גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

עמוד הבית  מגזין G

אתם לא הולכים לבית ספר? זו הטרגדיה הגדולה?

ילדים, אתם לא "דור אבוד" ולא "קורבנות שקופים" - אני ובני דורי עברנו דברים גרועים פי מאה ● היו מלחמות ופיגועים ואלימות, ואני לא זוכר שמישהו ריחם עלינו

דרור פויר / צילום: יונתן בלום
דרור פויר / צילום: יונתן בלום

א. "דור הקורונה: מצוקה נפשית ונשירה", "הדור האבוד", "הקורבנות השקופים של המגפה", "זומבים", "נגמרים לנו מול העיניים", "לא מצחצחים שיניים", "בודדים, מדוכאים, חרדים", "משועממים, אכולי תסכול ושנאה עצמית", "לא לומדים דבר, לא קולטים מילה", "הולכים ונשמטים לתוך הכלום", "דור מסומן שיתמכר לסמים", "הנזק שנגרם להם מזעזע", "הנזק הנפשי יהיה האחרון להירפא", "אנחנו מאבדים אותם!", "שערי העתיד נעולים בפניהם" - התחזיות המדכדכות והתארים המעליבים הנ"ל מתייחסים כולם לילדים ולבני הנוער בישראל, יצורים שרבים מאיתנו פוגשים על בסיס יומיומי. האמינו לי שכל ההתבטאויות הנ"ל הן רק מבחר קטן שליקטתי בלי הרבה מאמץ מתוך אינספור מאמרים וידיעות שהופיעו בכלי תקשורת מכובדים בימים האחרונים מפי עיתונאים בעלי עט ומומחיות בעלות שם.

אני לא מנסה להכחיש אף אחת מהשפעות הקורונה, כמובן. הנתונים, כידוע, תומכים ומצביעים על עלייה חדה של עשרות אחוזים בפנייה לשירותי בריאות הנפש ועלייה מחרידת נפש של מאות אחוזים במקרי אלימות במשפחה. הדברים הנ"ל צפויים להמשיך ולהתגבר אם תעמיק התהום הכלכלית. ברור גם שכל אחת ואחד מאיתנו מרגיש על הכתפיים את משא המועקה וחוסר הוודאות שמצטברים שם כבר חודשים ארוכים, ארוכים מדי, ואין צורך לומר שגם ההתנהלות של ממשלת ישראל לא ממש מרגיעה או מעוררת אמון והוודאות היחידה שהיא מספקת לאזרחיה היא הידיעה שאכלנו אותה.

ובכל זאת, ומבלי להתעלם מאף אחד מהסימנים או חלילה לוותר על אלה שצריכים שיילחמו עבורם (כל אותם ילדים ונשים הכלואים בבתים אלימים), בואו חברות וחברים, אולי כדאי להרגיע קצת עם נבואות החורבן והזעם, בטח עם התיאורים הגרפיים, המגעילים כמעט, בנוגע ל"דור הקורונה", טוב?

אולי נתחיל בזה שהם (ואנחנו) לא "דור" הקורונה - נכון שהזמן קצת הרבה המון נמתח, אבל עברו תשעה חודשים סך הכול, לא דור אפילו במונחים של טלפון סלולרי. הקורונה אומנם לא ממש קרובה לסיום, אבל אופציה של סוף כבר מתחילה להיראות בעין. אני גם לא מקל ראש בזה שהלכה שנת לימודים או עושה הנחות לממשלה, אבל בחייאת - כולה שנת לימודים אבודה, במערכת חינוך בינונית, במדינה לא מתפקדת בשל מגפה עולמית; לא עניין נעים בכלל, אבל יחד עם זאת לא עניין שחייב לגמור לאף ילדה או ילד את החיים או לגרום להם להישמט אל תוך הכלום ולהיגמר לנו מול העיניים.
קצת פרופורציות.

ילדים, אתם חושבים שקשה לכם?! / צילום: איור: תמיר שפר

ב. למה אנחנו מדברים ככה על הילדים שלנו? כי ככה זה. לכל אורך ההיסטוריה המתועדת, כולל הירוגליפים וציורי מערות, יש מעט מאוד דברים נפוצים יותר מאשר מבוגרים שאומרים דברים רעים על הצעירים מהם. אבל הפעם זה שונה. נדמה לי ששנת הקורונה הראשונה שלנו חשפה משהו אחר, רגש לא מוכר.

