גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

עמוד הבית  מגזין G

אתם לא הולכים לבית ספר? זו הטרגדיה הגדולה?

ילדים, אתם לא "דור אבוד" ולא "קורבנות שקופים" - אני ובני דורי עברנו דברים גרועים פי מאה ● היו מלחמות ופיגועים ואלימות, ואני לא זוכר שמישהו ריחם עלינו

דרור פויר / צילום: יונתן בלום
דרור פויר / צילום: יונתן בלום

א. "דור הקורונה: מצוקה נפשית ונשירה", "הדור האבוד", "הקורבנות השקופים של המגפה", "זומבים", "נגמרים לנו מול העיניים", "לא מצחצחים שיניים", "בודדים, מדוכאים, חרדים", "משועממים, אכולי תסכול ושנאה עצמית", "לא לומדים דבר, לא קולטים מילה", "הולכים ונשמטים לתוך הכלום", "דור מסומן שיתמכר לסמים", "הנזק שנגרם להם מזעזע", "הנזק הנפשי יהיה האחרון להירפא", "אנחנו מאבדים אותם!", "שערי העתיד נעולים בפניהם" - התחזיות המדכדכות והתארים המעליבים הנ"ל מתייחסים כולם לילדים ולבני הנוער בישראל, יצורים שרבים מאיתנו פוגשים על בסיס יומיומי. האמינו לי שכל ההתבטאויות הנ"ל הן רק מבחר קטן שליקטתי בלי הרבה מאמץ מתוך אינספור מאמרים וידיעות שהופיעו בכלי תקשורת מכובדים בימים האחרונים מפי עיתונאים בעלי עט ומומחיות בעלות שם.

אני לא מנסה להכחיש אף אחת מהשפעות הקורונה, כמובן. הנתונים, כידוע, תומכים ומצביעים על עלייה חדה של עשרות אחוזים בפנייה לשירותי בריאות הנפש ועלייה מחרידת נפש של מאות אחוזים במקרי אלימות במשפחה. הדברים הנ"ל צפויים להמשיך ולהתגבר אם תעמיק התהום הכלכלית. ברור גם שכל אחת ואחד מאיתנו מרגיש על הכתפיים את משא המועקה וחוסר הוודאות שמצטברים שם כבר חודשים ארוכים, ארוכים מדי, ואין צורך לומר שגם ההתנהלות של ממשלת ישראל לא ממש מרגיעה או מעוררת אמון והוודאות היחידה שהיא מספקת לאזרחיה היא הידיעה שאכלנו אותה.

ובכל זאת, ומבלי להתעלם מאף אחד מהסימנים או חלילה לוותר על אלה שצריכים שיילחמו עבורם (כל אותם ילדים ונשים הכלואים בבתים אלימים), בואו חברות וחברים, אולי כדאי להרגיע קצת עם נבואות החורבן והזעם, בטח עם התיאורים הגרפיים, המגעילים כמעט, בנוגע ל"דור הקורונה", טוב?

אולי נתחיל בזה שהם (ואנחנו) לא "דור" הקורונה - נכון שהזמן קצת הרבה המון נמתח, אבל עברו תשעה חודשים סך הכול, לא דור אפילו במונחים של טלפון סלולרי. הקורונה אומנם לא ממש קרובה לסיום, אבל אופציה של סוף כבר מתחילה להיראות בעין. אני גם לא מקל ראש בזה שהלכה שנת לימודים או עושה הנחות לממשלה, אבל בחייאת - כולה שנת לימודים אבודה, במערכת חינוך בינונית, במדינה לא מתפקדת בשל מגפה עולמית; לא עניין נעים בכלל, אבל יחד עם זאת לא עניין שחייב לגמור לאף ילדה או ילד את החיים או לגרום להם להישמט אל תוך הכלום ולהיגמר לנו מול העיניים.
קצת פרופורציות.

ילדים, אתם חושבים שקשה לכם?! / צילום: איור: תמיר שפר

ב. למה אנחנו מדברים ככה על הילדים שלנו? כי ככה זה. לכל אורך ההיסטוריה המתועדת, כולל הירוגליפים וציורי מערות, יש מעט מאוד דברים נפוצים יותר מאשר מבוגרים שאומרים דברים רעים על הצעירים מהם. אבל הפעם זה שונה. נדמה לי ששנת הקורונה הראשונה שלנו חשפה משהו אחר, רגש לא מוכר.

