נמל חיפה החדש / צילום: איל יצהר
סערה שפקדה בסוף השבוע האחרון את מפרץ חיפה וגרמה להצפות נרחבות, היא כאין וכאפס לעומת מה שמתחולל כיום מאחורי הקלעים של הפרטת נמל חיפה הישן. חרושת השמועות מדברת על קבוצות מתמודדים שמצרפות שותפים חדשים ומאבדות שותפים מקוריים; על מועמדים אסטרטגיים שבוחנים מחדש את השתתפותם במכרז; ועל גופי ממשל שמושכים בחוטים. גורם מענף הספנות, שעוקב אחר הנעשה במכרז מקרוב מעריך שמה שטרף את הקלפים הן תוצאות הבחירות בארה"ב.
"מלכתחילה, חשיבותו של המכרז בחיפה לא הייתה (רק) כלכלית/עסקית, אלא גיאו-פוליטית. ממשל טראמפ פעל בצורה אקטיבית כדי לבלום את ההתבססות הסינית באזור ולמנוע תסריט של רצף שליטה סינית בכל מפרץ חיפה. לפיכך הוא העניק רוח גבית עזה לחברות אמריקאיות או לכאלה שיש להן אינטרסים בארה"ב, להשתתף במכרז. זו כנראה אחת הסיבות לנוכחות הפעילה שלהן במכרז הנוכחי לעומת אפס עניין שהן גילו במכרז הקודם לנמל המפרץ ב-2015.
"כעת נכנס ממשל חדש, עם אג’נדה חדשה, ואף אחד לא יודע מה תהיה עמדתו לגבי היחסים עם סין בכלל ובאזורנו בפרט. חוסר הוודאות מביא גופים בינלאומיים גדולים ללחוץ על הבלמים ולהיכנס לעמדת המתנה".
אבל זה לא הגורם היחיד לחוסר ודאות. גם היעדר השקיפות של המדינה ביחס לנמל המפרץ החדש והשכן, שאמור לעבור בעוד שבועות ספורים לתפעול מלא של חברת SIPG הסינית וליצור תחרות קשה לכל מפעיל עתידי של נמל חיפה הישן, מטילה צל כבד. חברת נמלי ישראל (חנ"י) נאבקה בשנים האחרונות בכל דרך כדי למנוע את חשיפת הסכם התפעול בינה לבין המפעילה SIPG, כולל מאבק משפטי בשתי עתירות שהוגשו בנושא ע"י עיריית חיפה (עתירה שהוסרה בינתיים בעקבות "דיל" עם העירייה והתנועה לאיכות השלטון).
עם זאת, עוד נותרו מקורות גלויים שחושפים פרטים על דמותו של הנמל החדש ויכולים לצייר את תמונת התחרות העתידית בין הנמלים שנמצאים במרחק של כמה מאות מטרים זה מזה בקו אווירי.
ההכנסות של חנ"י: להרוויח מכול מכולה שמשונעת
המקור הראשון הוא הדוחות הכספיים של חנ"י, שהיא אמנם חברה ממשלתית, אבל גם מנפיקת אג"ח שמדווחת לבורסה. בדוח הכספי שלה ל-2019, שפורסם באפריל השנה, אפשר למצוא לא מעט פרטים מעניינים על ההסכם בינה לבין SIPG. מהדוח עולה כי על פי החוזה המקורי עם SIPG, מסירת שטח הנמל לתפעול מלא של המפעילה הסינית אמור להתבצע רשמית באמצע ינואר 2021, בכפוף להשלמת עבודות ההקמה, לרבות הקמת תשתיות כבישים לנמל, מסוף רכבת בשטח וחיבור לתשתיות השונות של המדינה.
החיבור הרכבתי של הנמל צפוי להתעכב משמעותית בשל מחלוקות עם עיריית חיפה, אבל מסתבר שחנ"י השכילה להכניס בהסכם המקורי סעיף שמאפשר לה לשנע על חשבונה (במשאיות) מכולות עבור המפעילה (SIPG) משטח הנמל למסוף רכבת קיים, או לחילופין לשלם למפעיל סכום קבוע עבור כל מכולה ששונעה בפועל, עד סכום מצטבר של 4 מיליון שקל לשנה. המשמעות היא שהמסירה הסופית אכן תתבצע לפי הזמן ומועד ההפעלה בשטח תלויה בעיקר בהשלמת עבודות התשתית והרצת הציוד והמערכות על ידי SIPG.