אם עד ממש לא מזמן - אפילו אני זוכר את זה על בשרי - היחס והרגש הכמעט טבעיים של דורות של מבוגרים כלפי הצעירים נעו על הטווח המוכר של פער הדורות האהוב, בין דאגה לחוסר הבנה לחשדנות ועד לבוז ואפילו כעס - הצעירים האלה, מה לעזאזל הם חושבים שהם יודעים / מבינים / זוכרים / רוצים / שומעים / לובשים / מעשנים?! כך עבדו הדברים פחות או יותר מאז ומעולם. אבל עכשיו, בקורונה, אני מזהה פתאום רגש חדש אצלנו ההורים: רחמים. כולם מרחמים על הילדים שלהם. אנחנו רואים אותם סרוחים בחדרים במבטים זגוגים, עוברים ממסך למסך, לובשים פיג'מות בנות שלושה ימים, עוד רגע וכבר מתחיל לעלות להם עובש מהעיניים. אלא שמאחר שאנחנו לא יכולים לכעוס עליהם, הפעם זו באמת לא אשמתם, נדמה שהרגש שהיה מונח הכי קרוב לכעס על מדפי הלב המבולבל שלנו - גם אנחנו בני אדם, הלו! - היו הרחמים. מסכנים הילדים, תראה אותם.

אני לא יודע אם דבר כזה אירע בהיסטוריה. אולי אנחנו דור ראשון. הדור הראשון שמרוויח פחות מהוריו והדור הראשון שמרחם על ילדיו. אז אם ככה, נדמה שכדי להסביר לעצמנו את הרגש הלא מוכר, אנחנו מצפים אותו בנבואות זעם על טראומות איומות ונוראות שייגרמו להם בשל הפסד הלימודים. משהו שיוריד את הרחמים בגרון יותר בקלות.

ג. כך, אני קורא את פרופסור יורם יובל שכתב, "הקורונה לא שונה מכל אירוע טראומטי המוני בהיסטוריה, מאסון צ'רנוביל ועד למלחמת העולם השנייה: ככל שחולף יותר זמן מאז תחילת האירוע, כך גדל חלקו היחסי של הנזק הנפשי… הנזק הנפשי יהיה גם האחרון להירפא, זמן רב אחרי שהאירוע והשלכותיו האחרות יהפכו לזיכרון רחוק... הנזק הנפשי, החינוכי והחברתי שנגרם לילדי ישראל הוא מזעזע. עקבותיו יישארו עם הילדים שלנו ואיתנו עוד הרבה שנים אחרי שהמגפה תחלוף".

מצטער, פרופסור, אבל אני לא חושב ככה. מלחמת העולם השנייה מול לשבת בבית מול הלפטופ? קאם און! ברצינות, לא כל דבר חייב להיות טראומה נוראית. זו לא תחרות, כן?, אבל אני ובני דורי עברנו דברים גרועים פי מאה מכמה חודשים בלי בית ספר. היו מלחמות ופיגועים ואינתיפאדות והרבה יותר אלימות בכל מקום ואני לא זוכר שמישהו ריחם עליי. אם כבר, כל הזמן הזכירו לנו כמה קל לנו בחיים וכמה היה קשה קודם ובכלל שאנחנו לא מבינים שום דבר - זה היה כיף!

לא נעים לשבת בבית עם הילדים, לכולם נמאס כבר מהכול, זה ברור, אבל אנחנו לא בגטו. חשוב לי שוב להדגיש שאני לא מדבר על הבתים האלימים, שבהם כל יום הוא גיהנום. אז מבלי להוריד אחריות מראש הממשלה, שר החינוך, האוצר ושאר הלא יוצלחים בממשלת ישראל, צריך לומר לצאצאינו ומקור אושרינו הגדול: קשה לכם בזום? אתם חושבים שקשה לכם, ילדים?! אין לכם מושג כמה הרבה יותר קשה היה לנו פעם! יכול להיות שזה יעזור להם להתמודד יותר טוב מהשיטה הנוכחית; והרי בדיוק לשם כך ייעדנו, הקמנו והפעלנו את המנגנון הקדמוני של פער הדורות - והרי כל דור צריך להוכיח משהו, כך מתקדמים. אבל מה יוכיח דור - שהוא בכלל לא דור! - שמרחמים עליו? אם כבר, מכל הדברים - הרחמים יכולים להשאיר את הצלקת הכי עמוקה.