אם עד ממש לא מזמן - אפילו אני זוכר את זה על בשרי - היחס והרגש הכמעט טבעיים של דורות של מבוגרים כלפי הצעירים נעו על הטווח המוכר של פער הדורות האהוב, בין דאגה לחוסר הבנה לחשדנות ועד לבוז ואפילו כעס - הצעירים האלה, מה לעזאזל הם חושבים שהם יודעים / מבינים / זוכרים / רוצים / שומעים / לובשים / מעשנים?! כך עבדו הדברים פחות או יותר מאז ומעולם. אבל עכשיו, בקורונה, אני מזהה פתאום רגש חדש אצלנו ההורים: רחמים. כולם מרחמים על הילדים שלהם. אנחנו רואים אותם סרוחים בחדרים במבטים זגוגים, עוברים ממסך למסך, לובשים פיג'מות בנות שלושה ימים, עוד רגע וכבר מתחיל לעלות להם עובש מהעיניים. אלא שמאחר שאנחנו לא יכולים לכעוס עליהם, הפעם זו באמת לא אשמתם, נדמה שהרגש שהיה מונח הכי קרוב לכעס על מדפי הלב המבולבל שלנו - גם אנחנו בני אדם, הלו! - היו הרחמים. מסכנים הילדים, תראה אותם.

אני לא יודע אם דבר כזה אירע בהיסטוריה. אולי אנחנו דור ראשון. הדור הראשון שמרוויח פחות מהוריו והדור הראשון שמרחם על ילדיו. אז אם ככה, נדמה שכדי להסביר לעצמנו את הרגש הלא מוכר, אנחנו מצפים אותו בנבואות זעם על טראומות איומות ונוראות שייגרמו להם בשל הפסד הלימודים. משהו שיוריד את הרחמים בגרון יותר בקלות.

ג. כך, אני קורא את פרופסור יורם יובל שכתב, "הקורונה לא שונה מכל אירוע טראומטי המוני בהיסטוריה, מאסון צ'רנוביל ועד למלחמת העולם השנייה: ככל שחולף יותר זמן מאז תחילת האירוע, כך גדל חלקו היחסי של הנזק הנפשי… הנזק הנפשי יהיה גם האחרון להירפא, זמן רב אחרי שהאירוע והשלכותיו האחרות יהפכו לזיכרון רחוק... הנזק הנפשי, החינוכי והחברתי שנגרם לילדי ישראל הוא מזעזע. עקבותיו יישארו עם הילדים שלנו ואיתנו עוד הרבה שנים אחרי שהמגפה תחלוף".

מצטער, פרופסור, אבל אני לא חושב ככה. מלחמת העולם השנייה מול לשבת בבית מול הלפטופ? קאם און! ברצינות, לא כל דבר חייב להיות טראומה נוראית. זו לא תחרות, כן?, אבל אני ובני דורי עברנו דברים גרועים פי מאה מכמה חודשים בלי בית ספר. היו מלחמות ופיגועים ואינתיפאדות והרבה יותר אלימות בכל מקום ואני לא זוכר שמישהו ריחם עליי. אם כבר, כל הזמן הזכירו לנו כמה קל לנו בחיים וכמה היה קשה קודם ובכלל שאנחנו לא מבינים שום דבר - זה היה כיף!

לא נעים לשבת בבית עם הילדים, לכולם נמאס כבר מהכול, זה ברור, אבל אנחנו לא בגטו. חשוב לי שוב להדגיש שאני לא מדבר על הבתים האלימים, שבהם כל יום הוא גיהנום. אז מבלי להוריד אחריות מראש הממשלה, שר החינוך, האוצר ושאר הלא יוצלחים בממשלת ישראל, צריך לומר לצאצאינו ומקור אושרינו הגדול: קשה לכם בזום? אתם חושבים שקשה לכם, ילדים?! אין לכם מושג כמה הרבה יותר קשה היה לנו פעם! יכול להיות שזה יעזור להם להתמודד יותר טוב מהשיטה הנוכחית; והרי בדיוק לשם כך ייעדנו, הקמנו והפעלנו את המנגנון הקדמוני של פער הדורות - והרי כל דור צריך להוכיח משהו, כך מתקדמים. אבל מה יוכיח דור - שהוא בכלל לא דור! - שמרחמים עליו? אם כבר, מכל הדברים - הרחמים יכולים להשאיר את הצלקת הכי עמוקה.