ממקורות סיניים אנחנו יודעים שתפעול הנמל אמור להתבצע בשני שלבים. הראשון מתוכנן עבור קיבולת מינימום של כ-800 אלף מכולות בשנה; ואילו בשלב השני, שלב ההרחבה, מתוכנן להוסיף לקיבולת עוד לפחות 700 אלף מכולות בשנה. כלומר, 1.5 מיליון מכולות בשיא. לפי מקורות בענף, הסכום לפי מכולה תלוי בכוח המיקוח של המדינה ויכול להגיע עד 5 דולרים. כלומר, ההכנסה השנתית של חנ"י יכולה להסתכם ב-7.5 מיליון דולר.
מודרני וירוק: נמל ממוחשב ששומר על הסביבה
עוד יתרון תחרותי של נמל המפרץ החדש הוא ההיקף והתחכום של ההשקעה שמתכוונת SIPG, בפועל ממשלת סין, להשקיע בו. בהתבטאויות בחודשים האחרונים ציין מנכ"ל SIPG כי זה עתיד להיות "נמל המכולות הגדול והמשוכלל ביותר באגן הים התיכון", וכנראה שלא מדובר במליצה.
ל-SIPG יש אמנם ניסיון רב בתפעול נמל שנחאי הענק, אבל פרויקט נמל המפרץ הוא הפרויקט הבינלאומי הראשון שלה והיא רואה בו מעין "כרטיס ביקור יוקרתי" שיקדם התרחבות בינלאומית עתידית. ואכן, ממה שאנחנו לומדים מכלי התקשורת בסין, הנמל הזה עתיד להציב רף טכנולוגי ותפעולי גבוה לא רק לנמלים הקיימים והעתידיים בישראל, אלא גם לנמלים רבים בעולם ואף בסין עצמה.
הקונספט הכללי על פיו מתוכנן הנמל מכונה "נמל חצי אוטומטי". כלומר, החלפת חלק גדול מהמשימות שדורשות כוח אדם מתמחה ברכיבים ממוחשבים עם בקרה מרחוק, רשתות נתונים ויכולות תפעול אוטונומיות. הנדבך הראשון הם מנופים ממוחשבים מתוצרת ZPMC הסינית, שהם מהגדולים ביותר בעולם, ומתוכננים לפרוק במהירות את אוניות המכולה הגדולות ביותר שקיימות כיום, מה שמכונה קטגוריה "EEE"’. כלומר, אוניות באורך כ-400 מטר שמסוגלות לשאת מעל 18 אלף מכולות בו זמנית.
ממכרז ההצטיידות שפרסמה SIPG בסין בשנה שעברה ושבו זכתה ZMPC, אנחנו יודעים שהנמל אמור להצטייד בעד שמונה מנופי גשר ענקיים עם שליטה ממוחשבת, ועד 22 "מנופי שער" (על שם צורתם), מה שמכונה YARD CARANE. עלות המנופים הללו בלבד היא כ-91 מיליון דולר, וכמעט כפול מזה במחירים "מערביים" מקובלים. בין המנופים הללו ינועו רכבי שינוע אוטונומיים להובלת מכולות, שיודעים לזהות אוטומטית את יעדה של כל מכולה. התקשורת בין כל הרכיבים תהיה קווית וגם אלחוטית. הקונספט המקובל כיום בסין הוא תקשורת אלחוטית ברשתות 5G, אבל זהו נושא רגיש כרגע מבחינת האמריקאים ועוד לא ברור האם הסינים ייבחרו בפתרון הזה.
