רוני שמאי / צילום: רוני שמאי
לקורונה הכלכלית ולמצב הכללי יש הרבה השלכות מדאיגות, אבל מבין הערפל ניתן להבחין ביותר ויותר יוזמות מרגשות, ולא פעם מצילות חיים ופרנסה של המגזר העסקי ושל אנשים פרטיים. במדור החדש "זמן סולידריות" ננסה לפזר עוד קצת את הערפל ולתת ביטוי גם לעשייה החיובית שמאפיינת את הימים האלה. מכירים אנשים ועסקים שעושים טוב? צריכים עזרה? פנו אלינו, נשמח לתת את הבמה ורוח גבית
ההתגייסות של רוני שמאי, מעצב תאורה בתעשיית הבידור, החלה לפני כתשעה חודשים, קודם לפרוץ הקורונה בישראל. שכן שגר בסמוך לו, קשיש שבדרך כלל היה ספון בביתו וקנאי לפרטיותו, ביקש עזרה טכנית. "נכנסתי לדירה שלו והזדעזעתי", מספר שמאי, "הדירה לא הייתה ראויה למגורים, מלוכלכת ומוזנחת מאגרנות איומה. התביישתי שזה כך במשך תקופה ארוכה, וזו הפעם הראשונה שאני מודע לזה.
"כעבור יומיים כשחזרתי הביתה, ראיתי ניידת טיפול נמרץ ליד ביתו, ומאוחר יותר הוא התאשפז. ביקרתי אותו ושכנעתי אותו שאני רוצה לסייע לו. זה היה קשה, כי בהתחלה הוא נרתע ולא רצה שאכנס ואגע לו בדברים. לקחתי את המפתחות של הבית, ניקיתי, אבל העזרה שלי הייתה רק טיפה בים במה שבאמת היה צריך לעשות. חברה הכירה לי מישהי, קולגה בתעשייה, שעוסקת בתרומות לאנשים נזקקים, ויחד חיפשנו מתנדבים. תוך כדי התהליך הבנתי שהבנאדם מאושפז, אבל אף אחד לא מבקר אותו בבית החולים. בדקתי עם הרווחה והתברר שהוא נזנח. הבנתי שיש תופעה של זקנים כמוהו שנופלים בין הכיסאות, ואין מי שידאג לזכויות שלהם, וכמובן שבמקרים רבים הם כלל לא מודעים לכך שיש להם זכויות.
"בשלב הבא החלטנו לפתוח קבוצת פייסבוק בשם 'קהילה מצילה קשישים מבדידות ובושה'. ביקשנו שאנשים 'ילשינו' על שכנים שמסתגרים. לפעמים לרשויות אין המידע. כתוב אצלן שאותו אדם לא מעוניין בעזרה, וזה משום שהציעו לו לעבור לבית אבות והוא סירב. אלו התשובות שקיבלתי".
מה התהליך?
"התפקיד שלי בקבוצה הוא לגשת לקשיש, השתדלתי להגיע עם איש אמון שיתווך, כמו אותו שכן שפנה אלינו. הערכתי את המצב, עירבתי את הרווחה - בדקתי מה הזכויות והנעתי את התהליך".
זה דורש משאבים.
"נכון. הכול בהתנדבות. הרעיון היה למצוא לו מטפלת על פי מה שמגיע, כסף אם צריך. הם לא יודעים מה הזכויות שלהם. וידאנו שהם לא קורבנות עוקץ. בכל מקרה צריך לחלק את הפעילות הזו לטרום קורונה, ואחריה. מאז פרוץ המגפה אנחנו כבר לא נכנסים לבתים של אנשים. עשינו שיפט ודאגנו יותר למזון, תרופות ושיחות עידוד. הבעיה היא שגם בעקבות המצב חברות קייטרינג יצאו לחל"ת, והיה פחות אוכל. חיפשתי תרומות, בין היתר מרשת שיווק גדולה ובנק גדול. כל זה מאוד השתלט לי על החיים. מבחינתי השלב הבא הוא לפתוח עמותה. יש לי תוכנית שבתוך חמש שנים הקשישים העריריים בישראל יהיו מטופלים".
בקבוצה חברים היום מעל 9,000 חברים. "כל אחד יכול להצטרף בתנאי שהוא לא עסקן", מסביר שמאי, "האדמינים בודקים את מי שמבקש חברות ואם הוא אכן מתאים, מצרפים אותו. הפעילות מול קשיש או קשישה תלויה במקרה. יש למשל כאלה שהטיפול בהם הוא באמצעות מציאת משפחה מאמצת שנשדך להם. יש המון צעירים שרוצים, ואני רואה שזה הולך וגדל. לאורך הזמן נתקלתי במקרים ששברו אותי. המסר שלי הוא שימו לב לשכנים שלכם. כל שכונה יכולה לחפש את אותו מבוגר בודד שזקוק לסיוע, והמערכת איבדה אותו. הוא בעיקר צריך שמישהו יזעק בשבילו. באחרונה יצאתי מתפקידי כאדמין בקבוצה, אבל נותרתי בה חבר מהשורה. בחרתי להתמקד בהקמת עמותה, גוף ללא מטרות רווח, שיוכל להזיז דברים".