גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

עמוד הבית  מגזין G

אתם לא הולכים לבית ספר? זו הטרגדיה הגדולה?

ילדים, אתם לא "דור אבוד" ולא "קורבנות שקופים" - אני ובני דורי עברנו דברים גרועים פי מאה ● היו מלחמות ופיגועים ואלימות, ואני לא זוכר שמישהו ריחם עלינו

דרור פויר / צילום: יונתן בלום
דרור פויר / צילום: יונתן בלום

א. "דור הקורונה: מצוקה נפשית ונשירה", "הדור האבוד", "הקורבנות השקופים של המגפה", "זומבים", "נגמרים לנו מול העיניים", "לא מצחצחים שיניים", "בודדים, מדוכאים, חרדים", "משועממים, אכולי תסכול ושנאה עצמית", "לא לומדים דבר, לא קולטים מילה", "הולכים ונשמטים לתוך הכלום", "דור מסומן שיתמכר לסמים", "הנזק שנגרם להם מזעזע", "הנזק הנפשי יהיה האחרון להירפא", "אנחנו מאבדים אותם!", "שערי העתיד נעולים בפניהם" - התחזיות המדכדכות והתארים המעליבים הנ"ל מתייחסים כולם לילדים ולבני הנוער בישראל, יצורים שרבים מאיתנו פוגשים על בסיס יומיומי. האמינו לי שכל ההתבטאויות הנ"ל הן רק מבחר קטן שליקטתי בלי הרבה מאמץ מתוך אינספור מאמרים וידיעות שהופיעו בכלי תקשורת מכובדים בימים האחרונים מפי עיתונאים בעלי עט ומומחיות בעלות שם.

אני לא מנסה להכחיש אף אחת מהשפעות הקורונה, כמובן. הנתונים, כידוע, תומכים ומצביעים על עלייה חדה של עשרות אחוזים בפנייה לשירותי בריאות הנפש ועלייה מחרידת נפש של מאות אחוזים במקרי אלימות במשפחה. הדברים הנ"ל צפויים להמשיך ולהתגבר אם תעמיק התהום הכלכלית. ברור גם שכל אחת ואחד מאיתנו מרגיש על הכתפיים את משא המועקה וחוסר הוודאות שמצטברים שם כבר חודשים ארוכים, ארוכים מדי, ואין צורך לומר שגם ההתנהלות של ממשלת ישראל לא ממש מרגיעה או מעוררת אמון והוודאות היחידה שהיא מספקת לאזרחיה היא הידיעה שאכלנו אותה.

ובכל זאת, ומבלי להתעלם מאף אחד מהסימנים או חלילה לוותר על אלה שצריכים שיילחמו עבורם (כל אותם ילדים ונשים הכלואים בבתים אלימים), בואו חברות וחברים, אולי כדאי להרגיע קצת עם נבואות החורבן והזעם, בטח עם התיאורים הגרפיים, המגעילים כמעט, בנוגע ל"דור הקורונה", טוב?

אולי נתחיל בזה שהם (ואנחנו) לא "דור" הקורונה - נכון שהזמן קצת הרבה המון נמתח, אבל עברו תשעה חודשים סך הכול, לא דור אפילו במונחים של טלפון סלולרי. הקורונה אומנם לא ממש קרובה לסיום, אבל אופציה של סוף כבר מתחילה להיראות בעין. אני גם לא מקל ראש בזה שהלכה שנת לימודים או עושה הנחות לממשלה, אבל בחייאת - כולה שנת לימודים אבודה, במערכת חינוך בינונית, במדינה לא מתפקדת בשל מגפה עולמית; לא עניין נעים בכלל, אבל יחד עם זאת לא עניין שחייב לגמור לאף ילדה או ילד את החיים או לגרום להם להישמט אל תוך הכלום ולהיגמר לנו מול העיניים.
קצת פרופורציות.

ילדים, אתם חושבים שקשה לכם?! / צילום: איור: תמיר שפר

ב. למה אנחנו מדברים ככה על הילדים שלנו? כי ככה זה. לכל אורך ההיסטוריה המתועדת, כולל הירוגליפים וציורי מערות, יש מעט מאוד דברים נפוצים יותר מאשר מבוגרים שאומרים דברים רעים על הצעירים מהם. אבל הפעם זה שונה. נדמה לי ששנת הקורונה הראשונה שלנו חשפה משהו אחר, רגש לא מוכר.