נדבך טכנולוגי נוסף הוא מערכת חשמל ייחודית. על פי מכרז נוסף של SIPG, שהסתיים ביוני השנה, נשכרו שירותיה של קבלנית חשמל סינית (WOLONG ELECTRIC DRIVE), שתתקין בנמל מערכת אספקת חשמל עצמאית ומקוררת לאספקת חשמל מהחוף ישירות לכל אונייה שעוגנת. בדרך זו תוכל לחסוך את הפעלת מנועי האוניות עצמן בעת העגינה, תאיץ את תהליך הפריקה/הטענה ותחסוך פליטה מזהמת מיותרת. ככל הידוע זהו כרגע הנמל היחיד בישראל שמתוכנן לספק פתרון כזה למספר אוניות בו זמנית.
הקונספט "הירוק" של הנמל החדש, עתיד לכלול גם שימוש בתחבורה חשמלית, אוטובוסים ומיניבוסים להסעת עובדים, כולל עמדות טעינה עבורם בשטח הנמל.
המרכיב הטכנולוגי המעניין והחדשני ביותר הוא מערכת בטיחות מבוססת מצלמות ראיית מכונה, חיישנים היקפיים ובינה מלאכותית. המערכת תאפשר למנופים ולציוד אוטומטי נוסף לאסוף מידע באופן רציף על הנעשה בשטח הנמל וסביבתו, לנתח אותו בזמן אמת, לזהות אנשים ועצמים, להימנע ממכשולים ולבנות "תמונת מציאות" מורכבת, בדומה למערכות החישה והבינה של רכב אוטונומי או להבדיל של מערכות אוטונומיות ביטחוניות. הבונוס הוא לא רק בבטיחות אלא גם בייעול של התפוקות. המערכת הזו פותחה על ידי חברת BroadView הסינית, וכאמור נמל המפרץ בחיפה יהיה הראשון בעולם שבו היא תותקן.
התוצר הכלכלי הסופי של כל הטכנולוגיה העילית הזו עתיד להיות כוח אדם תפעולי שיכלול ככל הנראה לא יותר מ-300 עובדים. מדובר בפחות משליש ממצבת כוח האדם בנמלים הוותיקים בישראל. זהו רף תחרותי גבוה עבור זכיינים עתידיים. המקורות הסינים מציינים שחלק מתוכנית הפיתוח של נמל המפרץ כולות גם הקמת מסוף דלקים חדש והרחבה משמעותית של מסוף הכימיקלים במפרץ חיפה, אבל לא ברור אם הפעילויות הללו יתבצעו על ידי SIPG או על ידי גורמים מקומיים.
רכבת לאמירויות: תוכניות למסילה מחיפה למפרץ הפרסי
היקף המכולות שבהן מתוכנן נמל המפרץ החדש לטפל כשיגיע לתפוקת השיא, מעיד שהוא יהיה "גדול בכמה מספרים" על הפעילות הכלכלית בישראל בשנים הקרובות, במיוחד לאור העובדה שבמקביל יפעלו כאן לפחות עוד שלושה נמלים מתחרים (אשדוד, חיפה הישן ומספנות ישראל).
מכך אפשר להסיק שהייעוד שלו הוא לשמש בתור "גשר יבשתי" עוקף תעלת סואץ באמצעות חיבור רכבתי בין מפרץ חיפה לירדן ומשם למפרץ הפרסי. הייעוד הזה גם תואם היטב את תוכנית המאסטר "דרך המשי" של ממשלת סין ומתועדת היטב במפות של התוכנית.
אלא שגם במקרה הזה הציבור (וחברי הכנסת) נאלצים להסתמך בעיקר על מקורות זרים כדי ללמוד על ההתפתחויות האחרונות סביב אותו חיבור רכבתי אסטרטגי. המקור הפנימי היחיד שהעיד לאחרונה על כך שהתוכנית המסילתית הוותיקה הזו פעילה ומקודמת במרץ, הוא הודעה לציבור של בנק ישראל מ-16 בנובמבר שבה דווח על דיאלוג עם נציבות השוק האירופאי. לפי ההודעה, במסגרת הדיאלוג "נדון מיזם ‘מסילות לשלום אזורי’ לחיבור רכבתי של הים התיכון ומדינות המפרץ דרך ישראל כגשר יבשתי וירדן כ-Hub תחבורתי אזורי. היוזמה, שמוביל שר האוצר תייצר נתיב סחר קצר, מהיר, זול ובטוח יותר בין מזרח ומערב, ותתרום לכלכלות ירדן, הרשות הפלסטינית, ישראל, ערב הסעודית ומדינות המפרץ".
