ביאנקה לואיס / צילום: איל יצהר, גלובס
אישי: בת 47, רווקה ואם לחייל, גרה ברחובות.
מקצועי: מנהלת מכירות והצלחת לקוח באופסטר.
אני: חזקה מכורח הנסיבות, אמביציוזית ומסרבת להפסיד.
משפחה: אבותיה של סבתא מצד אמא הגיעו לדרום אפריקה מלטביה בסוף המאה ה-18, סבא ברח מאירופה לקייפטאון לפני מלחמת העולם השנייה. אביו של אבא, ממשפחה אריסטוקרטית נוצרית מגרמניה, הגיע במטוס פרטי לנמיביה, ושם הכיר את סבתא, שנולדה בזימבבואה. הם התגרשו כשפרצה המלחמה, אבא נשלח לסבתא בקייפטאון וסבא אולץ לחזור לגרמניה, שם אבדו עקבותיו. ההורים נפגשו כשישבו אחד ליד השני במטוס, התחתנו, התיישבו ביוהנסבורג והולידו את אחי הגדול ואותי.
ילדות: יוהנסבורג. גדלנו כיהודים. למדתי בתיכון במגמה ריאלית. תמיד ידעתי שאני אישה. כבר בגן לא הבנתי למה דוחפים אותי לשחק עם הבנים כשרק רציתי להיות עם הבנות, ומאז התאמצתי בכל הכוח להיות גברי, עשיתי בודי-בילדינג, שיחקתי רוגבי וכשסיימתי תיכון הייתי 130 ק"ג של שרירים.
לימודים: הלכתי בעקבות אחי ולמדתי כלכלה, יחב"ל ומשפטים, ובהמשך תואר שני במשפטים.
ישראל: בסוף הלימודים פגשתי את גרושתי, ישראלית שפנתה אליי דרך חבר לעזור לה בסוגיה משפטית. כעבור חצי שנה ביקרתי בישראל ואחרי בחינות הלשכה וההתמחות עליתי לארץ. את החתונה ערכנו בדרום אפריקה, וחמישה ימים אחריה חליתי בדלקת קרום המוח. במשך שבוע הייתי בקומה, התעוררתי משותק בחצי גוף, וחשבו שיהיה לי נזק מוחי בלתי הפיך. למזלי, הזיכרון והידע נשארו, אבל הייתי צריכה ללמוד לדבר, ללכת, לקרוא ולכתוב מחדש. אחרי שנתיים של שיקום, חזרתי לאשתי בישראל.
קריירה: גרנו ברחובות ולא היה לנו כסף. היא לא עבדה והתקשיתי לממן את מבחני הלשכה, אז לימדתי אנגלית. בהמשך נכנסתי לשותפות בחברת מרקטינג. הולדנו את הבן שלנו ועברנו לדרום אפריקה, שם שימשתי כמנכ"ל לחברת יצוא וייבוא ודירקטור בפירמת עורכי דין. כשמלאו לבן 6 תכננו לחזור כדי שיתחיל פה כיתה א’, אבל אז הוריי נפטרו, והם חזרו לארץ בלעדיי ולי לקח שנתיים להצטרף.
טראנסג'נדריות: ההכחשה שלי הייתה עמוקה. התחתנתי מאהבה ואני אוהבת את אשתי לשעבר עד היום, אבל הנפש כאבה. כשחזרתי לארץ סיפרתי לה על רצוני להיות אישה. היא קיבלה את זה קשה ורצתה להתגרש. אחרי עשר שנות נישואין נפרדנו והילד נשאר איתי. הייתי צריכה ללמוד איך להיות אישה ואמא - בלי הורים, בלי כסף ובלי עבודה.
קריירה: עבדתי 20 שעות ביום בכל מה שמצאתי, עד שהתקבלתי לחברת מקאפי הירושלמית, בלי להבין שום דבר בתחום שלה - אנטי וירוס או בשיווק. קיבלתי מחשב וטלפון והתחלתי למכור ומהר מאוד שברתי שיאים. אחרי שנה מצאתי עבודה בסטארט-אפ קטן, שם התחלתי את תהליך שינוי המין. חששתי לספר לבוס שלי, דתי-לאומי חובש כיפה, אבל לא רק שהוא קיבל אותי, הוא אחד מחבריי הטובים וזה שליווה כמו אבא את הבן שלי בבר המצווה שלו.
אחרי יותר משלוש שנים חיפשתי עבודה חדשה והייתי בטוחה שזה יקרה מהר, כי ידעתי למכור ולבנות צוות ועשיתי עבודה טובה, אבל הלכתי לראיונות ואפילו לא חזרו אליי. הבנתי ששינוי המין מרתיע מעסיקים, אז נאלצתי לחזור לארון, הפעם כאישה, ומחקתי את כל התיעוד שלי כגבר ברשת.
תוך יומיים מצאתי עבודה בסטארט-אפ קטן ועזרתי לקדם אותו. במקביל, דיברו איתי אנשים מ-Logz.io - סטארט-אפ שפיתח פלטפורמת קוד פתוח למתכנתים שמזהה תקלות במערכות ומתריעה מפניהן. הם שכנעו אותי להצטרף אליהם כסמנכ"לית ובנינו חברה מאפס למחזור של 300 מיליון דולר. לפני חצי שנה, כשאחד השותפים הקים את אופסטר, עבודתי הנוכחית, והציע לי מניות ואופציות, לא יכולתי לסרב.
LGBTech: ארגון שמקדם את הגיוון וההכלה של הקהילה הגאה בחברות ומסייע ליצור סביבת עבודה מתאימה לכל הצדדים באמצעות סדנאות, כלים וליווי. כמי שסבלה מאפליה, אני גאה להיות חברה בדירקטוריון שלו.
חוק ההמרה: יש הוכחות מדעיות שטיפולי ההמרה הם נזק. כשהבן שלי יצא מהארון, לא עלה על דעתי לשנות אותו כי הוא הכי מושלם שיש. החוק שאוסר טיפולי המרה לא עובר כי לצערי, הדת לא התקדמה ברוח התקופה, היא חלק מהממשלה.
פנאי: עדיין מרימה משקולות בחדר כושר ו"פודי" מכורה.
תפיסת עתיד: להמשיך לבנות סטארט-אפים לחברות בינלאומיות גדולות. עכשיו, כשהבן שלי התגייס, אני מתפנה לדייטים, ואני הכי רוצה לזכות לחיות כמו כל אחד.