נזק נפשי ארוך טווח? לא נראה לי, באמת שלא. אני מוכן לשים 15 שקל שבעוד עשרים שנה, נובמבר 2040, ניפגש פה, על העמוד הזה בדיוק, וכל מה שיישאר משנת 2020 יהיה בעיקר נוסטלגיה, כנראה שלא מתוקה במיוחד, אבל מצד שני מי יודע. אם יש דבר אחד שלמדנו על המין האנושי: הוא כמעט תמיד מתגעגע למה שהיה.
ואל תדאגו, הילדים יסתדרו. הם לא כל-כך שבירים.

עוד כתבות

פרופ' אורי אלון / צילום: כפיר זיו

מובילי הלונג'ביטי: שני ישראלים ברשימה של הטיים

ניר ברזילי ואורי אלון נבחרו ע"י מגזין TIME לרשימת 12 החוקרים פורצי הדרך שמגלים את הדרך לחיים ארוכים ובריאים יותר • ברזילי בודק אם תרופות קיימות יכולות לדחות מחלות הקשורות לגיל, ואלון מצא כי לגנטיקה עשוי להיות משקל גדול משחשבו עד כה בקביעת אורך החיים

הבורסה בתל אביב / צילום: שלומי יוסף (עיבוד: טלי בוגדנובסקי)

סקנדל בחברה החדשה בבורסה: המסחר במניה הופסק – בגלל אי סדרים

רגע לפני שהיא צריכה לפרסם את דוחותיה למחצית הראשונה של השנה, המסחר במניית תומר מזון הופסק בעקבות דיווח של החברה על בעיות לכאורה בטיפול במלאי ● תומר מזון הצטרפה לבורסה לפני כשלושה חודשים, ונסחרת בבורסה לפי שווי של 138 מיליון שקל

מטוס של חברת קונדור / צילום: אור גפן

בדיוק הבשורה שחברות התעופה הזרות לא רצו לשמוע

מה המשבר בנתב"ג יעשה לחברות הזרות ● באסותא יש חשד לפרשה חדשה ● והשינוי בחברה שפדרר מושקע בה ● זרקור על כמה עניינים שעל הפרק

קונור סטון, מוכר מבריטניה. Whatnot מחזיקה בכ–60% משוק המסחר בשידור חי בצפון אמריקה ובאירופה / צילום: Reuters, Tom Maddick / SWNS

אפליקציית הקניות בלייב שאנשים מתרוששים בה

המכירות הפומביות המהירות של Whatnot סוחפות משתמשים שמקווים לשים יד על קלפי ספורט נחשקים - וגם על אופנה, כלי עבודה, מזון וכמעט כל דבר אחר

מעין אדם ואופיר יוסף / צילום: תמונה פרטית

מעיין אדם, מייסדת מאמי: "הציעו לי 300 מיליון שקל, אבל אני לא פה כדי למכור"

כשהיא יצאה לדרך עם מועדון "מאמי" בהשקעה עצמית של 700 אלף שקל ("חסכונות שיועדו לבית"), לא מעט מותגים התקשו להסתדר עם שיטות העבודה החדשניות והלא–מקובלות של מעיין אדם ● היום, שנתיים וחצי אחרי, היא עם 400 אלף חברות מועדון, כרטיס אשראי חדש שצבר תוך חודש 20 אלף לקוחות, ופעילות מקיפה שכוללת גם נדל"ן ורכב ● המנכ"ל שגייסה, אופיר יוסף: "אנחנו לא מחפשים משקיע, אבל אם תבוא הצעה מעניינת, נבחן אותה"

למינג / צילום: Shutterstock

הלמינגים לא באמת מתאבדים בהמוניהם

אחת לשבוע המדור "בודקים את המיתוס" יעסוק בעיוותים היסטוריים מפורסמים, מדוע נוצרו, וכיצד הם משפיעים עד ימינו ● והשבוע: למכרסם החביב יצא שם של מי שקופץ אל מותו, אלא שזהו מיתוס שהופץ בחסות אולפני דיסני

ולסקה גרט וגרטה גרבו בסרט ''רחוב ללא שמחה'', בבימויו פאבסט, גרמניה, 1925. הסרט הפך את גרבו לכוכבת, ואחריו ברח הבמאי לאמריקה / צילום: Reuters, DPA/Picture Alliance