נזכיר, שפרויקט הרכבת ממפרץ (חיפה) למפרץ (הפרסי) הוא "פרויקט הדגל" של השר ישראל כ"ץ עוד מימיו במשרד התחבורה.
רוב הפעילות בנושא מתבצעת מתחת לרדאר המקומי ומי שבקי בפרטים היא העיתונות המקומית במפרץ הפרסי. בשבוע שעבר פרסם העיתון רב התפוצה "AL KHALEEJ", שיוצא בדובאי, ניתוח עומק של הפרויקט, על פי פרטים שנמסרו מישראל להנהגה באמירויות. על פי הכתבה, המסילה תצא ממפרץ חיפה על התוואי הקיים לבית שאן, ותמשיך למעבר הגבול על נהר הירדן עם הסתעפות גם למעבר ג’נין, כדי לאפשר מעבר סחורות ברכבת אל ומהרשות הפלסטינית. משם היא תמשיך לאורך הרי ירדן, תתחבר למערכת הרכבות הסעודית הקיימת ומשם למספר מדינות במפרץ. על פי העיתון קיימת הסכמה עם סעודיה לאפשר העברת סחורות בשטחה בין נמל חיפה למפרץ ולהיפך, גם ללא חתימת הסכם רשמי עם ישראל.
עם זאת, קיימות כמה וכמה שאלות בלתי פתורות בנושא. הראשונה היא מדוע הנושא מקודם על ידי שר האוצר ולא על ידי משרד החוץ, או לכל הפחות משרד התחבורה. השאלה השנייה היא מי יממן את המגה-פרויקט הרכבתי חוצה המדינות הזה, במיוחד לאור חולשתה של מערכת הרכבות בירדן, שלשלב הראשון בשיקומה נדרשים כ-700 מיליון דולר. עוד שאלה היא כיצד מתכוונת ישראל להסדיר את הנושא מול המצרים, שעבורם גשר יבשתי כזה פותח פתח לפגיעה קשה בהכנסותיהם מתעלת סואץ.
השאלה האחרונה היא אילו אינטרסים אזוריים תשרת המסילה. רמזים לתשובה אפשר למצוא אולי בפרזנטציה שערך בפברואר השנה של התחבורה הירדני בדובאי ובה הוצגה התוכנית של המדינה לשקם ולהקים רשת של למעלה מ-1,000 ק"מ של מסילות ורכבות מהירות, במספר שלבים, שיקושרו בין השאר לערב הסעודית, מפרץ עומאן, עיראק וסוריה והתוצאה הסופית תהיה "חיבור למערכת הרכבות בין סין ואירופה".
והנה עוד שני רמזים: את הפרויקטים המסילתיים הגדולים ביותר שיתנהלו בשנים הקרובות בדובאי ובסעודיה תקים לא אחרת מאשר חברת הרכבת הממשלתית של סין CRRC, אחת הקבלניות המרכזיות של רכבת ישראל. החיים מלאים בצירופי מקרים.
חנ"י: מקדמים תחרות בנמלים למען הורדת יוקר המחיה
מחברת נמלי ישראל נמסר בתגובה: "חנ״י מקימה את הנמלים החדשים לקידום התחרות בענף הנמלים, לטובת התעשייה והמסחר בישראל ולמען הורדת יוקר המחיה. נמל המפרץ ונמל הדרום נבנים בסטנדרטים מתקדמים וחדשניים, וזאת במקביל להשקעה מסיבית בשדרוג נמל חיפה ונמל אשדוד שיאפשר תחרות אמיתית. עם הפעלת הנמלים החדשים תתווסף תשתית חיונית לסחר הישראלי ועמה התייעלות ושיפור השירות. יצוין שבהקמת נמל המפרץ נקבעו סטנדרטים גבוהים של שמירה על איכות הסביבה באזור, שחלקם יוטמעו גם בנמלים האחרים".