אלימות כלכלית / אילוסטרציה: shutterstock
בסוף אוקטובר השנה התחוללה מהומה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. על השולחן הונח לדיון החוק למניעת אלימות כלכלית. על פניו לא נשמע כנושא המעורר מחלוקת גדולה. זאת, בעיקר לאור העובדה שההצעה עברה פה אחד את אישורה של ועדת השרים לענייני חקיקה ואפילו אושרה במליאה בקריאה ראשונה. אבל לא בישראל של 2020, שבה כל ניצוץ מבעיר מדורה.
הצעת החוק האמורה מגדירה אלימות כלכלית, כהתנהגות שמונעת או מקשה על מימוש התנהלות כלכלית עצמאית של בן הזוג, למשל יציאה לעבודה, פתיחת חשבון בנק או שימוש בכרטיס אשראי. ייתכן גם שמדובר במניעת שימוש או גישה לנכס שבו יש זכות לבן הזוג וגם הסתרת נכסים. מדובר גם על מצב של שליטה בהתנהלותו הכלכלית של בן הזוג בחיי היומיום. בנוסף, נקבע בהצעת החוק כי הגדרת אלימות כלכלית תכלול גם התנהגות כזאת כלפי בן משפחה אחר, לא בהכרח בן הזוג. לפי החוק, בית המשפט יהיה מוסמך לתת צו למניעת אלימות כלכלית, שבו יהיה רשאי להורות לאדם לעשות או להימנע מלעשות מעשה בהתאם לנסיבות.
מדובר בתיקון לחוק למניעת אלימות במשפחה, שהוגש על ידי שר המשפטים אבי ניסנקורן (כחול לבן), השרה לשוויון חברתי מירב (כחול לבן) כהן ושר עבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי (העבודה). למי שזה נשמע מוטה לצד אחד של המפה הפוליטית, נספר שההצעה הזו הייתה אמורה להיות מאוחדת עם ההצעה של ח"כית קרן ברק מהליכוד. עם זאת, באותו דיון סוער בוועדת החוקה התייצבו ח"כים מהליכוד כחומה בצורה נגד ההצעה: שלמה קרעי, אסנת מארק ואריאל קלנר, שגם הוסיף את ההתבטאות הבאה: "אולי היא הטילה עליו אימה כשהיא הלכה וקנתה בעשרת אלפים שקל בלי לשאול אותו ורוששה אותו, והוא לא יכל ללכת למשחק כדורגל בגלל זה? איפה הגבול?".
הגנה מטרור כלכלי
השבוע התקיים דיון נוסף בהצעת החוק, והוא כבר היה יותר רגוע. לדברי השר ניסנקורן, "החוק למניעת אלימות כלכלית הוא נדבך חשוב במאבק באלימות נגד נשים ונגד קשישים. הגיע הזמן לצעוד קדימה ולהבין שאלימות כלכלית היא אלימות לכל דבר, וכך יש להתייחס אליה".
לגבי הטיעונים שהשמיעו ח"כים נגד החוק, אומר שר המשפטים כי "הם לא פחות מהזויים. בואו לא נשלה את עצמנו. החוק שיסייע לנשים ולקשישים להיחלץ משליטה כפויה של בן משפחה על כרטיס האשראי ועל חשבון הבנק, לא 'פגיעה בערכי המשפחה' ובטח לא 'ערעור של זכויות הגבר'.
"לעומת זאת, החוק בהחלט יגן על זכויות הנשים החוות טרור כלכלי במשפחה. החוק יאפשר לראשונה לבית המשפט להורות על עצירת האלימות הכלכלית בצו, ויאפשר לקורבנות האלימות לתבוע את הפיצוי המגיע להן ולהם".
עם זאת יש לציין שהביקורת על החוק כללה גם טיעונים רציניים יותר, בהם הטענה שהחוק יוצר משפטיזיציה של יחסים במשפחה, או שהוא מיותר מאחר שכבר ניתן לטפל בכל הבעיות של אלימות כלכלית באמצעות החוקים הקיימים.
"ככה חינכו אותי"
ד"ר קרני קריגל, מאוניברסיטת בר אילן, ביה"ס המרכזי של משרד הרווחה וחברה בצוותי המומחים של המשבר, חקרה את הנושא ומסבירה איך נראית אלימות כלכלית. "למשל, על ידי שליטה על הכסף בבית, על החשבון בבנק", היא מסבירה. "גם אם האישה עובדת, המשכורת שלה נכנסת ישירות לשליטתו של בן זוג, ללא יכולת למשוך מהמשכורת ולהשתמש בה".
לדבריה, "הרבה פעמים, כך עולה מהמחקר שלי, נשים תיארו שיש שתי יחידות של משק בית כלכלי: הן והילדים חיים במצוקה כלכלית ואפילו עוני, והגבר ברווחה כלכלית יחסית. הוא לא מאפשר להשתמש בכספים המשפחתיים לצרכים שלה או של הילדים. למשל, הוא מונע החזקה של כרטיסי אשראי או שהוא מונע ממנה לעבוד". התהליך הזה הוא יומיומי, ולא קשור דווקא לסכסוך משפטי סביב גירושים, למשל.
ד"ר קריגל מציינת כי "הרבה פעמים האלימות הזאת באה כחלק מסוגי אלימות נוספים, כגון אלימות פיזית, נפשית או מינית. לפעמים רק היא קיימת, אבל זה חלק מסוגי האלימות שקיימים בבית. לעיתים נשים לא יודעות להגדיר את זה. במחקר שלי נשים אמרו 'לא ידעתי שזה אלימות כלכלית', 'לא ידעתי שיש דרך אחרת, צורת חיים אחרת', 'ככה חינכו אותי', 'ככה הוא גידל אותי מהרגע שהתחתנו'".
ד'"ר קריגל מסבירה כי הרבה פעמים המצב לא מוגדר בצורה ברורה ונשים לא יודעות שהן חיות תחת אלימות ושליטה כזאת. הדבר בא לידי ביטוי, למשל, במניעת עבודה של אישה - זה חלק מהשליטה, וגם כמובן לעיתים בגלל שאין לה משאבים כלכליים יותר קשה לה לעזוב.
אלימות לא מוכרת
ופה נכנס החוק האמור לפעולה. "העובדה שאין חוק בישראל שמכיר באלימות כלכלית, מאפשר לגברים אלימים לשנות את האלימות שלהם. אם קודם היו אלימים פיזית, הם מבינים את מגבלות הכוח - כי החוק מתערב (למשל צווי הרחקה או מעצרים). הגברים האלימים הופכים את ההתנהגות לאלימות נסתרת שהיא פחות מוכרת".
ד"ר קריגל מסבירה כי "ברגע שתהיה הכרה חוקית בסוג הזה של אלימות, התופעה תהיה מוכרת. גם בתי משפט, גם עורכי דין וגם נשים יוכלו לקרוא לילד בשמו. יהיו הגדרות של מה זאת אלימות כלכלית, מה היא כוללת ואיזה מענה אפשר לתת למצבים שהאלימות נמשכת שנים ארוכות קדימה, אחרי שפורק התא המשפחתי".
לדבריה, "מספר נשים שנפגעות מאלימות הן בהערכת חסר. לא כל מי שנפגעת אלימות מוכרת למשטרה או לרשויות הרווחה. קל וחומר לגבי אלימות כלכלית. לא רואים אותה. זה לא נזקים פיזיים. הרבה נשים במחקר סיפרו שהלכו להתלונן במשטרה על איום, אבל התגובות היו 'לא רואים עלייך'. זאת תופעה חמקמקה ונסתרת שלא יודעים לקרוא לה בשם".
נשים נפגעות יותר
ישנן טענות שזה יחריף מאבקים משפטיים, תהיה "משפטיזציה של המשפחה".
ד"ר קריגל: "אנחנו כבר עכשיו מתחתנים ומתגרשים בבית הדין הרבני, שבו יש מערכת חוקים. אי אפשר כשנוח לנו להגיד שאנחנו בתוך זה, וכשלא נוח להגיד 'משפטיזציה'. אנחנו כבר בתוך זה, אז למה לא להכיר במשהו שנשים רבות חוות ולהקל עליהן ולאפשר להן לצאת מהמצב הזה ולהשתקם מזה. להן ולילדים".
האם תמיד מדובר בגברים נגד נשים?
"היום מדברים על אלימות שהיא הדדית, אבל חשוב להסתכל על ההקשר הרחב. גם מבחינת מי בשוק העבודה מרוויח יותר - גברים; ואצלך מי מרוכז ההון - בעיקר אצל גברים. אפילו עכשיו בקורונה - מי נפגע יותר מהפיטורים וחל"ת - נשים. בהקשר הזה לגברים יש יותר כוח כלכלי בשוק העבודה ומפעילים אותו יותר".
האם ככל שאנחנו מתרחקים מאלימות פיזית לתחומים הנפשיים יש יותר כוח לנשים גם לאמלל גברים?