הסיפור שלא סופר על הבמאי שברח מהנאצים ואז חזר לגרמניה לצלם סרטים במימונם

ג׳ו וו. פאבסט, שנחשב לבמאי החשוב של רפובליקת ויימאר, עומד במרכז הספר "הבמאי" ● בלב העלילה שתי נקודות מסתוריות: סיבת חזרתו לגרמניה הנאצית, וסרט שצילם וחומריו נעלמו ● מעל לכל מרחפת השאלה: האם עשיית אומנות מצדיקה גם העלמת עין ממשטרים אפלים

מטבעות דיגיטליים / אילוסטרציה: Shutterstock

עלייה של 20% בתוך 48 שעות: מה הקפיץ בחדות את הביטקוין

בזמן שוול סטריט סגרה שבוע של ירידות, שוק הקריפטו קפץ בחדות בתוך יומיים ● זאת, בזכות שילוב בין חיבוק ממשלתי להרחבה פיסקאלית בארה"ב ● האם מדובר בסיומו של "חורף הקריפטו"?

למה כל חברות כרטיסי האשראי רודפות אחרי מועדוני התעופה?

מועדון הנוסע המגהץ: הקרב על הטסים ממריא לשיאים חדשים - ויש לכך סיבה טובה

מועדוני התעופה, המבטיחים למחזיקים בהם כרטיסי טיסה מוזלים, הפכו למנוע רווח חזק בשוק האשראי בישראל, ומספרם זינק לכמעט 800 אלף כרטיסים ● הערכות: בכרטיסי פליי קארד, FlyAll ו־SkyMAX מוציאים המחזיקים כפול מאשר בכרטיס רגיל ● המטרה: להוציא אתכם מהכרטיס הבנקאי ולגרום לכם לבזבז יותר, רצוי בחו"ל ● וגם: האם זה בכלל כדאי?

אילוסטרציה: Shutterstock

כמה כסף באמת מותר להפקיד מדי שנה לקרן השתלמות?

באיזה מניה השקיעה ברקשייר האת'ווי 17 מיליארד דולר ברבעון השני של השנה? ● וגם: זכיין זארה ישראל הפסיד לרשות המסים. כמה מס ישלם? • חושבים שאתם בקיאים בכל מה שקרה השבוע בכלכלה בארץ ובעולם? בואו לבחון את הידע שלכם • החידון הכלכלי של גלובס

עומס בנתב''ג, השבוע / צילום: פולי טובמן

הכאוס בנתב"ג נמשך: עיכובים של שעות וביטולי טיסות לפני כניסת שבת

הפער שנוצר בעקבות שביתת עובדי נתב"ג אתמול ממשיך לשבש את לוח הטיסות, עם עיכובים של שעות בהמראות ובפריקת מזוודות ● ארקיע ואל על הודיעו כי יאפשרו לנוסעים שיבחרו שלא לטוס היום לקבל שובר לטיסה עתידית ● רשות שדות התעופה הודיעה כעת שנתב"ג חוזר לשגרה מלאה

הרכבת הקלה בירושלים / צילום: צוות תכנית אב לתחבורה

לא כמו בתל אביב: רשת הרכבות הקלות הראשונה בירושלים יוצאת לדרך

15 שנה לאחר פתיחת הקו האדום, המקטע הראשון של הקו הירוק ייפתח ביום שישי ויחבר בין אזור הטורים למלחה ● יחד עם הקו האדום, הוא ייצור לראשונה בישראל רשת של רכבות קלות, עם שתי נקודות מעבר בין הקווים ● בחודשים הקרובים צפוי להיפתח מקטע נוסף לגילה, ובהמשך תורחב הרשת גם להר הצופים ולבר אילן

פרויקט הסוללים / צילום: קבוצת מבנה

מגדל עם 109 דירות ריקות מסביר למה מחירי הדירות לא יורדים

כמעט חצי שנה מאז אישור האכלוס ל"מגדלי הסוללים" בתל אביב, והיזמיות מבנה ותדהר לא ממצמצות - ולא מורידות מחירים ● עם די מזומנים בקופה ויחס חוב של פחות מ–50% מהמאזן, החברות האלה יודעות שהבנקים לא ימהרו להתקשר, ואולי בינתיים השוק ישנה כיוון

