צוללת של טיסנקרופ בעיר הנמל הגרמנית קיל / צילום: רויטרס
פרשת הצוללות לא עוררה עד כה עניין מיוחד בגרמניה. כמה דיווחים מתל אביב בכלי התקשורת המודפסים בשנים האחרונות, הרבה פחות בטלוויזיה ומסגור כולל של העסק כפרשת שחיתות פנים-ישראלית, שהעניין בה הלך וירד ככל שהפוקוס עבר בהדרגה ממעורבות אפשרית של ראש הממשלה בנימין נתניהו ועורך דינו דוד שמרון לעבר דמויות בלתי מוכרות לציבור הגרמני - מיקי גנור, אבריאל בר-יוסף ואליעזר ("צ'ייני") מרום.
הגרמנים אינם אדישים לגמרי לשחיתות בעסקאות נשק, ויצרנית הצוללות טיסנקרופ היא חברה וסמל גרמני, אבל פרשת הצוללות מוכיחה את הניסיון הרב שיש לה בעסקים המלוכלכים-לרוב של מכירת צוללות: גנור היה קבלן-משנה של החברה, נציג ישראלי שאינו עובד שלה. לכן כאשר השחיתות נחשפה בישראל, החברה הייתה יכולה לומר במצפון שקט כי אינה מעורבת כלל בפרשה, וכי "חקירה פנימית לא מצאה שום עדויות להתנהלות פסולה מצד החברה". היא אפילו חסכה כמה מיליוני אירו בעמלות שהייתה אמורה להעביר לגנור, אותן הקפיאה בגלל החקירה וכתבי האישום. זו השיטה הגרמנית במיטבה, והיא עבדה במקומות שונים בעולם. מאז, יש לציין, שינתה החברה את ההתנהלות מול ישראל, וכעת הדברים מתנהלים מנציגות רשמית של טיסנקרופ בראשון לציון.
גם במישור המשפטי והפוליטי, הגרמנים לא יצאו מגדרם כדי להביע זעזוע מהפרשה. התביעה הכללית בעיר בוכום פתחה בחקירה רשמית בנושא רק שנתיים וחצי אחרי התפוצצות הפרשה, ומאז מעדכנת מדי כמה חודשים, לבקשת גלובס, כי "אין כל חדש... ואיננו יכולים למסור פרטים נוספים".
גם טיסנקרופ הבהירה כי אינה חשודה בחקירה שנפתחה, לפי הודעת התביעה, "נגד גורמים בלתי ידועים". במערכת הפוליטית, מלבד כמה חברי פרלמנט ממפלגת לינקה השמאלית, אף גורם מרכזי לא ניצל את הפרשה כדי למתוח ביקורת על מדיניות יצוא הנשק של גרמניה לישראל, על הסבסוד וכספי משלם המסים הגרמני שמוקדשים לכך (גרמניה מממנת שליש מעלות הצוללות) ובמיוחד לא על אספקת צוללות שלפי פרסומים זרים מקנות לישראל יכולת "מכה שנייה" גרעינית במקרה של עימות כולל.
אולי להפך. בקיל התקיים לפני כשבועיים טקס מסירת ספינת הקרב הראשונה שייצרה טיסנקרופ (יחד עם מספנות German Naval Yards), העבודה על מסירת הצוללת השישית ב-2021 נמשכת, והממשלה הגרמנית התנתה את מכירת שלוש הצוללות הנוספות רק בסעיף עמום שאומר כי יש לה הזכות לבטל את העסקה אם יתגלה כי השחיתות הגיעה ל"שורשי העסקה" (כך לפי דיווחים, הסעיף מעולם לא פורסם רשמית).
אבל המצב הזה עלול להשתנות. שיווי-המשקל שבו ממשלות גרמניות מוכרות בזו אחר זו צוללות מתקדמות לישראל עלול להתערער. הוא עלול להיבלם אם מפלגת "הירוקים", המתנגדת לנשק אטומי וליצוא נשק, תעלה לשלטון בקואליציה משותפת בבחירות הקרובות בספטמבר, כפי שחוזים מומחים רבים, והוא עלול להשתנות ביום אחרי שהקאנצלרית הפרו-ישראלית אנגלה מרקל תפרוש מתפקידה במפלגת ה-CDU באותו המועד.
מבחינה זו, ועדת חקירה ישראלית פומבית עלולה לספק את הסולם המתאים לסגת מההתחייבויות. היא תציף את הבעיות בנוגע לרכש באופן פומבי, ועלולה לחדור את מעטה האי-אכפתיות של התקשורת והפוליטיקה הגרמנית עד כה. אין בכך שום דבר פסול, כמובן, היתרון של חשיפת השחיתות לאור השמש גדול מהחסרונות האפשריים של שמירתה במחשכים.
חמש צוללות סיפקה עד כה גרמניה לישראל. מה שהתחיל כפיצוי על מעורבות חברות גרמניות בתוכנית הטילים והנשק הכימי של סדאם חוסיין בשנות ה-90', הפך ליחסים יציבים שבהם אינטרסים שלובים ושעומדים בבסיס "היחסים המיוחדים" בין המדינות. שווי עסקאות העבר והעתיד מוערך ביותר מ-4.5 מיליארד אירו.
הנס-דיטריך גנשר, שר החוץ הגרמני ששיחק תפקיד מרכזי בכינון "יחסי הצוללות", אמר בנוגע למדיניות יצוא הנשק הגרמנית לאזורי עימות: "מה שמתגלגל אסור, מה ששט - מותר". נראה כי בדעת הקהל הגרמנית, אמרה זו עדיין רלוונטית. טנקים לא, צוללות וכלי שיט כן.
ועדת חקירה ישראלית יכולה לחשוף כיצד מתנהלים עסקי הצוללות מאחורי הקלעים, אפילו יותר ממשפט שיתנהל ברובו מאחורי דלתיים סגורות, ואולי לשמש כנשק ברבות הימים בעבור מי שמעוניינים לשים קץ למערכת היחסים הזאת.