ג'ו ביידן מדבר אל תומכיו בדלוור, אמש / צילום: Paul Sancya, Associated Press
ימים ספורים אחרי הכרזת הניצחון של ג'ו ביידן במרוץ לנשיאות ארצות הברית, ועוד לפני שהנשיא טראמפ הכיר בתבוסה, הספקולציות על המינויים הכלכליים הבכירים של הנשיא ה-46 נכנסות להילוך גבוה.
ביידן יורש מטראמפ משבר כלכלי, שידרוש פעולה נחרצת מהיום הראשון לכהונתו שתתחיל לאחר ההשבעה ב-20 בינואר. יותר מכך, בין אם בגלל סגנון הניהול של טראמפ, ובין אם בגלל האג'נדה המכוונת של ממשלו לצמצום המנגנון הפדרלי, ביידן יעמוד גם בפני האתגר לשקם חלקים מהממשל הפדרלי, שהתפקוד הלקוי שלהם נחשף במהלך המגפה.
מכאן אחד הדגשים המסתמנים בשיקולי המינויים של ביידן: הרצון לבחור לתפקיד אנשים מנוסים שמכירים את המערכת היטב, ויהיו מסוגלים לתפעל אותה ביעילות - ושחלקם גם הולכים איתו כבר שנים ארוכות.
אבל לכך מצטרפים שיקולים נוספים. גל המחאות ששטף את אמריקה באביב, ועוד קודם לכן, עצם בחירתו של דונלד טראמפ ב-2016, הביאו להכרה במפלגה הדמוקרטית, וכנראה גם אצל ביידן עצמו, שאמריקה ניצבת בפני אתגרים חברתיים שדורשים מענה. זה בוודאי הקו של האגף הפרוגרסיבי של המפלגה, שנרתם בחודשים האחרונים לתמוך בביידן, ולוחץ עליו עכשיו לא לחזור ל'עסקים כרגיל'.
זה למשל היה המסר של הסנאטורית, אליזבת וורן, שהתמודדה מול ביידן בפריימריז של המפלגה. "לעיתים קרובות מדי בעבר, המשמעות של מאמצים לבנות 'אחדות' ו'קונזצנזוס' בוושינגטון הייתה לתת את המפתחות לתאגידים ענקיים וללוביסטים שלהם. אנחנו לא יכולים לתת לזה לקרות שוב", כך צייצה וורן בסוף השבוע. לפחות באגף הפרוגרסיבי של המפלגה, אין יותר מדי סבלנות למועמדים שהקריירה שלהם כוללת תחנות בוול סטריט, כמו לא מעט מבכירי ממשל אובמה.
מנגד, למפלגה הדמוקרטית יש גם אגף מרכזי שהרבה יותר קשוב למגזר העסקי. והמציאות הפוליטית עשויה לדחוף את ביידן למרכז מעוד סיבה. חלק לא מבוטל מהתפקידים הבכירים בממשל הפדרלי דורשים אישור בוועדות הסנאט, אבל נכון לעכשיו כלל לא בטוח שלביידן יהיה רוב בסנאט. המשמעות היא שאולי ייאלץ להתפשר על מועמדים יותר "מרכזיים" על מנת להבטיח הליך אישור חלק (או, לפי הפרשנות הצינית יותר באתר Axios, להסביר שלא הייתה לו ברירה אלא להתפשר).
שיקול חשוב אחר שינחה כנראה את ביידן הוא המגוון האנושי. בנאום הניצחון שלו, ביידן אמר שהוא רוצה "ממשל שייצג את אמריקה" - וההנחה היא שביידן ירצה לתת בקבינט שלו ייצוג בולט לנשים, וגם לבני קהילות מיעוטים בארצות הברית.
מה שברור הוא שבימים אלה, הבחישה בעיצומה, כולל פרופילים מחמיאים בתקשורת למועמדים לתפקידים בכירים יותר ופחות, שמות שמופרחים לאוויר כבלוני ניסוי, ולחצים משלל כיוונים. נכון לעכשיו, אפשר לזהות מספר שמות בולטים, שחלקם כנראה יגיעו לממשל.
בדרך לשרת אוצר ראשונה?
המינוי הכלכלי הבכיר ביותר שעומד העל הפרק הוא למשרד האוצר, ועל פי רוב ההערכות, ביידן ישאף למנות לתפקיד, לראשונה, אישה. נכון לעכשיו, המועמדת הבולטת ביותר לתפקיד היא לייל בריינארד, שמכהנת משנת 2014 במועצת הנגידים של הפדרל ריזרב, ונחשבה למועמדת לשרת האוצר עוד ב-2016, כשהילרי קלינטון התמודדה לנשיאות.
