חולדאי ובר-דוד מסירים את הגדר מגינת ההסתדרות / צילום: דוברות ההסתדרות
לאחרונה נפלו חומות ההסתדרות. במעמד חגיגי הכריזו ראש העיר ת"א רון חולדאי ויו"ר הסתדרות העובדים ארנון בר-דוד על הסרת הגדרות שהקיפו את גינת בניין ההסתדרות במשך עשרות שנים. הדשא הוריק, מרפקים נלחצו, והגן הנעול נפתח לשימוש הציבור.
הרגע הקטן הזה היה עשוי להפוך למאורע מכונן אילו ההסתדרות הייתה מכריזה במקביל על הסרת חומות עתיקות יומין שהיא טורחת לשמר עוד מתקופת האימפריה הטורקית.
כבכל מדינה דמוקרטית, החוק בישראל מאפשר לעובדים להתאגד במטרה להשיג זכויות מול מעסיקם. אלא שהסתדרות העובדים, שלא כארגונים קטנים יותר שמנסים להתחרות בה - היא אגודה עות'מאנית. על אף שעובדיה החליפו זה מכבר את הכרכרה ברכב חברה, היא פועלת מכוח חוק עתיק יומין שנחקק אי אז בשנת 1909. מעמדה כאגודה עות'מאנית סותר את הגדרתה כארגון עובדים המחויב להיות דמוקרטי, ומאפשר לה לפעול בחשאיות, תוך שימוש רחב בכספי ציבור ובהטבות רגולטוריות. מעמד זה מעניק לה יתרון לא הוגן על פני ארגונים חדשים יחסית כמו "כוח לעובדים" ועל פני ועדים פנימיים, שמנסים להפחית את עלויות הייצוג ומציעים שירותים משפטיים תחרותיים לעובדים המעוניינים להתאגד תחתם. בעוד ארגוני עובדים חדשים כפופים לחוק העמותות המודרני שנחקק ב-1980 ומחויבים בדיווח סדיר על פעילותם לרשם העמותות ולציבור - הסתדרות העובדים אינה כפופה לכללי השקיפות והמינהל התקין - מצב אשר מונע, בין היתר, איסוף סדיר של נתונים בדבר התנהלותה הכספית.
בחסות חוקים מיטיבים, שקובעים כי די להחתים פעם אחת שליש מהעובדים במקום עבודה כדי לאפשר לוועד להפוך לנציגם של כלל העובדים, ההסתדרות מאגדת תחתיה יותר מחצי מיליון עובדים. כל אחד מהם משלם לה דמי חבר בשיעור של כמעט אחוז מהשכר החודשי שלו. סכומם הכולל של תשלומים אלה, על פי ההערכות, מצטבר להון של למעלה מחצי מיליארד ש"ח בשנה. העמימות תחתיה פועל אחד מהגופים הגדולים במדינה משמשת חומה בצורה, ולעובד הממוצע לא נותר אלא לתהות בדבר אופן השימוש בכספו, הרחק מעינו הפקוחה.
אם כך, ישאל כל בר-דעת, מדוע לא יבוא המחוקק ויניח לאור השמש לחטא את הנעשה במחשכי האימפריה העות'מאנית? על כך ניתן להוסיף ולהקשות - מדוע חוק העמותות המודרני מחריג מתחולתו, בסעיף מיוחד, דווקא ארגוני עובדים ומעבידים שהוקמו בטרם חקיקתו? מדוע כל הצעות החוק שביקשו להסדיר את מעמד האגודות העות'מאניות עלו על שולחן הכנסת והוסרו ממנו כמעט באותה מהירות? נראה כי במשחק בין גופים חזקים ובעלי אינטרסים הציבור הוא זה שמפסיד.
אך לאחרונה התעוררה תקווה כי הגיע השינוי המיוחל. בחודש פברואר 2019 פרסמה איילת שקד, שרת המשפטים דאז, תזכיר תקנות חדשות המחייבות אגודות עות'מאניות בשקיפות ודיווח לציבור. נוסחן הסופי של התקנות גובש במשרד המשפטים והן הועברו לחתימתו של השר הממונה לצורך פרסומן. בדיוק כשנדמה היה כי הפעם יתוקן האבסורד, התחלפה הממשלה ושרביטה של שרת המשפטים הועבר אחר כבוד לאבי ניסנקורן. שר המשפטים החדש, שהוא גם יו"ר ההסתדרות היוצא ואדם בעל חשיבה יסודית מאוד, נמנע מלחתום על התקנות בטענה שטרם גיבש דעה בעניין. דעה מעמיקה זו טרם הבשילה מראשית כהונתו ועד לכתיבת שורות אלה.
אולי הגיע הזמן אפוא לגלגל את הכדור הפוליטי בחזרה אל מדשאות ההסתדרות. פתיחת גינת ההסתדרות לציבור היא חלק ממגמה מוצהרת של יו"ר ההסתדרות החדש, ארנון בר-דוד, שהכריז לא אחת על כוונתו לשנות את פני הארגון ולשפר את תדמיתו בעיני הציבור. אלא ששינוי אמיתי לא יגיע מכמה ספסלי פיקניק יפים - הוא יגיע ביום שבו יו"ר ההסתדרות ידליק את האור, ינופף לטורקים לשלום ויחשוף בפני הציבור את המידע שהוא שומר קרוב לחזה. ארגון דמוקרטי שפועל למען הכלל לא מפחד משקיפות.
הכותבת היא חוקרת במחלקת הליטיגציה של פורום קהלת