עו"ד גלעד סממה / צילום: משרד המשפטים
הכשל העמוק בתפקוד משרדי הממשלה נמצא בדרג המקצועי - כך נכתב במאמר שפרסמה לאחרונה ד"ר רות קבסה אברמזון בגלובס. בין נימוקיה לקביעה הזו נמנו משפטיזציה, הפקידות היא אליטה שולטת, כשל ניהולי שאינו קשור דווקא בשר או מנכ"ל, העדר אתוס שירות ברור, הפרת אמון הציבור ועוד. לבסוף הוצע לחוקק חוק.
נו, תמיד מציעים חקיקה. אבל הסיבה האמיתית היא חוסר יציבות המערכת הפוליטית, זו שאמורה לנהל ולקבוע את מדיניות משרדי הממשלה, וכנגזרת מכך, אי טיפול מספק בסוגיות הליבה של השירות הציבורי.
נעצור רגע ונזכיר מי הם אותם 'פקידים', אותה מילה שנזרקת לאוויר כאילו מדובר במילת גנאי. היא לא. הפקידות המקצועית במשרדי הממשלה מורכבת מאנשי שליחות שהגיעו למערכת מתוך רצון לעשות טוב, וגם כאלו שחיפשו ביטחון תעסוקתי (ושילוב של שניהם); מאנשים שלוטשים עיניהם לתפקידים בכירים, וכאלה שמעוניינים להתמיד במשרתם; מכאלה שמשפיעים על מדיניות, וכאלה שמשפיעים על פעילות שטח; כאלו שמגדילים ראש, וכאלו שמתקטננים בכל עניין; היא מורכבת מבכירים, דרג ביניים ודרג זוטר. בקיצור, כמו שהבנתם, מדובר באנשים רגילים העובדים במערכת גדולה.
תוכניות לא רלוונטיות
בניגוד למה שחושבים, יכולתו של שר להשפיע על מינויים במשרד ממשלתי היא לא מעטה. השר ממנה את מנכ"ל המשרד (משרת אמון). המנכ"ל, יד ימינו של השר, בדרך כלל שולט במכרזי כוח האדם הבכירים ביותר במשרד (ועדות איתור ומכרזים בכירים). התפקידים הבכירים, אלו שממונים באמצעות ועדות איתור, מוגבלים בכהונה של מספר שנים (וראוי להעמיק במגמה זו לדרגים בכירים נוספים). כך שככל ושר יכהן קדנציה של 4 שנים, כאשר מראש ידוע שהקדנציה תהיה מלאה, יהיה באפשרותו להתוות את מדיניות משרדו באופן ראוי ומספק. זו באמת תהיה משילות.
אך המציאות שונה: הישארותו של השר בתפקיד לאורך זמן מוטלת בספק, כמו של מנכ"ל משרדו. ברקע תמיד מרחפת סכנת בחירות ואי יציבות מבחינה תקציבית וניהולית. במצב זה, תוכניות העבודה הגדולות, אלו שעבורן נדרש גיבוי של השר הממונה או שנדרש להן תקציב לצורך ביצוע, מתעכבות, נתקעות ולעיתים הופכות ללא רלוונטיות.
במקרים רבים, התוכניות האלה משליכות על תוכניות אחרות או על תפקוד המשרד או היחידה, והדבר עשוי להתגלגל עד לרמת הדרג הזוטר במשרד, הזקוק לפתרונות בשטח. הדבר יוצר רפיון בקרב הפקידות המקצועית שרוצה להניע תהליכים, וגם בקרב השרים שמוותרים (באופן מודע ובלתי מודע) על טיפול בסוגיות חשובות, נוכח החשש שהקדנציה שלהם תיחתך באופן פתאומי.
חוסר היציבות הפוליטית מביא לתרבות ניהולית שאינה מיטבית, שאינה יכולה לעקוב אחר תהליכים, ושפוגעת במוטיבציה לקידום רפורמות ופרויקטים גדולים וארוכי טווח - כאלו שבאמת משפיעים לטובה על הציבור הרחב.
הרפורמות ה'משעממות'
סיבה נוספת היא רמת תשומת הלב המוקצית לסוגיות המטרידות את הציבור ביחס לשירות הציבורי, אך נתפסות כ'משעממות' או שאינן מזכות את הדרג הנבחר בנקודות בקרב הציבור הרחב.
ניקח לדוגמא את סוגיית השירות לאזרחי המדינה. שירות במובן הרגיל והפשוט - כמו שירות לקוחות בחברה פרטית. הציבור הישראלי מוטרד מהסוגיה הזו באופן מתמשך, מאחר שהיא משפיעה על יכולתו לנהל את ענייניו ומימוש זכויותיו. בפועל, העיסוק בסוגיה הזו בטל בשישים.
ראו, למשל, את ההשפעה של השירות המקוון שהוקם בטאבו שבמשרד המשפטים. אף שר לא יקבל על זה נקודות בציבור, אך מדובר במהלך שסייע בקידום עסקאות נדל"ן והקל על המשק בהתמודדות עם משבר הדיור. זו דוגמה אחת קטנה, והיא מתאפשרת הודות לתכנון ארוך טווח, השקעת תקציב והתמדה עד למימוש המטרה במלואה. רפורמות חשובות וארוכות טווח זקוקות ליציבות שלטונית מתמשכת.
חייבים לגעת בטענה כי אנשי המשפט עוצרים או תוקעים את המכונה: הדבר אינו מדויק. במציאות, שרים ומנהלים בכירים מקדמים רפורמות רבות בסיוע המשפטנים. כן, לעיתים יש מחלוקות, אך טבעי הדבר כשמדובר בגוף ציבורי גדול, המחזיק בסמכויות בתחומים מגוונים, והחלטותיו משפיעות על הציבור הרחב.
יש לי טענות על המתרחש בשירות הציבורי, אך צריך לומר ביושר: הפקידות המקצועית, לא פעם, מחפה על חוסר היציבות השלטונית. השינוי האמיתי יגיע במצב שבו ממשלות יכהנו ארבע שנים מלאות, יחד עם בחירת אנשי ניהול ויוזמה מצוינים המכירים את המערכות, והשקעה מתמשכת בסוגיות המטרידות את הציבור. בנוסחה זו, נרגיש את פירות השינוי תוך עשור.
הכותב בעל תואר שני כפול במשפט ציבורי, מעניק ייעוץ לגופים שונים ומייצג בתחום המשפט המינהלי, ושימש בעברו כמנכ"ל המשרד לאזרחים ותיקים