בריינארד (58), שברזומה שלה אפשר למצוא דוקטורט לכלכלה מהרווארד ומשרת פרופסור ב-MIT, היא יוצאת ממשל אובמה, בו כיהנה כתת-שר האוצר, והייתה אחראית לעניינים בינלאומיים. בנוסף, היא מילאה תפקידים בכירים בבבית הלבן של קלינטון, במכון המחקר המוביל "ברוקינגס", ובתחילת הקריירה שלה גם עבדה בענקית הייעוץ "מקינזי".
אלה קורות חיים מרשימים ביותר, שממצבים אותה כמועמדת מיינסטרים קלאסית, ויקלו על ביידן את המינוי שלה. הן גם מספקות לה רקע שיסייע לה בחלק מההיבטים המרכזיים של תפקיד שרת האוצר, שדורש (במיוחד כרגע) תיאום מול הפדרל ריזרב, כמו גם דיפלומטיה כלכלית מול סין ואירופה, מולן ניהל טראמפ מלחמת סחר עם הישגים מוטלים בספק.
בריינארד כיהנה בפד בתקופתם של שני יו"רים "יוניים", ג'נט ילן וג'רום פאוול, ותמכה במדיניות שלהם. אך לעתים היא גם דחפה למדינות יונית עוד יותר, כמו למשל לפני חמש שנים, כשהביעה התנגדות להעלאת ריבית מוקדמת מדי, בין היתר כי לדעתה שוק העבודה היה זקוק אז לתמיכה נוספת.
בנאום שנשאה לפני כשבועיים, היא הזהירה (כמו בנקאים מרכזיים אחרים בכל העולם), שללא העברת חבילות סיוע בהיקפים מספיקים, "ההתאוששות תהיה איטית יותר וחלשה יותר". היא גם התריעה שההתאוששות עד כה אינה שוויונית, ולא מגיעה לכל קבוצות האוכלוסייה. מי שרוצה, יכול למצוא פה עדות לנכונות שלה להוביל תכניות סיוע מסיביות יותר אם תמונה לתפקיד.
מועמדת נוספת לתפקיד שרת האוצר היא הסנאטורית אליזבת וורן עצמה, אחת ממנהיגות הפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, מומחית בעלת שם למדיניות ציבורית, ואחת מנושאות הדגל למאבק במונופולים וכן בקריאה לרפורמה משמעותית במערכת הפיננסית.
מינוי של וורן ילהיב את האגף השמאלי במפלגה, אבל ספק אם יקרה, ולא רק בגלל סדרי העדיפויות של הנשיא הנבחר. לביידן יהיה קשה הרבה יותר להעביר את מינוי וורן בסנאט, וייתכן שגם מינוי מחליף לוורן, שתיאלץ לעזוב את הסנאט אם תמונה, יהווה בעיה עבור הדמוקרטים. נימוקים (או תירוצים) דומים אפשר לשמוע גם לגבי אפשרות המינוי לקבינט של ברני סנדרס, הסנטור מוורמונט, שכמו וורן התמודד מול ביידן, וששמו הוזכר כמועמד לתפקיד שר העבודה.
מועמדת אפשרית נוספת לתפקיד שרת האוצר הם שרה בלום רסקין, גם היא שימשה בעברה חברת מועצת הנגידים של הפד, ובהמשך מונתה למשנה לשר האוצר, תחת הנשיא ברק אובמה. כיום היא מרצה באוניברסיטת דיוק.
כמו כן, מוזכרים שמותיהם של מועמדים שחורים לתפקיד: רוג'ר פרגוסון, ראש אחת מקרנות הפנסיה הציבוריות בארה"ב, ובעברו סגן יו"ר הפד. גם ורפאל בוסטיק, העומד בראש הבנק הפדראלי של אטלנטה - אם כי יש הרואים בו מועמד להחליף את ג'רום פאוול כיו"ר הפד ב-2022.
היועצים הבכירים לענייני כלכלה
חלק מרכזי מהמדיניות הכלכלית של הממשל מותווה לא ממשרד האוצר אלא מהבית הלבן עצמו, שבו פועלים שני גופים משפיעים: מועצת היועצים הכלכליים של הבית הלבן, שממלאת תפקיד מחקרי יותר, והמועצה הכלכלית הלאומית, האמונה על תיאום המדיניות הכלכלית בין זרועות הממשל השונות.