נזק נפשי ארוך טווח? לא נראה לי, באמת שלא. אני מוכן לשים 15 שקל שבעוד עשרים שנה, נובמבר 2040, ניפגש פה, על העמוד הזה בדיוק, וכל מה שיישאר משנת 2020 יהיה בעיקר נוסטלגיה, כנראה שלא מתוקה במיוחד, אבל מצד שני מי יודע. אם יש דבר אחד שלמדנו על המין האנושי: הוא כמעט תמיד מתגעגע למה שהיה.
ואל תדאגו, הילדים יסתדרו. הם לא כל-כך שבירים.

עוד כתבות

אוניברסיטת ת''א / צילום: מתן פורטנוי

הנדסה במקום מחשבים: איך נראית מפת הביקושים לתואר ראשון?

החשש מהחלפה על ידי בינה מלאכותית והשפעות המלחמה מייצרים שינוי טקטוני במפת ההרשמה לאקדמיה ● הסטודנטים נוטשים את מדעי המחשב ומחפשים תארים שנותנים ידע בסיסי עמוק, כישורים רכים או עבודה פיזית "עם הידיים והנשמה" ● כך הופכת מהפכת ה־AI מהאיום הגדול על השכלה גבוהה - לגורם שמחזיר למרכז הבמה את הערך של ידע, חשיבה וסקרנות

עטיפת ''מיץ פטל'', בהוצאת עם עובד / צילום: מתוך ויקיפדיה

לאייר קלאסיקה מחדש: חילול הקודש או סיבה טובה לחזור אליה?

כבר 56 שנה שהארנב, האריה והג'ירפה מ"מיץ פטל" נראים בדיוק כפי שציירה אותם תמרה ריקמן, ורחוקים מהאסתטיקה המלוטשת שמזוהה היום עם ספרי ילדים ● לרגל יום הולדתה ה-90 של הסופרת חיה שנהב, הוצאת עם עובד הזמינה מאיירים לדמיין מחדש את הקלאסיקה הישראלית ● היוזמה מעלה שאלה שמלווה יצירות אהובות כבר דורות: היכן עובר הגבול בין חידוש מרענן לפגיעה בקסם המקורי?

ד''ר דן הרמן / צילום: פרטי

החוקר שנתן שם לפחד של דור שלם, ועכשיו נלחם על הקרדיט

ד"ר דן הרמן זיהה את תופעת הפחד מהחמצה, המוכרת כ־FOMO, עוד לפני עידן הרשתות החברתיות, אבל הקרדיט על טביעת המונח ניתן למישהו אחר ● בריאיון הוא מסביר כיצד הפחד הזה מנהל זוגיות, קריירה ועסקים, ומציע להפוך אותו ממלכודת רגשית לכלי שמסייע לבחור נכון יותר בין שפע ההזדמנויות

אלפרד אקירוב / צילום: אבישג שאר ישוב

אקירוב בגיל 85: "אני לא יכול לצאת לפנסיה - זה יעשה אותי חולה"

אלפרד אקירוב בן ה-85 ממשיך להיאבק על השליטה בכלל ביטוח, שהשקעתו בה כבר שווה יותר מ-3 מיליארד שקל ● בראיון בלעדי לגלובס הוא מסביר את המניע למחוק את אלרוב מהבורסה, מודה שטעה בהתנגדותו לרכישת מקס, מגלה כמה שוות הקרקעות שלו בהרצליה ומתעקש להזהיר: "הבחירות הן אירוע שיכול למחוק את המדינה"

התחדשות עירונית / אילוסטרציה: ארן הרשלג

השכונות שבהן המימוש של התחדשות עירונית איטי במיוחד

נתונים חדשים מגלים כי כמעט במחצית מהשכונות בישראל, שיעור המימוש של מיזמי התחדשות עירונית אינו עולה על 10%