קבוצת טאטא / צילום: Shutterstock

מאבק השליטה שמטלטל את אחד התאגידים הגדולים בעולם

אחרי כמעט עשור, יו"ר קבוצת טאטא הודיע כי יעזוב את תפקידו על רקע מאבקי כוח בצמרת ● המאבק על זהות מחליפו מגיע בזמן שהקבוצה מתמודדת עם קשיים באייר אינדיה ועם טלטלה בעסקי הטכנולוגיה ● החברות באימפריה העסקית ההודית שוות יחד כ־320 מיליארד דולר

אילוסטרציה: Shutterstock

העליון קבע: אישה תקבל חצי מדירת המגורים – למרות שנרשמה רק על שם בעלה

השופט אלכס שטיין דחה את בקשת הערעור של הבעל, שטען כי הנכס נרכש מכספי אביו ● נקבע כי השקעה וחיים משותפים ממושכים יצרו כוונת שיתוף, בעוד דירת האישה תישאר בבעלותה הבלעדית

מנכ''ל גט, מארק און / צילום: רמי זרנגר

"אי אפשר לגדול בלי לעשות טעויות": מנכ"ל גט חושף את הנתיב החדש

אחרי 14 שנה בחברה מארק און מונה למנכ"ל הגלובלי של Gett - ומשיק שירות חדש לישראלים מעבר לים ● בראיון בלעדי הוא מספר על האסטרטגיה והמודל הכלכלי, כמה מהתשלום של הלקוח מגיע לנהגים, למה האפשרות של כניסת אובר היא רק יתרון ועל התחביב שהפך לדיפלומה: מורה ליוגה

עסקאות השבוע / עיצוב: טלי בוגדנובסקי

בבניין עם אופק לפינוי־בינוי: בכמה נמכרה דירת 3 חדרים בנהריה?

הדירה מתפרשת על פני שטח של 68 מ"ר ונמצאת בקומה הראשונה מתוך שבע ● המתווכת שייצגה את הרוכשים בעסקה: "בנהריה יש כרגע פעילות ונסגרות לא מעט עסקאות. אנשים התרגלו למצב הביטחוני וחזרו לשוק" ● ועוד עסקאות נדל"ן מהשבוע האחרון

סיכום שווקים שבועי / צילומים: שאטרסטוק, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

הצצה לתיקי המשקיעים ששינו את הכללים - ועוד 4 כתבות על מצב השווקים

איגרות חוב ממשלתיות ברחבי העולם נמצאות במכירת חיסול - ומומחים מסבירים ממה צריך להיזהר לפני שמשקיעים ● בקרוב: מסחר של 23 שעות ביממה בנאסד"ק ● מניות הנדל"ן צוללות ● הטבות המס במסגרת רפורמת האוצר יורחבו גם למשקיעי הריטייל, וגם: העדפותיהם של הסוחרים הפרטיים נחשפות

הנסיך הארי והזמר ג'ון בון ג'ובי משחזרים את התמונה של הביטלס באבי רואד. להיכנס לסיפור / צילום: Reuters, נילס יורגנסן / Cover Images

חוזרים לאבי רואד: איך הופכת חתיכת אספלט למקום עלייה לרגל?

השבוע חזרו הבמאי סם מנדס וארבעת השחקנים שיגלמו את הביטלס בסרטיו החדשים אל מעבר החציה המפורסם באבי רואד, 57 שנה אחרי שצולמה שם התמונה שהפכה אותו לאייקון תרבותי וליעד שמושך מעריצים מכל העולם ● מה גורם לנו לנסוע אלפי קילומטרים בעקבות רגע, אדם או אפילו דמות בדיונית, ואיך תעשיית התרבות למדה להפוך את הגעגוע הזה לעסק

הילה ויסברג בשיחה עם ד''ר אלכס קפלון / צילום: ליאור ואן אוס

"הזמן שבו נהיה בפנסיה הוכפל. למרתון הזה כולנו צריכים להיערך"

שיחה עם ד"ר אלכס קפלון, חוקר כלכלת אריכות ימים, המכללה למינהל ● על תוכנית העבודה שצריך לגבש לפרישה, השאלות שצריכות להנחות אותנו ולמה חשוב להתחבר לזקנה כשאנחנו צעירים ● איך להתכונן לפנסיה גם בגיל 40? פרק אחרון לסדרה