בין היועצים שמוזכרים כמינויים פוטנציאליים לתפקיד ראש מועצת היועצים הכלכליים ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה בבית הלבן, אפשר למצוא את ד"ר ג'ארד ברנסטיין, כיום עמית בכיר במרכז מחקר וושינגטוני, ששימש כיועץ כלכלי לביידן כשזה היה סגן נשיא. ברנסטיין מתמחה בנושאי עבודה ורווחה, ונחשב פרוגרסיבי יחסית.
רמז לעמדות שלו אפשר למצוא במאמר שפירסם ב"וושינגטון פוסט" בשנה שעברה, ובו הוא מזהה שינוי יסודי בעולם הכלכלה: הכרה בכך ששיעור האבטלה יכול לרדת מבלי שהאינפלציה תתפרץ; ששיעורי הריבית הנמוכים מאפשרים לממשלות ללוות בלי לחשוש; שאי-שוויון לא נובע רק מפערים בכישורים אלא גם מאפליה ומיחסי כוחות לא מאוזנים בשוק העבודה; ושגם בתחום הסחר החופשי יש מנצחים ומפסידים - כשהמנצחים הם לעיתים אלה שכתבו את הכללים לטובתם. כל זה, יש לשער, מתורגם לתמיכה במעורבות ממשלתית הרבה יותר אקטיבית בכלכלה.
יועצת בכירה נוספת של ביידן היא ד"ר הת'ר בושי, העומדת כיום בראש המכון ל'צמיחה שוויונית', גוף מחקר בוושינגטון. בושי שימשה גם כיועצת כלכלית בכירה של הילרי קלינטון כשזו רצה לנשיאות ב-2016. בושי, שעוסקת רבות באי שוויון ובדרכים להתגבר עליו, מתמקדת בין היתר במדיניות שתסייע לשלב נשים בשוק העבודה, כולל הבטחת חופשת לידה בתשלום ומסגרות חינוך לגיל הרך. אלה שני נושאים שתופסים מקום של כבוד במצע הכלכלי של ביידן, שבאופן כללי מכיל לא מעט רפורמות בתחומי הבריאות, הרווחה והעבודה, כולל כאלה שמוצמד אליהם תו מחיר של מאות מיליארדי דולרים.
לבסוף, מי שמילא תפקיד מרכזי בניסוח המצע הכלכלי של ביידן במהלך הקמפיין לבחירות לנשיאות הוא ד"ר בן האריס, כלכלן מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, שהחליף את ברסנטיין כיועץ הכלכלי של ביידן כשזה היה סגן נשיא. לפי פורצ'ן, ייתכן שהאריס יופקד על ההיבטים הכלכליים של ההתמודדות עם מגפת הקורונה.
בחודשים האחרונים, ביידן וקאמלה האריס התייעצו על מצב הכלכלה גם עם ג'נט ילן, יו"ר הפד לשעבר (שגם שמה מועלה לעיתים כמועמדת אפשרית לשרת האוצר), ועם כלכלנים נוספים, ובהם פרופ' ליסה קוק מאוניברסיטת מישיגן סטייט, אחת הכלכלניות השחורות הבולטות באמריקה, שמתמקדת במחקריה בחדשנות ובאפלייה גזעית. גם קוק שירתה ככלכלנית בבית הלבן של אובמה, ומוזכרת גם היא כמועמדת לעמוד בראש מועצת היועצים הכלכליים. גם פרופ' ראג' צ'טי מהרווארד, אחד הכלכלנים הצעירים הבולטים באמריקה, ומומחה לניידות בין-דורית, תדרך את ביידן והאריס ושמו מוזכר בין המועמדים להקיף את הנשיא לאחר כניסתו לבית הלבן.
ואם לחזור לאיוש הקבינט של ביידן, יש המעריכים כי הוא גם ישאף למינוי של דמות רפובליקאית, ברוח שיתוף הפעולה הבין-מפלגתי. מי שמוזכרת כמועמדת אפשרית היא מג וויטמן, אשת העסקים שעמדה בעבר בראש היולט פקארד ואיביי (והפכה למיליארדרית בדרך), התמודדה על מושלות קליפורניה כרפובליקאית, ולאחרונה עמדה בראש שירות הסטרימינג קוויבי, שנסגר. וויטמן מוזכרת כמועמדת אפשרית לשרת המסחר. מועמדים נוספים לתפקיד, אותם מזכיר אתר פוליטיקו, הם מלודי הובסון, אשת עסקים שחורה העומדת בראש חברת השקעות, וטרי מקוליף, יוצא ממשל אובמה ומושל וירג'יניה לשעבר.