דובאי ממעוף הציפור / צילום: Aijaz Rahi, AP
במדינת כותרות העיתונים האדומות ומספרי הקורונה המתגברים קל להיאחז בכל שביב של תקווה. וכך השבוע זכינו לראות נחיתות היסטוריות, משלחות כלכליות מהאמירויות ואפילו רמז לא דק במיוחד לגבי חתימה עתידית עם עומן, סודאן ומדינות ערביות נוספות. החלום למזרח תיכון הרמוני מעולם לא היה קרוב יותר.
הזדמנות כזאת אינה ״נופלת לידינו״ כל יום והישראלים הזריזים לא המתינו לפתיחת השמיים או לחתימה הרשמית כדי להסתער.
גם השותפים הפוטנציאליים שלנו באמירויות ובבחריין לא קופאים על השמרים ובחודשים האחרונים נרקמות עסקאות ושת"פ כלכליים, במיליארדי דולר. האופטימיות העסקית משכרת, ולצערנו, לעיתים גם משקרת. למודי הקרבות יודעים, כי כל עסקה בינלאומית, בטריטוריה שאינה מוכרת, מעוררת מורכבות משפטית רבה. קל וחומר, במדינה בה מערכת המשפט אינה מוכרת לנו כלל.
אם ננפץ את בועת האופטימיות, ונחזור לעולם העסקי הקשוח, הרי שבכל חיבור עסקי קיים תמיד פוטנציאל הסכסוך. לא ירחק היום ואחוז לא מבוטל מאותם אנשי עסקים ישראלים יאלצו להתמודד עם הסכמים, שעלו על שרטון. או אז, כל אלו שאצו רצו לאמירויות, חמושים בעט ובפנקסי המחאות, עלולים למצוא עצמם מול מערכת החקיקה העלומה של האמירתים ובבתי משפט שעדיף בהחלט להימנע מהם, מלכתחילה. זאת, בין היתר לאור סדרי הדין שם, שאינם מוכרים, מערך החוקים, העלויות הכבדות ושפה זרה, הלך הרוח הפוליטי הייחודי, ביטחוני, איסלאמיסטי ושלל גורמים שישפיעו על גורל המשפט.
מהצד השני, אם להיות כנים, גם לאמירתים אינטרס ברור, שלא להגיע לבתי המשפט הישראלים, שכן, עקרון הביתיות פועל מבחינתם לא רק בכדורגל. עניין נוסף, הוא כמובן העומס התמידי על מערכת המשפט הישראלית, הימשכות אין-סופית של ההליך עד כדי עינוי דין של ממש שלא מיטיבה עם אף עסק, שזקוק לפתרון מהיר ויעיל כדי להתאושש.
אכן, בסופו של יום, לאף אחד מהצדדים אין די ניסיון, ידע או רצון להתכתש בבתי המשפט במדינה זרה.
באנגלית נהוג לומר "תקווה לטוב ותתכונן לרע", ובמקרה זה, רגע לפני אמוק החתימה על החוזים העסקיים, יש לוודא כי בכל התקשרות עסקית תהיה הסכמה - מבעוד מועד - על תניית בוררות בינלאומית, במקום התערבות משפטית. אל מול החוקים הדרקונים של מערכת משפטית במדינה מוסלמית לא מוכרת - בוררות מהווה הליך לפתרון סכסוכים גמיש, יעיל, יצירתי ופשוט, כאחד.
ראשית, היכולת לבחור מוסד בוררות ניטרלי בינ"ל מבטל באחת את יתרון הביתיות ואת הצורך לגייס אנשי מקצוע ומומחים אמירתיים, כדי שידריכו אותנו ברזי המורכבות המשפטית המקומית. גם האפשרות לבחירת שפת הבוררות והמיקום כמובן מקלים בצורה משמעותית את ההליך. בימי קורונה אגב, קיימת כמובן האפשרות לקיים הליכי בוררות באמצעות עזרים דיגיטליים, כגון זום, מבלי שנדרש לצאת מהמשרד. בקצרה, בוררות עשויה להפוך גם אירועים פחות נעימים בעולם העסקי לנסבלים יותר, בזכות האפשרות לעצב ולבחור מתווה אינדיבידואלי, התואם לצדדים ולנסיבות הפרטניות של העסק או העסקה המדוברת.
ויש גם עניין נוסף, יחסי הכוחות הכלכליים בינינו לבין השותפים הפוטנציאליים שלנו רחוקים מאיזון. מעצמות הנפט העצומות מגיעות עם הרבה מאוד מזומנים למדינת הסטארט-אפ והפטנטים, ומחפשות הזדמנויות. בחודשים הקרובים נראה גל רכישות והשקעות זרות בחברות הישראליות שלנו, שישמחו לחמצן כלכלי אחרי גלי הקורונה - אלא שביום סכסוך שחור, המציאות תטפח על פנינו - ואיך אומרים הילדים?
"לא כוחות".
נכון לאמץ את האמור בפתגם הידוע, "חכם לא נכנס למצבים - שפיקח יודע לצאת מהם". אכן, כדי להימנע מליפול למלכודות מיותרות, הכרחי להכניס סעיף אחד חשוב וקטן לחוזים שנחתמים בעסקים חוצי מדינות, כך: במקרה של סכסוך בין הצדדים הדרך היחידה לפתרון הינה באמצעות מנגנון מוסכם של בוררות בינ"ל. בשל מורכבויות העסקאות, הגנה על הפטנטים ושמירת האינטרסים ההדדית, סעיף זה חייב להיות מנוסח בקפידה, במדויק ובזהירות רבה ע"י עו"ד בעלי ניסיון בבוררויות עסקיות בינ"ל וכאלו שעסקו בבוררויות במדינות ערביות.
אין ספק, לא ניתן להפריז בפוטנציאל החיבור העסקי בין ישראל לידידותיה החדשות במפרץ, ובהשלכותיו העצומות על כלכלת המדינות, אך כעת בידינו האחריות והחובה לנהל את השלום העסקי בינינו עם מינימום סיכונים.
הכותב הוא יועמ"ש המרכז הישראלי לגישור ובוררות, מוסמך כבורר בינלאומי, כיהן כחבר בית הדין לבוררויות עסקיות בינלאומיות, כנציג מדינת ישראל