עוד מסעדה סגורה בצל הסגר השני בישראל / צילום: כדיה לוי, גלובס
מלחמת יום הכיפורים חשפה כשל עמוק במוכנות המערכות הצבאיות. בעקבותיה נדרשה המערכת הציבורית, הן הפוליטית והן הדרג המקצועי הממונה, לחשבון נפש מעמיק ולתיקון יסודי של מבנה המערכת וההתנהלות בו. משבר הקורונה חושף משבר בקנה מידה דומה של השירות הציבורי בישראל.
מרבית חיצי הביקורת, באופן כמעט טבעי, מופנים כלפי הדרג הפוליטי הנבחר. הם נבחרו, הם מקבלי ההחלטות, ולכן הם נושא באחריות והם הכתובת. גישה זו, במידה רבה עיוורת כלפי מי שבאמת קובע עבורנו את איכות החיים לטווח הארוך.
עמוד השדרה והלב הפועם של העשייה הממשלתית הינם אנשי המקצוע במשרדים, ולא הפוליטיקאים. אנשי המקצוע הם אלו שאמונים על גיבוש תכניות מדינה לטווח המיידי והארוך, אמונים על בניית התשתיות, על חוקי המדינה, על אכיפתם, ועוד ועוד. אנחנו כציבור הענקנו, גם אם לא באופן ישיר דרך הקלפי, בידי האליטה המשרתת הזאת את הסמכות לשלוט על חיינו.
כולנו עסוקים בשאלת הפרסונות הפוליטיות הנבחרות, אך חייבים לזכור שללא דרג מקצועי מתפקד, אין סיכוי לאף אחד מהן להצליח. בדיוק כפי שמלחמה לא ניתן לנצח ללא אנשי צבא הממלאים את תפקידם היטב.
אזרחי ישראל משלמים למערכת הציבורית במשך שנים רבות מאות מיליארדים כדי שתתפקד. ומה נחשף ברגע האמת? מערכות מידע ומחשוב משנות השמונים, אי יכולת ניתוח עצמאית, יכולת ניהולית וביצועית נמוכה, אי בהירות לגבי סמכויות ועוד ועוד.
המערכת תקועה וברגע האמת, בדיוק כמו במלחמת לבנון השנייה, לא ברור כיצד היא מתנהלת ומתפקדת. זהו כשל ניהולי שאינו תלוי בשר כזה או אחר ולפעמים אפילו לא במנכ"ל, על אף שברגע האמת הם נושאים באחריות מולנו האזרחים.
תיקון עמוק של המערכת המקצועית, הפקידותית, בישראל הוא לא פחות חשוב מהתיקון הפוליטי. משהו עמוק במערכת הציבורית תקול, והקורונה מאירה לנו עליו בפרוז'קטור. חלק מהנושאים שדורשים טיפול עשויים להישמע טכניים ומשמימים, אך הם קובעים את כללי המשחק.
נושאים כמו הסדרת הממשק ומאבקי הכוח (והאגו) התדירים בין הדרג הנבחר לממונה, משפטיזציה שמשתקת את המערכות, כוחם הקיצוני של תקציבנים וחשבים לשתק עשייה ובניית יכולות במשרדי הביצוע, תהליכי גיוס, מיון, ניהול עובדים וגם פיטורין לוקים בחסר; כל אלו מביאים לתוצאה בינונית מינוס עבור הציבור. ולא פחות חשוב, העדר אתוס שירות ברור שמאחד את המערכת לפעול באופן מדויק למען המטרה המשותפת, למען האזרחים.
נכון להיום אין אף חבר ממשלה שמעוניין להתמודד עם הכשלים הללו בצורה אמיתית. טענות על "העדר יכולת למשול" נשמעות לא פעם, אך לא באמת נעשה דבר על מנת לשנות את התמונה לטווח הארוך. מדובר בשאלות מורכבות וכבדות משקל עד מאד, ונראה שאף פוליטיקאי אינו מסוגל כיום להיכנס לעובי הקורה ולהתמודד עם הכשל הזה לבדו, אפילו לא ראש הממשלה.
גם התקשורת כשלה בטיפול בנושא. כמה פעמים בשנים האחרונות ראינו כתבות תחקיר על כך שאין מערכת ממוחשבת לחיסוני טיפת חלב? כמה פעמים שמענו על תכניות ממשלתיות שלא נשאו את התשואה המבוקשת? התקשורת, כמו העם, תקועה בסינדרום הש"ג מול הקודקוד. בחלק מהמקרים יערפו את ראשו של הש"ג. אבל כמובן שתמיד עדיף ראשו של הקודקוד. וכך כל מי שבאמצע, בשדרת הניהול והתפקוד המערכתי, הוא שקוף. צבא הפקידים נעלם ונסתר מעיני הציבור.
השינוי, לכן, יכול לבוא רק מדרישה ציבורית רחבה, בגיבוי תקשורתי. וועדת חקירה לנושא התנהלות השירות הציבורי במשבר הקורונה יכולה להיות צעד בכיוון הנכון - אבל זה קל מדי. וועדה כזו יכולה וצריכה לשפוך אור על ההתנהלות הדרג המקצועי סביב אירועי הקורונה עצמה, אבל החשש הוא ששוב יהיה כאן חקר סימפטומים שיוביל לכיבוי שריפה אחת או שתיים.
עומק הכשלים בשירות הציבורי אינו נוגעים לאירוע אחד, חמור ודרמטי ככל שיהיה. יתירה מכך, הדברים ידועים כבר שנים רבות, והועלו על הכתב עוד בשנות השמונים (ועדת קוברסקי) כמו גם בניסיונות שמעולם לא הושלמו לבצע רפורמות בשירות המדינה.
מה שנדרש הוא לחוקק מיד את חוק השירות הציבורי. החוק הזה צריך לטפל בכל הכשלים המערכתיים לרבות הסדרת ממשק העבודה בין הדרג הנבחר לממונה, מקומם ותפקידם של שומרי סף, עצמאות ניהולית למשרדים, הערכת ביצועים ועוד.
אמון הציבור נמצא בשפל חסר תקדים. המצב כה חמור, עד כדי כך שחלקים הולכים וגדלים של הציבור מרגישים נוח להפר חוקים וצווים של המדינה. התמשכות משבר הקורונה והתמשכות המשברים הפוליטיים מקשים עלינו גם לראות את האור בקצה המנהרה. אז הנה הצעה למקור של אור, ואפילו אור גדול שיכול להאיר את הדרך בהמשך: הליך לתיקון כללי ויסודי של המערכת הממשלתית המקצועית. תיקון שכזה יהווה חלק מהפתרון למשבר אמון מהחמורים שידעה המדינה.
הכותבת היא ד"ר לניהול ומתמחה בניהול בשרות המדינה