בעלי מוגבלויות / צילום: Shutterstock
מנתונים שפורסמו בחודש מאי האחרון, על ידי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, נראה כי יותר עובדים עם מוגבלות נפגעו מאז תחילת משבר הקורונה מפיטורים או הוצאו לחל"ת. למרות הנתונים המדאיגים, תוכניות החירום של המדינה המיועדות להכשרת עובדים חדשים, שנועדו להקטין את שיעורי האבטלה במשק, לא מגנות על זכויות בעלי המוגבלות. כדי שתוכניות אלו יהוו זרז להצטרפותם של אנשים עם מוגבלות לשוק העבודה, המדינה הייתה צריכה להתנות את העברת המענקים לאותם ארגונים פרטיים העוסקים בהכשרות בעמידה בקריטריון הייצוג ההולם. דהיינו, העברת תקציבים אך ורק לארגונים במגזר הפרטי שעומדים ביעד מוגדר של הכשרת אנשים עם מוגבלות, המקביל ליעד הייצוג ההולם של לפחות 3% ואולי אף להגדילה ל-5% שהינו היעד המוגדר בחוק למגזר הציבורי. ללא התניה זו, האוכלוסייה הפגיעה ביותר ממשיכה להיפגע.
עלינו להימנע מלמצוא עצמנו בעוד מספר שנים, מבינים ב"חוכמה שבדיעבד", שמדינת ישראל פספסה הזדמנויות יקרות מפז בקידום הכשרתם של אנשים עם מוגבלות. הזדמנות להגדלת מספר האנשים עם מוגבלות המועסקים במשק, ניתן למצוא לדוגמא, בתוכנית החירום שהושקה לאחרונה, ביוזמת משרדי האוצר, הכלכלה והרשות לחדשנות, ששמו להם למטרה לשלב כ- 3000 אזרחים מבקשי עבודה בתחום התעשייה וההייטק על ידי הקצאה ראשונית של מענקים בסכום של כ- 60 מיליון שקל. יש לציין, שברשימת הקריטריונים, ניתנת קדימות לגופים שיקדמו בתכניתם "בני אדם עם מוגבלות" אבל הדבר נשאר ברמת קריטריונים רצויים ולא מוגדר כחובה או התנייה. שוב בעלי המוגבלות יפגעו ולא יזכו לחלקם ההוגן בחלוקת ההקצאות. יש שיאמרו שהכנסת קריטריון זה הינו הישג משמעותי, לדאבוני, מדובר בלעג לרש. קריטריון זה הינו דקלרטיבי בלבד וללא "שיניים". מדובר במס שפתיים ולא בכלי ניהולי אפקטיבי לשינוי חברתי.
כבר בשנת 1998 נחקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תשנ"ח, אשר נועד להגן על כבודם וחירותם של אנשים עם מוגבלות ולעגן את זכותם להשתתפות שוויונית ופעילה בכל תחומי החיים. החוק משקף את המורכבות בשוק העבודה ואת החסמים הרבים שעל אנשים עם מוגבלות להתמודד איתם בדרכם לממש זכות יסוד, הזכות לפרנסה. לדאבוננו, גם כיום, מעסיקים רבים מחזיקים בדעות שגויות וסטראוטיפים אודות אנשים עם מוגבלות. כדי להתמודד עם החסמים, בין היתר, בשנת 2014 נחתם צו הרחבה לעידוד ולהגברת התעסוקה של אנשים עם מוגבלות, שבקידומו היה מעורב יו"ר עמותת איל"ן, רו"ח אהוד רצאבי. צו ההרחבה מחיל על המגזר הפרטי כולו את הוראות ההסכם הקיבוצי וקובע חובת ייצוג הולם, דהיינו, העסקתם של עובדים עם מוגבלות בשיעור של 3% למעסיקים עם מאה עובדים או יותר.
על המדינה להקיש מתכלית החוק ולהחיל יעד מוגדר של לפחות 3% בהכשרת אנשים עם מוגבלות מכלל המשתלמים ולהקים מערך רגולטורי הכולל קנסות כספיים למעסיק שאינו עומד ביעד. אין להסתפק בפחות מזה, רק כך נוכל להגדיל באמת את סיכוייהם של אנשים עם מוגבלות להשתלב כראוי בשוק העבודה.
בעשור האחרון השקיעה המדינה משאבים רבים במטרה להגדיל את מספר האנשים עם מוגבלות המועסקים בשוק העבודה. למרות ההשקעה, עוד טרם משבר הקורונה, הראו ממצאי מחקרים בארץ ובעולם ששיעורי ההעסקה של אנשים עם מוגבלות, בכל הענפים בשוק העבודה, עדיין נמוכים לעומת אנשים ללא מוגבלות. לאור משבר הקורונה והעלייה בשיעורי האבטלה, יהיה סביר להניח ששיעורי העסקתם של אנשים עם מוגבלות ימשיכו להיות נמוכים, אך אין זו גזרת גורל. דווקא בשעת משבר בה המדינה משקיעה משאבים בתוכניות חירום לשיקום המשק, עליה לקבוע ולוודא כי כל עת בה מועברים תקציבים לתוכניות הכשרה במטרה להגדיל את שיעורי התעסוקה בשוק הפרטי, העברת התקציבים יותנו בייצוג הולם של הכשרת אנשים עם מוגבלות.
הכותבת היא מנהלת תחום תעסוקה בעמותת איל"ן. חברה בפורום פת- פורום ארגונים לקידום תעסוקת אנשים עם מוגבלות בישראל