אם עד ממש לא מזמן - אפילו אני זוכר את זה על בשרי - היחס והרגש הכמעט טבעיים של דורות של מבוגרים כלפי הצעירים נעו על הטווח המוכר של פער הדורות האהוב, בין דאגה לחוסר הבנה לחשדנות ועד לבוז ואפילו כעס - הצעירים האלה, מה לעזאזל הם חושבים שהם יודעים / מבינים / זוכרים / רוצים / שומעים / לובשים / מעשנים?! כך עבדו הדברים פחות או יותר מאז ומעולם. אבל עכשיו, בקורונה, אני מזהה פתאום רגש חדש אצלנו ההורים: רחמים. כולם מרחמים על הילדים שלהם. אנחנו רואים אותם סרוחים בחדרים במבטים זגוגים, עוברים ממסך למסך, לובשים פיג'מות בנות שלושה ימים, עוד רגע וכבר מתחיל לעלות להם עובש מהעיניים. אלא שמאחר שאנחנו לא יכולים לכעוס עליהם, הפעם זו באמת לא אשמתם, נדמה שהרגש שהיה מונח הכי קרוב לכעס על מדפי הלב המבולבל שלנו - גם אנחנו בני אדם, הלו! - היו הרחמים. מסכנים הילדים, תראה אותם.

אני לא יודע אם דבר כזה אירע בהיסטוריה. אולי אנחנו דור ראשון. הדור הראשון שמרוויח פחות מהוריו והדור הראשון שמרחם על ילדיו. אז אם ככה, נדמה שכדי להסביר לעצמנו את הרגש הלא מוכר, אנחנו מצפים אותו בנבואות זעם על טראומות איומות ונוראות שייגרמו להם בשל הפסד הלימודים. משהו שיוריד את הרחמים בגרון יותר בקלות.

ג. כך, אני קורא את פרופסור יורם יובל שכתב, "הקורונה לא שונה מכל אירוע טראומטי המוני בהיסטוריה, מאסון צ'רנוביל ועד למלחמת העולם השנייה: ככל שחולף יותר זמן מאז תחילת האירוע, כך גדל חלקו היחסי של הנזק הנפשי… הנזק הנפשי יהיה גם האחרון להירפא, זמן רב אחרי שהאירוע והשלכותיו האחרות יהפכו לזיכרון רחוק... הנזק הנפשי, החינוכי והחברתי שנגרם לילדי ישראל הוא מזעזע. עקבותיו יישארו עם הילדים שלנו ואיתנו עוד הרבה שנים אחרי שהמגפה תחלוף".

מצטער, פרופסור, אבל אני לא חושב ככה. מלחמת העולם השנייה מול לשבת בבית מול הלפטופ? קאם און! ברצינות, לא כל דבר חייב להיות טראומה נוראית. זו לא תחרות, כן?, אבל אני ובני דורי עברנו דברים גרועים פי מאה מכמה חודשים בלי בית ספר. היו מלחמות ופיגועים ואינתיפאדות והרבה יותר אלימות בכל מקום ואני לא זוכר שמישהו ריחם עליי. אם כבר, כל הזמן הזכירו לנו כמה קל לנו בחיים וכמה היה קשה קודם ובכלל שאנחנו לא מבינים שום דבר - זה היה כיף!

לא נעים לשבת בבית עם הילדים, לכולם נמאס כבר מהכול, זה ברור, אבל אנחנו לא בגטו. חשוב לי שוב להדגיש שאני לא מדבר על הבתים האלימים, שבהם כל יום הוא גיהנום. אז מבלי להוריד אחריות מראש הממשלה, שר החינוך, האוצר ושאר הלא יוצלחים בממשלת ישראל, צריך לומר לצאצאינו ומקור אושרינו הגדול: קשה לכם בזום? אתם חושבים שקשה לכם, ילדים?! אין לכם מושג כמה הרבה יותר קשה היה לנו פעם! יכול להיות שזה יעזור להם להתמודד יותר טוב מהשיטה הנוכחית; והרי בדיוק לשם כך ייעדנו, הקמנו והפעלנו את המנגנון הקדמוני של פער הדורות - והרי כל דור צריך להוכיח משהו, כך מתקדמים. אבל מה יוכיח דור - שהוא בכלל לא דור! - שמרחמים עליו? אם כבר, מכל הדברים - הרחמים יכולים להשאיר את הצלקת הכי עמוקה.

