אטרקציה חדשה כובשת את מי הכינרת, שיט קייקים שמתאים לעונה, ומרגיש קצת כמו ספארי באפריקה. ואם תוסיפו למזג האוויר הנפלא גם טיול קסום בטבע, ברגל או ברכב, תזכו ליום מתוק בצפון הכינרת.

מופע הסתיו של הכינרת מרגש השנה. המפלס העונתי עדיין גבוה וזקני האזור לא זוכרים כמותו כבר עשרות שנים. החלק הצפוני הרדוד נסוג בשנים השחונות כקילומטר שלם עקב רצף של שנות בצורת, ובחלק שהפך יבשתי פרצה צמחייה סבוכה. עם עליית המים בחורף כוסו ה"איים" הללו במים, עלה גם הדמיון לאגמי אפריקה, והוליד רעיון חדשני. 

הכינרת הגולשת לירדן. השטחים המוצפים יוצרים נוף דמוי אפריקה, שכיף לשוטט בו בקיאקים / צילום: עופר בלינק

פיני אלמוג, הבעלים של חברת אבו-קיאק, שבדרך כלל מפעיל טיולי קיאקים, סירות ואבובים בפארק הירדן, לא יכול להפעיל את האטרקציות הרגילות שלו בשל הוראות משרד הבריאות, וכמו רבים אחרים, גם הוא צריך קצת להמציא את עצמו מחדש. במקום השיט המשפחתי בירדן, הוא מפעיל "טיולי בוטיק" של קיאקים בכינרת בקפסולות, שמתאימות לקבוצות קטנות או למשפחות.

אלמוג הוא חלוץ הקיאקים בארץ. אחרי תקופה שפרש מהתחום הוא חזר לעסק בתחילת 2020, אחרי מסע בעולם והיעדרות של יותר מעשור. הוא התקבל בקול תרועה של שיטפון אדיר ושפע נזקים, וגם קורונה. אבל כל אלה לא שברו את רוחו. להפך, הוא מוצא טוב בכול, וכך נולד הרעיון לשייט קיאקים בכינרת.

ציוד יש וגם צוות מיומן, ואת כל השאר עשתה הכינרת עצמה, כשגלשה אל נהר הירדן לראשונה זה 30 שנה ויצרה מרחבי מים חדשים. התעלות הצרות התרחבו מאוד, עד 200 מטר מגדה לגדה, ונוצרו אגמים קטנים ואווירה שאלמוג קורא לה "סוואנה". אף שבחודשים האחרונים צצו כמה מיזמים פרטיים דומים, אלמוג היחיד שקיבל היתר לפעילות בקפסולות.

יצאנו להתנסות בחוויה החדשה. ארבעה קיאקים גלשו אל תוך המים, צובעים אותם בכתם כתום. זמן קצר אחרי כבר שטנו בסבך האופייני שכמו נטוע במים (אשלים, קנה ועוד) מתחת לשמיים בהירים.

את הבוקר התחלנו ביבשה מוצקה, בקטע הליכה בשביל סובב כינרת מגשר אריק לחוף אמנון, כ-2.5 קילומטרים של יופי אינסופי עם מים, עמודי חצבים פורחים, ציפורים והרבה ירוק בעיניים.

פטל בר / צילום: אורלי גינוסר

טלי בר, מדריכה באגף חינוך, קהילה והסברה ברשות ניקוז כינרת, ליוותה את הטיול בהסברים ובסיפורים מעניינים על אקליפטוסים מלבינים, מעיין לא מוכר ואפילו קטיף נבטי חרדל טריים. בין היתר, הסבירה את מקור השם כינרת. "בתלמוד", סיפרה, "יש פסוק שמתאר את מי הכינרת המתוקים ‘כפירותיו של הכינר', המזוהה עם עץ השיזף. סביב הכינרת יש המוני עצים כאלה". עמדנו ליד אחד מהם, ליקטנו דומים מהרצפה, ולפתע ההסבר הזה נשמע הגיוני מכולם.

בהמשך טיפסנו לנקודת תצפית נהדרת והברחנו שפן סלע, ובלענו את המראות. השביל, שאורכו 65 קילומטרים, הוא תוצאה של "חוק הטיפול בחופי הכינרת" משנת 2008, שבעקבותיו הוקם גם איגוד ערים כינרת. שתי היוזמות נרקמו במקביל, האחת סטטוטורית, כדי לטפל בשלל הצרכים שסביב האגם ואגן הניקוז שלו (תיירות, חקלאות, ניקיון ועוד). האחרת ספונטנית, כדי לקבוע עובדות בשטח שהיה רצוף גדרות, השתלטות על חופים, מחירים מופקעים, הזרמת ביוב וחוסר נגישות לציבור. בסוף הם התאחדו, והאיגוד לקח אחריות לשביל שהוקם ומתוחזק על ידי תלמידים, בני נוער וחיילים.

