מורה בבית ספר יסודי בארה"ב מעבירה שיעור באפליקציית זום / צילום: Amanda Inscore, רויטרס
מה משמעות המעבר מלמידה פנים מול פנים ללמידה מקוונת בצל משבר קורונה ללומדים? לאחרונה, חוקרים ומומחים מבטאים עמדות שונות, ואף מנוגדות, בנוגע להשפעות המעבר להוראה מקוונת על הלמידה במערכת החינוך. מומחים אחדים מתייחסים אל קורונה במונחים של "פיגוע פדגוגי", ומתריעים מפני חוסר האפקטיביות של למידה מקוונת. לטענתם, הדבר מתבטא בין השאר, בקיצוץ שעות למידה, בהפחתה ניכרת בחומר הלימוד, ובהוראה המבוססת על אוסף מטלות אקראיות, מנותקות מהקשר פדגוגי נרחב, בתנאים של בידוד רגשי וחברתי. לעומתם, מומחים אחרים רואים בהוראה המקוונת הזדמנות פז לטפח בקרב התלמידים ידע וכישורים חדשים, כמו שימוש יעיל במידע ובכלים אלקטרוניים ולמידה בהכוונה עצמית.
קשה לאמוד את ההשפעות של הוראה מקוונת על הלומדים במערכת החינוך הישראלית בזמן של משבר חריף מפרספקטיבה כה קצרה בזמן, אולם נדמה שקורונה חושפת ואף מחדדת עד כמה הוראה ולמידה אינן מתרחשות בווקום, אלא מעוצבות ומושפעות במידה רבה על ידי משתנים חברתיים, כלכליים ותרבותיים, כמו מיקום גיאוגרפי, מעמד סוציו-אקונומי, ומידת התמיכה של הסביבה המשפחתית, כמו גם על ידי משתנים אישיים (ניהול עצמי, פניות רגשית, לקויות למידה וצרכים מיוחדים). היא גם מדגישה את החשיבות של המורה כמתווך וממחישה את תפקידם של היחסים הבינאישיים כמחוללי הלמידה, במיוחד לתלמידים מתקשים.
במציאות הפדגוגית הנוכחית, המתאפיינת בתלות גבוהה בתשתיות ואמצעים טכנולוגיים (חשמל, מחשב, אינטרנט), בצמצום הנוכחות הפיזית, האקדמית והרגשית של המורה, ובאובדן תנאים פסיכו-פדגוגיים של נראות, החזקה והכלה, נראה שהתלמידים החזקים מקבלים הזדמנות להתחזק עוד יותר ואילו התלמידים החלשים נחלשים. תלמידים ממעמד הביניים ומעלה, שברשותם מחשבים, הורים מודעים ותומכים, ובמיוחד אלה אשר אינם מתמודדים עם קשיי קשב וריכוז ואינם זקוקים לתיווך רב, אכן יכולים להפיק תועלת ממידע מעודכן המונגש במצגת באופן מאורגן וממוקד, או להתמודד באופן עצמאי עם מטלת חקר מאתגרת. מרחבי הזום וההוראה המקוונת יכולים לשמש פלטפורמה יעילה לשיח משמעותי וללמידת עמיתים בקבוצות קטנות, ליצירת מפות מושגים, לחקר סוגיות ולהפקת תוצרים יצירתיים כמו לוח שיתופי ופוסטר דיגיטלי, ולטיפוח חשיבה ביקורתית ורפלקטיבית באמצעות ניהול יומן למידה (בלוג). נוסף על כך, הצורך להתארגן בזמן ללמידה, להתרכז לאורך זמן מול מסך, ולפתח תוצרים באופן יחידני או קבוצתי, תוך שימוש בכלים אלקטרוניים, מטפח בקרב הלומדים מיומנויות של ניהול עצמי, שיתוף פעולה בקבוצה, ואוריינות דיגיטלית. במובן זה, השימוש בהוראה המקוונת מקרב את הלומדים למיומנויות הנדרשות במאה ה- 21, כפי שהוגדרו על ידי ד"ר דובי וייס ואחרים - חשיבה ביקורתית, תקשורת, יצירתיות, אוריינות דיגיטלית, שיתופיות וכישורי חיים.
לעומתם, תלמידים עם קשיי קשב וריכוז, לקויות למידה וצרכים מיוחדים, אשר גם בימים רגילים מתקשים בניהול זמן וסדר יום מאורגן, ויסות עצמי וישיבה ממושכת, יתקשו עוד יותר ללמוד בתקופת קורונה ללא תיווך אישי אינטנסיבי של המורה. בד בבד, תלמידים עם בעיות רגשיות או מסביבה משפחתית לא תומכת אשר זקוקים לקשר רגשי, להחזקה ולהכלה אינטנסיבית עלולים למצוא את עצמם בודדים, נושרים ומנותקים. ואי אפשר שלא לדבר על תלמידים מאוכלוסיות מוחלשות, נעדרי גישה לתשתיות ולמחשבים, אשר מצאו עצמם מודרים מראש ושלא באשמתם מהמרחב הפדגוגי והחינוכי המקוון.
כפי הנראה, הקורונה מדגישה את מה ששכחנו או רצינו לשכוח - את היקף תפקידו של המורה כמוביל, כמנחה וכמתווך של תהליכי למידה משמעותיים, את חשיבותם והשפעתם של ההיבטים הפסיכולוגיים, החברתיים, הכלכליים והתרבותיים על מלאכת הפדגוגיה, ואת הצורך הדחוף בגישור על פערי אי השוויון החברתי, הכלכלי והטכנולוגי במדינת ישראל.
הכותבת היא חוקרת, מרצה ומדריכה פדגוגית במכללת לוינסקי לחינוך