נזק נפשי ארוך טווח? לא נראה לי, באמת שלא. אני מוכן לשים 15 שקל שבעוד עשרים שנה, נובמבר 2040, ניפגש פה, על העמוד הזה בדיוק, וכל מה שיישאר משנת 2020 יהיה בעיקר נוסטלגיה, כנראה שלא מתוקה במיוחד, אבל מצד שני מי יודע. אם יש דבר אחד שלמדנו על המין האנושי: הוא כמעט תמיד מתגעגע למה שהיה.
ואל תדאגו, הילדים יסתדרו. הם לא כל-כך שבירים.

עוד כתבות

כטב''ם מתאבד מדגם הירו 120 SF / צילום: חברת UVISION

החברה הישראלית שתמכור לארה"ב מל"טים מתאבדים

Uvision הישראלית זכתה בחוזה נוסף לאספקת מל"טים לצבא ארה"ב ● איחוד האמירויות מרחיב את מערך ה־THAAD שלה מול האיום האיראני ● וגם: השימוש יוצא הדופן של אוקראינה בשלדות מטוסים אזרחיים סיניים ● השבוע בתעשיות הביטחוניות 

הילה ויסברג בשיחה עם ד''ר אלכס קפלון / צילום: ליאור ואן אוס

"הזמן שבו נהיה בפנסיה הוכפל. למרתון הזה כולנו צריכים להיערך"

שיחה עם ד"ר אלכס קפלון, חוקר כלכלת אריכות ימים, המכללה למינהל ● על תוכנית העבודה שצריך לגבש לפרישה, השאלות שצריכות להנחות אותנו ולמה חשוב להתחבר לזקנה כשאנחנו צעירים ● איך להתכונן לפנסיה גם בגיל 40? פרק אחרון לסדרה

למינג / צילום: Shutterstock

הלמינגים לא באמת מתאבדים בהמוניהם

אחת לשבוע המדור "בודקים את המיתוס" יעסוק בעיוותים היסטוריים מפורסמים, מדוע נוצרו, וכיצד הם משפיעים עד ימינו ● והשבוע: למכרסם החביב יצא שם של מי שקופץ אל מותו, אלא שזהו מיתוס שהופץ בחסות אולפני דיסני

סיכום שווקים שבועי / צילומים: שאטרסטוק, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

הצצה לתיקי המשקיעים ששינו את הכללים - ועוד 4 כתבות על מצב השווקים

איגרות חוב ממשלתיות ברחבי העולם נמצאות במכירת חיסול - ומומחים מסבירים ממה צריך להיזהר לפני שמשקיעים ● בקרוב: מסחר של 23 שעות ביממה בנאסד"ק ● מניות הנדל"ן צוללות ● הטבות המס במסגרת רפורמת האוצר יורחבו גם למשקיעי הריטייל, וגם: העדפותיהם של הסוחרים הפרטיים נחשפות

פסל של תומאס ג'פרסון. צמצום החוב כיעד מרכזי / צילום: Shutterstock

מה הבין תומאס ג'פרסון ב-1801 ששינה את מאזן הכוחות עבור טראמפ ב–2026

בשיא כוחן מדינות החוף הברברי של צפון אפריקה הטילו אימה על חלקים נרחבים מהים התיכון, והרבה מעבר לו ● בעוד קודמו העדיף לשלם להן פרוטקשן, הנשיא ג'פרסון החליט לשלוח אוניות מלחמה לים התיכון, יצא למלחמה - וניצח ● השאלה הגדולה שעומדת בפני ארה"ב היום היא האם המלחמה שפתחה באיראן דומה למלחמה ההיא בכך שגם אותה אמריקה לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד

הנסיך הארי והזמר ג'ון בון ג'ובי משחזרים את התמונה של הביטלס באבי רואד. להיכנס לסיפור / צילום: Reuters, נילס יורגנסן / Cover Images

חוזרים לאבי רואד: איך הופכת חתיכת אספלט למקום עלייה לרגל?

