דונלד טראמפ וג'ו ביידן. הבדל גיאוגרפי, מעמדי, דתי, אתני ואידאולוגי בין המצביעים / צילום: Associated Press
בצד תמונת הניצחון של הנשיא האמריקאי הנבחר ג'ו ביידן, מתברר כי המערכת הפוליטית והחברתית בארצות-הברית ממשיכה להיות כאוטית ומפולגת. מתברר כי לא רק בישראל, גם באמריקה היעדר ההכרעה במוסדות הפוליטיים (סנאט, בית נבחרים וכו') משקף מדינה שסועה ומסוכסכת. משבר הבחירות האמריקאי קורא לנו לחשבון נפש חברתי ופוליטי, לא רק בארצות-הברית, אלא גם פה בישראל ובמקומות רבים אחרים בעולם.
סקרי היציאה (exit polls) שמתפרסמים בימים האחרונים מראים כי ההבדל בין מי שהצביע טרמאפ או ביידן הוא הרבה יותר מאשר רק השקפת עולם פוליטית. מדובר על כמעט שתי "ישויות" אחרות. זהו הבדל גיאוגרפי, מעמדי, דתי, אתני ואידאולוגי שמעמיד בסכנה את יכולתה של ארצות-הברית להחזיק מערכת פוליטית וחברתית מתפקדת. האירועים התוקפניים - שריפת החנויות ושאר מעשי האלימות - שנצפו בחודשים האחרונים, מימין ומשמאל, מצביעים על עוצמת הקרע ועל הצורך הקריטי במנהיגות מגשרת ומחברת.
נפתח בנתונים המדאיגים: המאבק בין דמוקרטים לרפובליקנים הוא מאבק בין-דורי. כ-70% מהמצביעים עד גיל 40 הצביעו ביידן. שיעור דומה של אנשים בעלי השכלה אקדמית הצביעו לנשיא הנבחר, לעומת לבנים חסרי השכלה שהצביעו טראמפ ברובם.
זהו גם מאבק אתני-גזעי: רוב מוחץ של השחורים הצביעו ביידן, בעוד מרבית הלבנים בחרו בטראמפ.
למרות ההפרדה הרשמית בין דת למדינה, מתברר כי גם בארצות-הברית יש הבדלים בדפוסי הצבעה על רקע דתי-חילוני: מרבית הדתיים (שאינם שחורים) תמכו בטראמפ. החילונים, או אלה ש"אינם משתייכים" ("nones") כפי שהם מכונים בארצות-הברית, תמכו בביידן.
זהו גם קרע גיאוגרפי: הערים הגדולות נשטפו בצבע כחול (דמוקרטים), ואילו הערים הקטנות והכפרים בחרו באדומים (רפובליקאים).
זאת ועוד: בין המחנות ישנו הבדל תהומי בתפיסות העולם. בזמן שמרבית מצביעי ביידן חשבו שאי-השוויון האתני ומשבר האקלים הם מהנושאים החשובים ביותר על סדר היום, למצביעי טראמפ יש תפיסת עולם שונה לחלוטין. מבחינתם שיקום הכלכלה והורדת הפשיעה הן הבעיות המרכזיות של אמריקה.
כל אחד מהמחנות ניזון מכלי תקשורת אחרים לחלוטין. לכל אחד יש חברים אחרים ברשתות החברתיות, והם מהדהדים באוזניהם את אותה תפיסת עולם. תיבת התהודה הזו, כפי שנהוג לכנותה בעקבות הסרט "מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית" (The Social Dilemma), מעצימה את קיומן של בועות נפרדות העיוורות כלפי הצד השני.
השורה התחתונה מדאיגה מאוד: אמור לי איפה אתה גר, מה המוצא שלך, מהי אמונתך הדתית, באילו כלי תקשורת אתה צופה - ואומר לך למי תצביע.
זהו מצב מסוכן. בהיעדר מגע משמעותי בין הקבוצות, הדרך להתפרצות, אם רק יגיע הטריגר, עלולה להיות קצרה. קשה לדמיין שזה יקרה, אבל ההיסטוריה האמריקאית רצופה במעשי אלימות קשים, וייתכן כי המהומות האחרונות הן אינדיקציה להר הגעש שעלול להתפרץ.
אני כותב את הדברים בדאגה. לא רק בגלל שכל מה שקורה בארה"ב משפיע גם עלינו, אלא גם כי הדברים הללו כבר מתרחשים אצלנו. גם בישראל השיתוק הפוליטי הוא שיקוף של הקרע החברתי. גם בישראל, אמור לי מאיזו עדה אתה, איפה אתה גר, מה מיקומך ברצף הדתי-חילוני וכו' - ואומר לך היכן אתה ממוקם בעימות החברתי והפוליטי האדיר שמתחולל כאן אצלנו. וגם אצלנו מתחילים להתגלות יותר ויותר אירועי אלימות על רקע פוליטי.
הבעיה הגדולה היא שאנחנו פשוט לא יכולים להרשות זאת לעצמנו. אנחנו עם קטן, במדינה קטנה, עם אתגרים עצומים. קשה לי להאמין כיצד נוכל להחזיק פה, בארץ היפה והקשה שלנו, ללא מכנה משותף משמעותי שיחזיק אותנו ביחד.
הצעד הראשון שכל אחד מאיתנו יכול לעשות הוא להקשיב. לצאת מהבועה. לגלות אמפתיה. להאזין ולהיחשף ליותר מקבוצת תקשורת אחת. להיות חבר בפייסבוק ולדבר עם אנשים שאינם במעגל החברתי, גיאוגרפי ואידאולוגי המיידי שלך.
במקביל אנו חייבים לדרוש ממנהיגנו לגלות יותר אחריות ואיפוק. תמרור האזהרה האמריקאי צריך להזכיר לנו שבצד המחלוקות, אנחנו חייבים לחזק את המשותף. אין לנו ברירה. אין לנו ארץ אחרת.
הכותב הוא מרצה בכיר במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט