אם מישהו היה מספר לי לפני שנה שיום אחד יהפוך מדור ביקורת המסעדות שלי למדור ביקורת משלוחים הייתי צוחק. מצד שני, אם מישהו היה מספר לי לפני שנה שיבוא יום בוא אשכח פעם אחר פעם את המשקפיים בבית, אבל לעולם לא את המסכה הכירורגית שלי, לא הייתי מבין על בדיוק הוא מדבר.
כן, העולם השתנה. וגם אני.
במשך חודשים ארוכים סירבתי להפצרות המערכת לעבור לביקורת משלוחים. 'אוכל לא נוסע טוב', 'אני לא אוכל משלוחים', ועוד שלל תירוצים שמאחוריהם הסתתר פחד גדול שאני כבר מפונק מדי בשביל זה. אבל זהו. נשברתי.
אבל, וזה אבל גדול, החלטתי לנסות ולהזמין לא רק משלוחים ממסעדות שאני כמעט בטוח שלא יפשלו (גם בתור מבקר לא כתבתי על מסעדות מחורבנות) אלא גם להזמין מנות שאני חושב שמתאימות למשלוח.
ומה יותר מתאים מפיצה להתחיל איתו את ה(תת) מדור הזה.
פיצה היא כמעט המאכל היחידי המוזמן בדרך קבע אצלנו הביתה. בעצם לא כמעט. דרך הקבע הזו היא אמנם מאד נדירה (מה לעשות, אני מכין גם פיצות…) ובכל זאת.
הפיצה המועדפת על בני הבית, כלומר על בני הצעיר, היא זו המכונה פשוט 'פיצה'. שמה המלא הוא פיצה גרינברג 25, והיא מגיעה מבית היוצר של צביקי עשת, בעליהן של המסעדה היוונית גרקו, ביסטרו גרינברג והג'לטריה, כולן צמודות לפיצה וותיקות ממנה.
אלא שאם בשאר מסעדותיו עושה עשת עבודה הגונה פלוס (וזה המון), בפיצה הוא ממש מצטיין. אז נכון, יש לא מעט פיצות טובות בתל אביב, חלקן לא פחות טובות, אבל פיצה גרינברג היא ללא ספק מהליגה הלאומית. האקסטרה כנראה הוא בדמות המקצוענות של עשת.
משלוח מהיר, שירות אדיב להפליא גם בטלפון ופיצה שמצליחה להגיע לא רק חמה אלא גם פריכה דיה גם אחרי תלאות הדרך. למרות שאני לא גר רחוק מאד מאזורי חן ואולי זה מסביר משהו.
הפעם דגמתי שתי פיצות. מרגריטה פשוטה ופיצה ביאנקה, כלומר ללא רוטב עגבניות, עם מוצרלה ופרמזן, בייקון, בצל ירוק ובלסמי. לכאורה שילוב מוזר ואפילו קצת מתקתק, ובפועל יציאה מבריקה. שתיהן היו מצוינות ממש. יקרות (מאד) אבל טובות (מאד). וכן, צולחות היטב את המשלוח כאמור. מה אומר ומה אדבר. נחמות קטנות.
מרגריטה - 64 שקל, ביאנקה - 74, משלוח - 15
פיצה גרינברג, 03-7444022