ניצב בדימוס ניסו שחם / צילום: כדיה לוי, גלובס
שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון קבע כי בקשת רשות הערעור על הרשעתו של ניצב בדימוס ניסו שחם תדון בפני הרכב של שופטי העליון. ההרכב ידון בשאלה "האם ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה של מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור בשל דפוס התנהגות חוזר ונשנה שנהג בו, אף אם כל מעשה ומעשה כשלעצמו אינו מגבש עבירה פלילית".
בקשת רשות הערעור הוגשה על-ידי סנגורי שחם, עוה"ד בעז בן-צור, דקלה סירקיס ועידן סגר ממשרדו, אשר מייצגים את ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק הפלילי נגדו. שאלה זו תקרין במישרין בנוגע לשאלת הרשעתו של נתניהו בתיק 1000.
בבקשת רשות הערעור תקפו סנגוריו של שחם את הרשעתו מכיוונים שונים, אולם השופט אלרון החליט כי הערעור יתנהל אך ורק על השאלה לעיל. בבקשתם טענו הסנגורים כי "בקשת רשות הערעור מעמידה את השאלה התקדימית הבאה, החורגת מעניינם של הצדדים להליך: האם צבר פעולות, שכל אחת ואחת מהן, כשלעצמה, אינה מהווה עבירה פלילית - יכול לגבש תשתית להרשעה בעבירה אחת? באופן יותר ספציפי, האם מספר פעולות שנעשו לכאורה בניגוד עניינים יכול להוות מצע להרשעה בעבירה אחת של הפרת אמונים, כאשר כל אחת מאותן פעולות כלל לא חוצה - כשלעצמה - את הרף הפלילי הנדרש בהקשר זה? האם כך גם ביחס למספר קשרים אינטימיים מוסכמים בין עובד ציבור לכפופים לו, אשר כל אחד מהם כשלעצמו אינו מהווה עבירה של הפרת אמונים אלא, לכל היותר, עבירה משמעתית?".
עוד נכתב בבקשה כי "בית משפט השלום דחה את עמדת המדינה כי הצטברות ניגודי עניינים שאינם פליליים יכולה לעלות כדי עבירה פלילית אחת של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין". בית משפט השלום דחה עמדה זו הן מהטעם "שתזה חדשנית זו" אינה מתיישבת עם עיקרון החוקיות ועם המדיניות המשפטית הרצויה בעבירה של מרמה והפרת אמונים; והן נוכח קביעותיו העובדתיות הפרטניות בעניינו של המבקש.
בית המשפט המחוזי הפך את קביעת בית המשפט השלום וקבע כי דפוס התנהגות של עובד ציבור - אשר כל אחד ואחד ממעשיו, כשלעצמו, אינו מהווה עבירה פלילית - יכול לגבש תשתית להרשעה בעבירה של הפרת אמונים. המחוזי קבע כי דווקא עמימותה של עבירת המרמה והפרת האמונים היא שמחייבת "בחינה כוללת של מעשיו והתנהלותו של עובד הציבור כדי להכריע ביחס להתקיימותה או אי-התקיימותה".
סנגורי שחם ציטטו בבקשתם אוביטר של השופט אלרון בפסק דין בעניינו של אלון חסן. אלרון כתב כי השאלה "האם ניתן להרשיע אדם בעבירה של מרמה והפרת אמונים, בשל דפוס התנהגות חוזר ונשנה שנהג בו, אף אם כל מעשה ומעשה כשלעצמו אינו עולה כדי עבירה זו. התשובה לכך אינה פשוטה כלל ועיקר. היא תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ובין היתר בהיקפם ובמשכם של המעשים ובעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים באיסור הפלילי. כפי שיבואר להלן, בנסיבות העניין שלפנינו לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לכך שהמשיבים פעלו בניגוד עניינים, ולכן איננו נדרשים להכריע בשאלה זו. אותיר אותה אפוא בצריך עיון".
תזה של מתנות בפני עצמן תשפר דרמטית את מצבו המשפטי של ראש הממשלה
כאמור, אלרון קיבל את בקשת סנגורי שחם. להחלטה האם בית המשפט העליון מכיר בתיאוריית הצבירה תהיה השפעה ישירה ומשמעותית מאוד על תיק 1000 בו נאשם נתניהו בקבלת מתנות לאורך שנים בסכום מצטבר של 700 אלף שקל מארנון מילצ'ן. אם תתקבל התזה לפיה דנים כל מתנה ומתנה בפני עצמה, הדבר ישפר דרמטית את מצבו המשפטי של נתניהו.
יש לציין כי עו"ד ב-צור אינו מייצג את נתניהו בתיק 1000, זאת בשל העובדה כי ייצג בהליך זה בתחילת הדרך את מילצ'ן בשלב החקירה, וכעת הוא עד תביעה.
כזכור, בפברואר השנה בית המשפט השלום בתל-אביב גזר 10 חודשי מאסר בפועל על ניצב (בדימוס) ניסו שחם, שכיהן בשורה של תפקידים בכירים במשטרה, לאחר שהורשע בספטמבר 2019 בבית המשפט המחוזי ב-8 מעשי מרמה והפרת אמונים, בעקבות מכלול מעשיו במסגרת 8 פרשות שונות בהן ניהל קשרים לא ראויים עם שוטרות, רובן היו כפופות לו. השופט שמואל מלמד כתב בגזר דינו כי למרות הזמן שחלף מביצוע העבירות משנת 2013, אין בכך כדי לטשטש את עוצמת העבירות וחומרתן. "לאור ריבוי המעשים יש פגיעה קשה בערך החברתי. הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, ויש בכך פגיעה קשה באמון בשוטרים".
גזר הדין מתייחס לצורך לשים סוף לקשרים בין קצינים לבין פקודותיהם, וקובע כי "כל עובד ציבור צריך לדעת שיש להימנע מקשרים אינטימיים עם נשים שכפופות לו".