שלהן, יש גם גברים שמחליטים שהגיע הזמן להכנס למטבח, ואפילו יש שם מחאות חברתיות שצומחות מתוך הכאב של הציבור.
לפני כחצי שנה בחרתי להקים קבוצת וואטסאפ שלימים הפכה למרכז מידע לנשים הנמצאות בהריון. באותה תקופה הייתי לפני לידה. בוטלו לי כל הבדיקות כולל החיוניות שבהן ומעקבי הריון הפכו למעקבים טלפוניים. במקביל, אני ולא מעט חרדים נוספים שנחשפו לתקשורת הישראלית ולסכנות הקורונה, עבדו קשה כדי להסביר לציבור החרדי עד כמה חשוב להישאר בבית ולמנוע את ההדבקה. באותה תקופה אף אחד לא ידע לספר לאלפי נשים שנמצאות בסוף הריון איך תתנהל הלידה בקורונה. והנורא מכל - הוואטסאפ החרדי רעש על אפליית יולדות חרדיות בלידה. כך גיליתי שהעובדה שבחרתי להיות בבית יחד עם כל משפחתי בלי לצאת לנשום אויר לא תסייע לי ביום הלידה. ברגע שיראו אותי עם חצאית ופאה, אני צפויה להיות מתויגת כחולת קורונה, למרות שסיכויי ההדבקה בבית הם נמוכים משמעותית משל סיכויי ההדבקה של המיילדת העובדת בחדר לידה.
מתוך רצון לייצר שינוי בשטח, פתחתי בחול המועד פסח את קבוצת הוואטסאפ שנקראה אז "לידה בקורונה" והתמלאה תוך פחות מיממה. שם ראיינתי את בכירי בתי החולים בהתכתבות ויצרנו מהפכה. תוך ימים ספורים בתי החולים שינו מדיניות לגבי היולדות החרדיות, והבכירים הכתיבו נהלים וסטנדרטים הדורשים להתייחס ליולדות חרדיות בהתאם למצב הרפואי של כל אחת, ולא על בסיס מקום המגורים.
מהפכה זו נוצרה תוך שבועיים עם קבוצת וואטסאפ של 256 נשים.
נשים שילדו שיתפו בקבוצה את החוויות האישיות שלהן, תקלות טופלו אונליין על ידי נציגי בתי החולים והיתה תחושה שיש למי לפנות כשצריך. הראיונות של בכירי בתי החולים שנערכו בקבוצה הועלו לתיקיית דרייב שנפתחה לקריאה על ידי אנשים שונים מעל 5,000 פעמים. הלינק לתיקיה הופיע רק בקבוצה, ומשם הוא נדד לאנשים נוספים, שהדרך היחידה שלהם לקבל מידע היתה באמצעות המידע שנאסף בקבוצת הוואטסאפ.
המצוקה של חברות הקבוצה יצרה תחושת קירוב והדדיות. כמה צהלנו עם כל יולדת שסיפרה שהלידה בתקופת הקורונה האירה לה פנים, וכאבנו מאד עם אלו שסבלו. אבל בשני המקרים, נאלצתי לבקש מהן לצאת מהקבוצה כדי לפנות מקום ליולדות נוספות שהמתינו ברשימת המתנה עד שנפתחו קבוצות נוספות.
בשלב בו חששתי ליציבות הדרייב, העברתי את הראיונות לאתר שהוקם ונפתח בסנני האינטרנט החרדים. התוכן באתר זה נחשף לציבור רק באמצעות שיתוף לינקים בוואטסאפ.
תוך זמן קצר, הגיעו לאתר כל שבוע עשרות פניות של נשים בהריון, הפניות דרשו טיפול וכתיבת מידע שחזר על עצמו. באחד הלילות בהם העתקתי תשובות ממייל למייל הבנתי שצריך להתקדם לשלב הבא. החלטתי לבנות רובוט שיספק מידע על נהלי הלידה בקורונה לאלפי נשים נוספות, ועל איזו מערכת הוא עובד? על וואטסאפ.
היום, בזכות המידע הקיים ברובוט כל אישה יכולה לדעת מראש באיזה בית חולים מאפשרים מלווה, איפה יש חדרים ליולדת שרוצה להיות לבד בחדר ולשמור לא להדבק, וגם איך מגישים את המזון במהלך האשפוז.
עד היום, תוך חצי שנה בלבד, נעזרו בפרויקט "לידה זה כח" מעל 10,000 נשים. אבל החלק היפה ביותר הוא שכל הפעילות הענפה בנויה על וואטסאפ ופעילות אורגנית בלבד.
אז בפעם הבאה שתחשבו על החרדים והחדשות, תציצו גם בסטטוס הוואטסאפ של כמה אנשים חרדים שאתם מכירים. יש סיכוי שזו תהיה הצצה מרתקת לעולם שנמצא מעבר לפינה אך כל כך שונה במהות ובסגנון.
הכותבת היא המו"לית לשעבר של העיתון "יום ליום"