גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מסגרת כרטיסי האשראי / איור: גיל ג'יבלי, גלובס

בעוד זמן לא רב יקבלו מאות אלפי לקוחות של הבנקים, הגדולים בעיקר, הודעות על קיצוץ מסגרות האשראי בכרטיסים הבנקאיים שהם מחזיקים. קיצוץ חד צדדי שהם אינם יכולים לערער עליו, ובעצם גורם להם להיזרק לרחוב הפיננסי מבלי שיש להם כל הבטחה לקורת גג פיננסית חדשה. גם אם ימצאו כזו, בכלל לא בטוח שהיא תהייה שווה בעלותה לזו שהיתה להם קודם לכן (גובה הריבית), ובטח לא בטוח שתהייה בגודל ובנפח (מסגרת כרטיס אשראי חוץ בנקאי).

איך הגענו למצב הזה, מדוע מאפשרות ממשלת ישראל והכנסת את ביצוע הפעולה שהולכת לפגוע בעיקר בעובדים מהמעמד הבינוני דווקא בתקופה של משבר כלכלי כה גדול בו אנחנו נמצאים? האם מישהו מביא בחשבון שבשם התחרות הפגיעה בעובדים בעלי הכנסות נמוכות הולכת להיות בלתי מידתית בעליל.

לפני כשנתיים יצאה הבשורה, נכונה וצודקת בעקרון. התחרות בשוק הבנקאות, האשראי והפיננסים יצאה לדרך. בסדרה של חוקים פעל משרד האוצר כדי לייצר, לשיטתו, מערכת שתאפשר לגופים פיננסים שאינם תאגידים בנקאיים להציע ללקוחות הבנקים מוצר מונופוליסטי בשם כסף.

החוקים שאותם חוקקה הכנסת באדיקות רבה עסקו באישור דרכים לגיוס כסף ציבורי כדי למכור אותו אח"כ במחיר גבוה לציבור בצורה של הלוואות, משכנתאות או מכשירים פיננסים אחרים. החוק הבולט ביניהם היה "חוק שטרום להפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים", לכאורה מטרה טובה שבאה לייצר תחרות לתאגידים הבנקאיים המונופוליסטים בדרך של מתן האפשרות לקבל את אחד המכשירים הפיננסיים הנפוצים ביותר, הלא הוא כרטיס האשראי, ישירות מחברות כרטיסי האשראי שעד לחקיקת החוק היו בבעלות הבנקים.

הממשלה, בעיקר משרד האוצר, בסיוע חברי הכנסת, דחפו, במידה רבה של צדק, את החוק עד לשלבי הסיום שלו. הם פעלו גם לייצר את מה שהם כינו "הגנות ינוקא", לחברות כרטיסי האשראי כדי שאלו יוכלו להיכנס לשוק התחרותי בתנאי פתיחה ראויים. בהחלט משימה חשובה. אך מה שלא עשו המחוקקים ואף ארגון או גוף חברתי לא הצליח לשכנע בכך את מובילי החוק במשרד האוצר, הוא לייצר מנגנון שישמור על זכויותיהם של הצרכנים, הלקוחות השבויים של הבנקים אשר הם קהל היעד של המהלך התחרותי.

המחוקקים אמנם קבעו כי חברות כרטיסי האשראי, לפחות הגדולות שבהן, יהיו מחויבות בתוך תקופה מאישור החוק בכנסת להפחית במידה משמעותית את מסגרת האשראי בכרטיסים הבנקאיים של לקוחותיהם, כדי לגרום להם לחפש מקורות אחרים בדמותן של החברות הישנות/חדשות. אך במקביל, הם לא טרחו לחייב את החברות לקבל אליהן את הלקוחות שמסגרות האשראי שלהם יצומצמו באחת.

הם גם כמובן לא קבעו דבר בכל הנוגע לגובה הריבית, מחיר הכסף, שיוכלו לגבות מהלקוחות שמיועדים למצוא את עצמם בעוד זמן לא רב מחוסרי אשראי, וזאת בלי שהם פשעו או עשו פעולה כל שהיא המוכתבת מפקודת הבנקאות, והמאפשרת לבנק שלא לתת להם אשראי בשל שינוי בדירוג הפיננסי שלהם.

רק בלחץ של פעילים חברתיים, גילוי נאות, אני הייתי אחד מהם, נקבע כי לא יהיה לקוח של בנק שמסגרת האשראי שלו תקוצץ מתחת ל-5000 ₪ (שווה ערך לשכר המינימום פחות או יותר) וזאת למרות שהדרישה המקורית היתה להעמיד את המסגרת המינימלית על גובה השכר הממוצע במשק. דבר שישמור על חלק גדול מהעובדים בעלי השכר הנמוך והבינוני ויגרום לחברות כרטיסי האשראי לנהל תחרות הוגנת על כיסיהם וממונם ולא לבחור לעצמם רק את החזקים ביותר כפי שהם מבקשים לעשות כדי להקטין את רמות הסיכון הפיננסי שלהם.

החוק עבר. התקנות אושרו. ובקרוב יקבלו מאות אלפי לקוחות הודעה על פגיעה במסגרת האשראי שלהם. אבל עדיין אפשר לתקן. לשנות. לעכב. יש כמה פתרונות אפשריים וביניהם:

1. הקטנת הסכום שניתן לקצץ במסגרת ולהעמידו על 10,000 שקל לכל הפחות
2. שינוי מתווה הקיצוץ כך שיושת קודם כל על לקוחות שהמסגרת שלהם גבוהה מ-30,000 שקל.
3. דחיית מועד קיצוץ מסגרות האשראי מסוף 2020 לסוף 2022.
4. תיקון החוק המקורי והוספת סעיפים הדורשים התחייבות מחברות כרטיסי האשראי המופרדות
5. להקפיא את המצב הקיים עד חודש יוני 2021 ולקבוע כי אז יוגש על ידי הפיקוח על הבנקים, דו"ח מצב מפורט המפרט את מספר הלקוחות שעברו במחצית השנה אל חברות כרטיסי האשראי המופרדות, איזה מסגרות אשראי קיבלו ואיזה גובה ריבית נקבעה להם וכן את מספר הלקוחות שביקשו לקבל כרטיסים חוץ בנקאיים אך נידחו על ידי חברות כרטיסי האשראי החוץ בנקאיות. 

הכותב הוא פעיל חברתי, היה מעורב בחקיקת חוק שטרום להפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים