משרד האוצר הטיל בסוף השבוע פצצה בדמות תזכיר חוק להקפאת עליית שכר המינימום. לפי ההצעה יישאר השכר הממוצע במשק באופן רשמי באותו הגובה שבו עמד בשנת 2020, כלומר על 10,428 שקל לחודש. באוצר הדגישו כי מהלך חקיקה דומה נערך כבר בשנת 2003. אבל מעבר לעובדה שהקפאת שכר בחקיקה היא צעד חריג ביותר, הודעת האוצר כללה נתונים דרמטיים על היקף ההשפעה של המהלך. עד כה סברו רבים שעצירת עליית השכר הממוצע במשק תפגע בעיקר בנבחרי הציבור ששכרם הוצמד בשנים האחרונות לשכר הממוצע במשק. מדובר בין היתר בשכר חברי הכנסת, שופטים וראשי רשויות בשלטון המקומי - קבוצה לא קטנה של כ-2,000 איש שהתוספת לשכרה בכמה מאות מיליוני שקלים.
הודעת האוצר פורסמה ביום חמישי בערב, כפי שאירע לא פעם במהלכים דרמטיים אחרים בעבר. מי שטרח וקרא את כולה גילה בדברי ההסבר לתזכיר החוק שמדובר במהלך שצפוי לחסוך למדינה, להערכת האוצר, בין 7 ל-9 מיליארד שקל.
דילמת ההסתדרות: עיתוי גרוע לדרוש העלאה
מדוע בחר האוצר להצניע מהלך שיניב חיסכון כה משמעותי לקופת המדינה? ייתכן שהסיבה לכך הייתה חשש מתגובת ההסתדרות. יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד עודכן מראש במהלך, אולם בינתיים ההסתדרות שותקת ואף תגובה רשמית לא פורסמה. אפשר להניח שבפני בר-דוד ניצבת דילמה לא פשוטה. מצד אחד יוזמת החקיקה של האוצר תמנע מעשרות אלפי עובדי מדינה ומגזר ציבורי תוספת שכר, שמגיעה להם, לפחות על-פניו, על-פי ההסכמים הקיבוציים. אבל מצד שני תוספת השכר הזו מגיעה לעובדי המדינה בעיתוי גרוע ומהסיבות הלא-נכונות. נזכיר כי גם שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא חזר בו מהצהרותיו ליזום קיצוץ משמעותי בשכר עובדי המגזר הציבורי (למרות שבהסתדרות מפקפקים ביכולתו של כ"ץ לממש את איומיו).
כפי שבר-דוד מבין היטב באווירה ציבורית שקוראת לקצץ בשכרם של עובדי המגזר הציבורי, ההסתדרות רק תשפוך שמן על המדורה אם תפתח עכשיו במאבק לקבל תוספת שכר שממש לא מגיעה לעובדי המדינה.
מאחורי תזכיר החוק עומדת עבודת מטה שנערכה באגף התקציבים ובאגף השכר באוצר מאז חודש אוגוסט במטרה למפות את כל השלכות הרוחב שיש לעלייה הצפויה בשכר המינימום. באוצר יצאו מנקודת הנחה שהשכר הממוצע יגיע בשנת 2020 ל-11,750 שקל לעומת 10,428 ב-2019 - זינוק דו-ספרתי בשיעור של 12.6%. כיצד הגיעו באוצר לנתון הזה למרות שהנתון הסופי, שכר המינימום לשנת 2020 עדיין לא נקבע? על פי החוק שכר המינימום השנתי נקבע על פי ממוצע השכר בחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר. נכון להיום פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רק את נתוני השכר הממוצע לחודש אוגוסט, שעמד על 11,578 שקל. אלא שבחודשים ספטמבר ואוקטובר צפוי השכר הממוצע לזנק לעבר קו ה-12 אלף שקל כתוצאה מהסגר השני שגרם למאות אלפי ישראלים לאבד את עבודתם.
השכר הממוצע במשק עולה בשנים האחרונות בקצב שנתי של 3%-4% אך הזינוק ב-2020 אינו קשור כלל לעליית שכר אלא לעיוות חשבונאי. מאות אלפי העובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת במהלך משבר הקורונה הרוויחו ברובם המכריע שכר נמוך משמעותית מהשכר הממוצע. השכר זינק כיון שנתוני השכר הנמוכים של אותם עובדים נפלטו מחישוב הממוצע, וללא קשר לשכרם של יתר העובדים.
שכר המינימום צמוד לשכר הממוצע, מסתבר
היקף השפעות המאקרו של צעד כזה הפתיע גם את מי שעוקב אחר הנושא באופן שוטף. המרכיב הבולט ביותר הוא שכר המינימום. הוראת שעה שחוקקה בתקופתו של שר האוצר משה כחלון העלתה את שכר המינימום לרמתו הנוכחית 5,300 שקל. מתברר כי במקביל קיימת הוראה אחרת הקובעת ששכר המינימום עומד על 47.5% מהשכר הממוצע במשק. אז מהו השכר הקובע - הפרשנות המשפטית של האוצר היא שמדובר בגבוה מבין השניים. במלים אחרות שכר המינימום עומד על 5,300 שקל אבל מהרגע שבו השכר הממוצע במשק חוצה את הסף העגול של 11,157.89 שקל - עובר שכר המינימום להיות צמוד לשכר הממוצע במשק.
להעלאת שכר המינימום יש כמובן השפעות מאקרו על כל המשק, אך באוצר בחנו רק את השפעתו על תקציב המדינה. המדינה תידרש לשלם תוספת למשל לעובדים חיצוניים שמועסקים בשכר מינימום במערכת הבריאות ובמערכת הרווחה. לתוספת השלמה לשכר מינימום זכאים כל העובדים המדורגים במדינה. במשרדי הממשלה מדובר במעל 31 אלף עובדים, כ-41% מהשכירים - שצפויים ליהנות מעליית שכרם אם שכר המינימום יגדל. ההשלמה לשכר מינימום איננה מעידה על שכרם של עובדי המדינה אלא נובעת מעיוותים במודל השכר: כל תוספות השכר שניתנו לאותם עובדים מאז שנת 2000 שולמו "מעל" תוספת ההשלמה לשכר מינימום. כך יוצא ששכרם הממוצע של עובדי המדינה המקבלים השלמה לשכר מינימום עומד היום על 13,661 שקל לחודש.
לצד עלייה בהוצאות שכר צפויה עליית השכר הממוצע במשק לפגוע בצורה משמעותית בהכנסות המדינה ממסים ולהעלות את יוקר המחייה דרך עלייה בתעריפי החשמל והמים.
הפגיעה העיקרית בהכנסות ממסים נובעת מהירידה בגביית מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי - בשניהם קיימת מדרגת פטור למי ששכרו יורד מתחת ל-60% מהשכר הממוצע במשק. ככל שהמדרגה עולה כך קטנות הכנסות המדינה ממסים. פגיעה קשה נוספת בהכנסות המדינה נובעת מהעלייה בתקרת הפטור ממס להפקדה לקרנות פנסיה מקיפות - בהתאם לפקודת מס הכנסה, הפקדת מעביד פטורה ממס עד תקרה של פעמיים וחצי השכר הממוצע במשק. עליית השכר הממוצע תקטין את הכנסות המדינה ממס הכנסה לעובדים שמשתכרים מעל פעמיים וחצי השכר הממוצע במשק. תקרה דומה קיימת לגבי הפרשה לקופות גמל.
התחום השלישי קשור לקצבאות הביטוח הלאומי. בחוק הביטוח הלאומי, מנגנון חישוב ''הסכום הבסיסי'', מוצמד לשכר הממוצע במשק. במספר קצבאות, ביניהן הבטחת הכנסה, וקצבת נכות כללית, נקבע סף הכנסה שכל הכנסה עצמית מעבר לו מפחיתה מגובה הקצבה, מה שמכונה "הדיסריגארד". סף ההכנסה מוגדר כשיעור מהסכום הבסיסי ולכן מושפע אף הוא משינוי במדד השכר הממוצע. בניגוד לשני התחומים הראשונים בכל הקשור לביטוח הלאומי מתקשים באוצר להעריך את היקף הגידול בהוצאות הצפוי למדינה.
השפעות הקפאת השכר הממוצע על התקציב
2-2.5 מיליארד שקל חיסכון - תוספת שכר לנבחרי ציבור, לעובדי מדינה שמקבלים השלמה לשכר מינימום (שמרף מסוים של שכר ממוצע עובר להיות צמוד לו), ולעובדי קבלן שמשתכרים שכר מינימום
2-3 מיליארד שקל פגיעה בהכנסות ממסים - מדרגות פטור במס הכנסה, בביטוח לאומי ובקרנות פנסיה מחושבות ביחס לשכר הממוצע, ככל שהמדרגה עולה כך קטנות הכנסות המדינה ממסים
0.75 מיליארד שקל חיסכון - קצבאות נכים ומשפחות שכולות וניצולי השואה, שצמודות לשכר הממוצע