אביר קארה / איור: גיל ג'יבלי

פספסת דיווח? שלם 26 אלף שקל: המערכת של משרד החינוך חונקת ספקים

מערכת גפ"ן של משרד החינוך נועדה להעניק למנהלי בתי הספר תקציב עצמאי ואפשרות לבחור תוכניות העשרה לתלמידים ● אלא שבפועל, שורת עדויות חושפת מנגנון בירוקרטי חונק ומטיל קנסות על ספקים קטנים בשל טעויות דיווח טכניות בתום לב ● שומר הסף, מדור חדש 

גבי שחור, יו''ר מאסיבית / צילום: מארק קר

שיקם טייסת אחרי אסון, עשה אקזיט לאמריקאים - ועכשיו עומד להדפיס מנועים לטילים

"האתגר שלנו כיום הוא קצב ייצור הרכיבים בזמן מלחמה. המניה ירדה? ככה זה בפיבוט. עד לא מזמן עוד הדפסנו בובות דונלד דאק" ● שיחה קצרה עם גבי שחור, יו"ר מאסיבית, חברת הדפסת תלת-ממד לתעשיות הביטחוניות

אירוע השקה בווייקו, טקסס, ארה''ב, ב-15 באוקטובר 2026 / צילום: Reuters, Tesla

אילון מאסק מציג: מכונית מעופפת

"הרודסטר המעופפת" של אלון מאסק הושקה במופע רועש בטקסס ● המקדמה למזמינים היא 250 אלף דולר אבל המחיר הסופי עדיין לא ידוע

מטוס של ארקיע / צילום: יח''צ

ארקיע ביטלה קו חדש שרק הושק. לאן היא כבר לא תטוס?

ארקיע הודיעה על ביטול הקו החדש אותו השיקה רק לאחרונה. להיכן היא הייתה צפויה לטוס? ● תחנת דלק בת 100 שנה נמכרה בסכום גבוה. מה הסיבה לכך? ● וגם: איזו עיר עקפה את תל אביב וירושלים במכירות של דירות חדשות? ● חושבים שאתם בקיאים בכל מה שקרה השבוע בכלכלה בארץ ובעולם? בואו לבחון את הידע שלכם ● החידון הכלכלי של גלובס

רובינהוד בוול סטריט / צילום: Shutterstock

בכנס של רובינהוד לסוחרים חובבי סיכון, לכל אחד יש סיפור כיצד התעשר

שוק המניות שוב שובר שיאים. האמריקאים מן השורה הם אחת הסיבות לכך

בורסת תל אביב / צילום: שלומי יוסף

בורסת תל אביב ננעלה בעליות חדות בסופו של שבוע מצויין

ת"א 35 עלה ב-1.6% ● הבורסה נסחרה על רקע ההפתעה הטובה בנתוני האינפלציה שפורסמו אתמול ● בעקבות דברי יו"ר הפד בכנס קרן המטבע, הסיכוי להעלאת ריבית ירדה בחדות ● הבוקר בשווקים: התאוששות במניות השבבים באסיה ובחוזים בניו יורק ● מניית פלייטיקה בשפל, מה צופים האנליסטים לגביה

יקי פייטלסון, מייסד-שותף ומנכ''ל ורוניס / צילום: תומר פולטין

חברת הסייבר הישראלית ורוניס נמכרת ב-6.3 מיליארד דולר

פרופוינט האמריקאית רוכשת את ורוניס בפרמיה של 16% על מחיר הנעילה בוול סטריט היום ● ורוניס, שהוקמה ב-2004, מעסיקה 2,800 עובדים, אלף מתוכם בישראל

וול סטריט / צילום: Shutterstock, Lucky-photographer

נעילה אדומה בוול סטריט; נאסד"ק איבד 2.1%, מדד הפחד זינק

תשואות האג"ח הממשלתיות האמריקאיות ל-10 שנים ירדו השבוע לכ-5.09%, לעומת 5.31% בשיא ● טסלה ירדה ב-2.5% לאחר שהחברה חשפה את הרודסטר מהדור הבא שלה ● לאחר נאום יו"ר הפד ירדה ההסתברות שהשוק מייחס להעלאת ריבית באוקטובר ל־15%, לעומת יותר מ־25% ביום חמישי