השבוע חזרו הבמאי סם מנדס וארבעת השחקנים שיגלמו את הביטלס בסרטיו החדשים אל מעבר החציה המפורסם באבי רואד, 57 שנה אחרי שצולמה שם התמונה שהפכה אותו לאייקון תרבותי וליעד שמושך מעריצים מכל העולם ● מה גורם לנו לנסוע אלפי קילומטרים בעקבות רגע, אדם או אפילו דמות בדיונית, ואיך תעשיית התרבות למדה להפוך את הגעגוע הזה לעסק

בניין הסינרמה בתל אביב (ארכיון גלובס) / צילום: תמר מצפי

יצאו לדרך: מגדלים של 46 קומות במקום אחד האולמות האייקוניים בתל אביב

אחרי דחיות על רקע המלחמה, יוצא לדרך המכרז להתחדשות המתחם שבו פעל אולם ההופעות הוותיק ● בפרויקט ייבנו שטחי מגורים, מסחר, תעסוקה ושטחי ציבור, במגדלים שהגבוה ביניהם יגיע עד 46 קומות. 127 מהדירות לא יימכרו בשוק החופשי

ריי דליו, מייסד ברידג'ווטר / צילום: ap, Ng Han Guan

מה עומד מאחורי זינוק תשואות האג"ח? האזהרה החריפה של המשקיע האגדי

ריי דליו מחבר בין זינוק התשואות, מכירות האג"ח בידי יפן והבור התקציבי בוושינגטון, ומזהיר כי ארה"ב נכנסת לשלבי הסיום של מחזור החוב ● מה עומד מאחורי התחזית ומה הוא מציע למשקיעים לעשות?

פועלים מאזור שנגחאי באתר בנייה בישראל. המספרים צפויים לגדול / צילום: Shutterstock

עובדים פלסטינים יצאו, תאילנדים נכנסו: "15 אנשים ישנים בשתי מיטות"

פועלים מתאילנד, הודו, סרי לנקה ושכנותיהן תפסו את מקומם של העובדים מהרשות הפלסטינית - מאז 7 באוקטובר ● בתעשיות השונות מדברים על כוח אדם יעיל וחרוץ, אלא שכשמדובר במאות אלפים, ששהותם הממושכת מצריכה היערכות של דיור ושירותים, לא ברור איך המדינה תעמוד בעומס

פרופ' מאט אלן / צילום: באדיבות המצולם

המומחה לעסקים משפחתיים מסביר: איך מעבירים אימפריה לדור שלא בנה אותה

מה עושים כשהיורש המיועד פשוט לא מסוגל לקחת פיקוד, ולמה החרדה של דור ההמשך הופכת לנבואה שמגשימה את עצמה? ● לקראת כנס החברות המשפחתיות של גלובס, פרופ' מאט אלן מנפץ את הסטיגמה שלפיה הדור השלישי תמיד הורס את העסק, מסביר למה אקזיט הוא לא כישלון, ומזהיר: חובה להפריד בין ניהול לבעלות

וול סטריט / צילום: ap, Mary Altaffer

וול סטריט התאוששה, אך סיימה שבוע שלילי; הביטקוין זינק ב־23% השבוע

נאסד"ק ו-S&P 500 עלו היום ב-0.5% אך קטעו שלושה שבועות של עליות ● דליו: 15% מהתיק בזהב - כך תתגוננו ממשבר החוב האמריקאי ● סיטאדל צמצמה ביותר מ־80% את הסיכון בתיק שרכשה מהקרן של אשנברנר ● הביטקוין רשם את העלייה השבועית החדה ביותר שלו מאז מרץ 2023 ● שוק המטבע: הדולר ירד לשפל של כ-3 חודשים והזניק את מחירי המתכות היקרות

רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה / צילום: ap, Khalil Hamra

ההסלמה הצבאית של ישראל עם ארדואן עשויה להגיע בגלל המתרחש בטורקיה

המתיחות בין טורקיה וישראל גוברת על רקע התבססות אנקרה בסוריה והאינטרסים שלה באזור  ● לקראת הבחירות בטורקיה, ארדואן עשוי להחריף את הקו האנטי־ישראלי  כדי להסיט תשומת לב מהמשבר הכלכלי ולחזק את מעמדו הפוליטי

יקב צובה / צילום: באדיבות יקב צובה

עם משתה בשרים מהמעשנה: היקב שמשנה פנים כשיורד הערב

ברחנו מהלחות לאזור יהודה כדי ליהנות מיין טוב וכל מה שליד: משתה קרניבורי בחשכה, מופע קאברים מול השקיעה, גבינות ונקניקים ופוקאצ'ות מהטאבון ● תופרת יקבים באזור יהודה