בחוף אמנון השקט (השייך לאיגוד), השבנו את הנפש בארוחה קלה ויצאנו עם קלי נחום מחוויית ג'יפים בגולן לטיול בבקעת בית ציידא. נחום הוא היחיד בארץ שמאפשר טיולי ג'יפים מודרכים בנהיגה עצמית (מגיל 24). יחד איתו התגלגלנו בשבילים הרבים של בית הגידול הלח הגדול בארץ.

השטח מנקז 15 נחלים שמתמזגים עם הזאכי והמג'רסה, ושופע לגונות ומים רבים. בשנים האחרונות חוזרת תופעת זיהום הנחלים עקב ירידת המפלס ומי הנגר בגשם הראשון, אבל האזור מלא חן. עצרנו במסלול הרטוב של הזאכי (שסגור כעת), בבית הבק והתקשינו להיפרד (החל מ-500 שקלים לשעה, 052-2220054).

השטח מנקז 15 נחלים. ואפשר לטייל בהם גם בג'יפים מודרכים בנהיגה עצמית / צילום: אורלי גינוסר

אל שפך הזאכי חתרנו גם בקיאקים ונכנסנו למעלה הנחל. קורמורנים, שלדגים ואנפה אפורה דאו מעלינו. במים זינקו דגים במופע אקרובטי, צמחי מים צפו בנינוחות ורוח קלה נשבה. עצרנו להפסקת תה שיורם שלג המדריך מזג מתרמוס מהביל. חזרנו לכינרת וחתרנו מערבה, לעיתים נאבקים בסבך, לעיתים מרגישים את הקרקע מתחתנו והיה גם קטע שבו חצינו אי עם בוץ טובעני כדי להגיע לירדן.

באזור הזה קשה לדעת היכן מסתיימת הכינרת ומתחיל הירדן, המים הרבים מתעתעים, וכשנהנים זה גם פחות חשוב. הייתה תחושה של חוויה חד-פעמית, כשלא ברור מתי ישובו המראות האלה ואם נזכה לעוד חורף מבורך שכזה. בזכות מזג האוויר הנוח באזור, צופים שהשיט יתקיים עד ינואר - בהתאם לגנרל החורף שזריקת העידוד הראשונה שלו כבר הוסיפה לכינרת שני סנטימטרים (150 שקלים לאדם, 04-6921078).

שיט קיאקים יש גם בים המלח, ואני מבטיחה לדגום בקרוב ולדווח. עד אז אפשר לספר שהיזם, עפר שמואלפלד, שהוא מתנדב ביחידת החילוץ הימית של ים המלח, מציע שיט של שלוש שעות בסוף העולם, שעתיים מהן במים. בשונה מהכינרת מדובר במים אחרים לגמרי עם משטר רוחות שונה ותופעות ייחודיות, כמו פטריות מלח, ארובות מלח ותצורות שונות שנובעות מהגיאולוגיה הייחודית. "אנחנו מנסים להפוך את ים המוות לים החיים" אומר שמואלפלד שמאפשר בתקופה הזו ל-16 איש להצטרף אליו לסיור בוקר או אחר צהריים (250-300 שקלים לזוג, 050-8650705).

בחזרה לצפון הכינרת ואל אקורד הסיום. עייפים, רטובים אך בלב מלא טיפסנו בכביש המתפתל אל חוות הנופש ורד הגליל. הצימרים שחזרו לפעול סוף-סוף, מתמלאים בשישבת, אבל באמצע השבוע רגוע ונעים, והכינרת נשקפת מכל פינה. בהתאם להנחיות אין ארוחות, המסעדה סגורה וצריך להתארגן (המלצה: אפשר להזמין מהקונדיטורית ליאת ביטון מחולתה ארוחות קלות של כריכים, ירקות, פירות, יוגורט וגרנולה). ועוד המלצה: אפשר להצטרף לטיול סוסים שיוצא אל השטח הפתוח, מלווה בנוף הכינרת, שהרים סביב לה, וקיאקים רבים בה (04-6935785).