המחאות בצרפת, היום / צילום: Reuters

צרפת בוערת: רבבות יצאו לרחובות, מפגינים הסתערו על בניין העירייה במרסיי

עשרות אלפי מפגינים יצאו לרחובות צרפת, ובערים הגדולות נרשמו עימותים קשים עם המשטרה, הצתות והשחתת רכוש ● במרסיי פרצו מפגינים לבניין העירייה, ניפצו דלתות זכוכית והשחיתו את המקום, ובפריז השתמשה המשטרה בגז מדמיע לפיזור המוחים ● המחאה, שהחלה בדרישה להגדיל את ההשקעה בחינוך, מתרחבת על רקע כוונת הממשלה לקצץ יותר מ-40 מיליארד אירו בתקציב

מי הפכה השבוע למלכה הראשונה בהיסטוריה שהטיסה מטוס קרב לבדה? / אילוסטרציה: Shutterstock

מי הפכה השבוע למלכה הראשונה בהיסטוריה שהטיסה מטוס קרב לבדה?

מהי המילה העברית לבונקר, איזה ירק מאכל הוא העשיר ביותר בניקוטין ומהי יחידת המידה הסטנדרטית הבינלאומית לנפח מכולות על אוניית משא? ● הטריוויה השבועית

צוריאל שרון / צילום: רמי זרנגר

"עומדת להיות הפתעה": הסוקר שמשוכנע שהוא פענח את הבוחר הישראלי

צוריאל שרון, הבעלים של מכון הסקרים דיירקט פולס, מוצא את עצמו לרוב נגד הזרם ומשוכנע שהוא רואה מה שאחרים מפספסים ● בראיון לגלובס הוא מדבר על המתחרים ("הם בדיליי של חודש"), על האתגרים ("הצעירים הם חור שחור") ועל השטח המת של הסקרים ("כולם מצביעים מהבטן - אני יודע לשקלל את זה בתוצאות") ● למה עזב את ערוץ 14 ונפרד מהשותף שלמה פילבר, ומה הצפי לבחירות?

עסקאות השבוע / עיצוב: טלי בוגדנובסקי

דירה ישנה בלי חניה, ממ"ד ומרפסת - אז למה 7 קונים התנפלו עליה?

בשכונת קטמון הישנה בירושלים, נמכרה דירת 3 חדרים ישנה בשטח של 67 מ"ר - בלי מרפסת, ממ"ד או חניה - תמורת 3.1 מיליון שקל ● "אף שמדובר בנכס ישן, לדירה היה ביקוש חזק מאוד - קיבלנו שבע הצעות תוך שבוע" ● ועוד עסקאות נדל"ן מהשבוע האחרון

מחירי הדירות / עיבוד: טלי בוגדנובסקי

מחירי הדירות יורדים, השכירויות עולות: מה קורה בשוק הדיור?

חמישה מתוך שמונת המדדים האחרונים הצביעו על ירידה במחירי הדירות, שמתרחקים מהשיא שנרשם בתחילת 2025 ● אלא שבשוק השכירות המגמה הפוכה, עם עלייה של כמעט 4% בשנה האחרונה ● באילו אזורים נרשמו הירידות החדות ביותר, מדוע הציבור מתקשה להרגיש אותן ומה צפוי בהמשך? ● גלובס עושה סדר

''עובדים 24 שעות ביממה''. אולם דיונים בבית משפט / צילום: Shutterstock

זורקים את הפטיש: קפיצה במספר השופטים שיוצאים לפנסיה מוקדמת

משרת השיפוט נחשבה משחר הימים לפסגת השאיפות בענף, אלא שנתונים חדשים מראים שיותר שופטים בוחרים לקום מהכיסא מוקדם מהרגיל ● פנסיה תקציבית, הזדמנויות בבוררויות, עומסים בלתי נסבלים ופגיעה במעמד הציבורי מציבים את המערכת בפני מציאות חדשה

לארי אליסון, מייסד אורקל / צילום: Shutterstock

במייל קבוצתי, בשש בבוקר: למה הפיטורים בהייטק האמריקאי כל כך אכזריים

ענקיות הטק שהודיעו על פיטורים ממחישות כיצד חופש רחב לפטר, חשש מדליפת מידע ורצון לשלוט במסר הופכים את הפרידה מעובדים להליך קר ומרוחק, שנעשה לא אחת במייל ותו לא ● בארה"ב, לעומת ישראל, אין חובת שימוע, ויש תלות נוספת במעסיק - לכיסוי ביטוחי