ד"ר "ממש לא. כשיש דינמיקה של אלימות במערכת יחסים, יכולה לצאת תוקפנות משני הצדדים. אבל, אי אפשר להתעלם מההקשרים הרחבים יותר, שבתוכה מתרחשת התופעה. נשים הרבה יותר נפגעות".
לדבריה, בכל המחקרים מהעולם, ההשלכות הן הרסניות ומשעותיות יותר על נשים. "יכול להיות שיש בשוליים תופעות של גברים שנפגעים מאלימות, המסה המרכזית זה נשים וההשפעות הן לטווח ארוך", היא מציינת. קריגל מציינת שהאלימות יכולה להימשך גם שנים אחרי שהזוג כבר נפרד".
"הוא היה מקציב לי כסף למכולת. לא ידעתי שאפשר אחרת"
ד"ר קרני קריגל מספרת לגלובס על מספר נשים שהשתתפו במחקר שערכה והעידו על מצבן. אחת המרואיינות במחקר, אומרת ד"ר קריגל, היא אישה עגונה שחיכתה 10 שנים לגט, כי בעלה ברח ונעלם. כדי לקבל גט אחרי כל השנים, היא הייתה צריכה לוותר על כל הזכויות שהיו לה בבית המשותף שלהם. זו, לדברי ד"ר קריגל, אלימות כלכלית.
איה (שם בדוי), בת 36 ואם לשלושה, שהשתתפה במחקר, מספרת ד"ר קריגל, התגרשה מבעלה ושמונה שנים אחרי הפרידה הגרוש המשיך להפעיל עליה אלימות כלכלית. למשל, דרך תלונות שווא לביטוח לאומי או לרשות המסים, במטרה להפריע לעסק הכלכלי שלה.
"לא היה לי ארנק. במשך השנים האלה לא היה לי ארנק אף פעם כי לא היה לי כסף… היה לנו חשבון בנק משותף מאז גיל 18 שהתחלתי לעבוד", סיפרה איה. "הוא אמר 'זה יותר טוב, זה לא עמלות ולא פה ולא שם'... והוא היה מקציב לי כסף למכולת... הוא הגביל אותי בזה והוא גרם לי להבין שהוא אחראי, הוא שולט, הוא עושה הכל.
"ומי בסופו של דבר זה שמפרנס? הוא גרם לי להבין שהוא והוא...ואת העיקר אני הבאתי! גם לא הבנתי איך לשלוט בכסף ואיך לנהל את החשבון בנק, גם כי אני לא ידעתי. הוא היה עושה הכל. זה בעצם המוגבלות שהוא נתן לי, את מבינה? זה גם אלימות, לדעתי.... ואני לא ידעתי שאפשר אחרת".
משתתפת נוספת במחקר, איה (שם בדוי) בת 55 ואם לחמישה, סיפרה כי ל"למדתי איפור וקוסמטיקה, אז היה יום התמחות בקניון, והוא (הבעל, א' ט') הגיע פתאום כמו שד, הוא הסתכל ועכשיו לא הרגשתי בנוח. פתאום הוא עומד לך כמו מלאך המוות, מחכה לך. עקב אחרי לכל מקום, ואחר כך בבית הייתי מקבלת (מכות, א' ט') אם משהו לא נראה לו.
"אחר כך עבדתי בזה… כולם באו וקנו ולא נשאר לי מזה זכר. אבל הוא הפריע לי. הוא לא נתן לי להתקדם. הוא לא נתן לי להמשיך שאנשים יבואו. הן היו באות - 'היא לא בבית'. מבינה? או שגנב לי את היומן. היה גונב לי את הטלפון. היו לי הפרעות קשות. תשמעי, היום הייתי יכולה להיות מלכה".
דניאלה, אם לשניים, שהשתתפה גם היא במחקר סיפרה: "אני חושבת שהבנתי, שאם אני אשאר שם אני אמות. אני אמות. ואני צריכה ללכת משם גם אם אני לא יודעת מה... ופניתי לרווחה, למשטרה; אז הוא הבין כבר שאני אספר ואני אדבר ואני כבר לא מפחדת.
"הוא בפעם הראשונה גם היה במשטרה וראה את הבת רק במרכז מבקרים דרך הרווחה.. אז קיבל את ה'בומבה' שלו - כלומר הוא חטף ההלם והוא יודע שזה שם.. זה שכבר פעם התלוננתי ופתאום כולם ידעו... אז אחר כך הוא נזהר יותר, אבל עדיין אולי הייתה פחות אלימות פיזית, אבל היה יותר משאר הדברים".