צילום מסך

כך תגלו מה הצ'אטבוט יודע עליכם

התפוצצות פרשת מלי וליאל יהלומי, שבה ההתכתבויות עם ג'מיני סייעו לגלות את מקום הימצאן - המחישה שוב כמה מידע נצבר עלינו בכלי בינה מלאכותית ● הנה כמה שיטות להחזרת השליטה לידיים

הקוטג' בקצרין / הדמיה: viewpoint

בית בקצרין נרכש ב-6 מיליון שקל – המחיר הגבוה אי פעם ברמת הגולן

הנכס בקצרין, בן 8 חדרים עם בריכה ושתי יחידות אירוח, נרכש על ידי זוג מארה"ב ● הנכס מצוי בדרום השכונה, שטחו הבנוי גדול במיוחד, ולפי היזמים מובטח לו נוף ללא הפרעות לכיוון נחל הזוויתן

אבקת חלבון / צילום: Reuters,  IMAGO/Ulrich Roth

לצרוך חלבון אחרי אימון? מה מגלים המחקרים

תעשיית המזון מציפה את המדפים במוצרים שמבטיחים יותר חלבון, והטרנד כבר הגיע אפילו לדונאטס ● איך הוא השתלט על השיח התזונתי, והאם אנחנו באמת צריכים כל כך הרבה? ● מומחים מפרקים כמה מיתוסים ומבחינים בין טרנד שיווקי לתפריט בריא

קונור סטון, מוכר מבריטניה. Whatnot מחזיקה בכ–60% משוק המסחר בשידור חי בצפון אמריקה ובאירופה / צילום: Reuters, Tom Maddick / SWNS

אפליקציית הקניות בלייב שאנשים מתרוששים בה

המכירות הפומביות המהירות של Whatnot סוחפות משתמשים שמקווים לשים יד על קלפי ספורט נחשקים - וגם על אופנה, כלי עבודה, מזון וכמעט כל דבר אחר

חברת מיטרוניקס / צילום: מיטל וייזברג

הדילמה של 300 חברי קיבוץ יזרעאל והדיבור בחדר האוכל על נפילת מיטרוניקס

החברה בבעלות קיבוץ יזרעאל, שעלתה לתודעה בישראל ובעולם בזכות רובוטים לניקוי בריכות שחייה, נמצאת במשבר הגדול בתולדותיה ● אחרי שהגיעה לשווי שיא של כ־9 מיליארד שקל, כיום מוערך השווי שלה בפחות מ־300 מיליון שקל ● קרן פימי מנהלת מגעים על השקעה בחברה ● חברת קיבוץ לגלובס: "זה פוגע בגאוות היחידה, ידענו להיחלץ ממשברים לא פשוטים"

ביטלו דירה מ''סיבות כלכליות'' / עיבוד: טלי בוגדנובסקי

מרוויחים 60 אלף שקל בחודש וביטלו רכישת דירה "מסיבות כלכליות"

תופעת ביטולי העסקאות מעוררת בחודשים האחרונים עניין גובר, על רקע העלייה במספר העסקאות שמבוטלות לאחר חתימת חוזה ● על פי ניתוח שפרסמה סגנית הכלכלן הראשי של משרד האוצר, כחמישית מהמבטלים בשל "סיבות כלכליות" - השתכרו בממוצע בכ-60 אלף שקל לחודש ● מה עומד מאחורי התופעה?

ולסקה גרט וגרטה גרבו בסרט ''רחוב ללא שמחה'', בבימויו פאבסט, גרמניה, 1925. הסרט הפך את גרבו לכוכבת, ואחריו ברח הבמאי לאמריקה / צילום: Reuters, DPA/Picture Alliance

הסיפור שלא סופר על הבמאי שברח מהנאצים ואז חזר לגרמניה לצלם סרטים במימונם

ג׳ו וו. פאבסט, שנחשב לבמאי החשוב של רפובליקת ויימאר, עומד במרכז הספר "הבמאי" ● בלב העלילה שתי נקודות מסתוריות: סיבת חזרתו לגרמניה הנאצית, וסרט שצילם וחומריו נעלמו ● מעל לכל מרחפת השאלה: האם עשיית אומנות מצדיקה גם העלמת עין ממשטרים אפלים