בנות הזוג ביקשו "להשתחרר" מאימוץ לאחר הפרידה. מה קבע בית המשפט?
בפסק דין יוצא דופן ושנוי במחלוקת, בית המשפט לענייני משפחה איפשר להורה אשר אימץ ילד, "להשתחרר" מהאימוץ לאחר פרידת ההורים. העובדה ששני ההורים הסכימו על כך, אינה משנה את ההשלכה המשפטית הרחבה שיכולה להיות למהלך כזה על הורים אחרים במצב דומה.
גיבורות פסק הדין הן בנות זוג, אשר חיו כידועות בציבור במשך 15 שנה, ובמהלך חייהן המשותפים הביאו לעולם שלושה ילדים מאותו תורם זרע. שני הילדים הראשונים נולדו לבת זוג אחת, והילד השלישי נולד לבת הזוג האחרת. ההחלטה על ההורות הייתה מוסכמת ומתוכננת מראש, ובנות הזוג אף חתמו על הסכם חיים משותפים וכן על הסכם הורות ביחס לילדים. הסכם ההורות קבע כי לכל אחת מהאימהות יהיו זכויות וחובות שווים ביחס לילדים, ללא תלות בקשר הביולוגי ביניהם.
בנות הזוג החליטו למסד את הנתק בצורה פורמלית
בנות הזוג לא הסתפקו במיסוד הקשר ההורי ביניהן, והן אף עתרו לצווי אימוץ, כל אחת ביחס לילד שנולד לבת הזוגה אחרת, כדי למסד כחוק את ההורות המלאה של כל אחת מהן, על כל שלשת הילדים. בתסקיר שהוגש לצורך בחינת בקשות האימוץ כתבו רשויות הרווחה כי שתי האימהות הן בעלות מסירות ומחויבות הדדית מלאה כלפי הילדים.
בעקבות משבר חריף שפרץ ביניהן בשנת 2015, נותק כל קשר בן בנות הזוג, וכן בין כל אחת מהן לבין הילדים הביולוגיים של בת הזוג, והן הסכימו על מיסוד נתק זה גם מבחינה פורמלית, באמצעות מחיקתה המוחלטת של האם האחרת מהרשומות על-ידי ביטול צווי האימוץ. דא עקא, שצו אימוץ ניתן לבטל רק במקרים חריגים ביותר, על בסיס נסיבות שלא היו ידועות בעת האימוץ, ורק אם בית המשפט משתכנע שהביטול הוא לטובת הילד המאומץ.
לגבי הדרישה הראשונה, בנות הזוג לשעבר טענו כי בעת שהן הביאו את הילדים לעולם וביקשו את אימוצם ההדדי, כל אחת מהן לא יכלה לצפות שהשנייה תתנהג בצורה כה מזעזעת בעת משבר, עד כדי ניתוק מהילדים.
לגבי שאלת טובת הילדים בביטול האימוץ, מומחית שמונתה על-ידי בית המשפט לבקשת האימהות, חיוותה את דעתה שאין כל קשר רגשי, נפשי או כלכלי בין כל אחד מהילדים לאם שאינה אמו הביולוגית, וכי הם כלל אינם זוכרים שהייתה להם אם נוספת, ולכן לא יינזקו מהביטול, אלא להפך. לדעת המומחית, כאשר הילדים יתבגרו ויגלו ברישום במשרד הפנים את קיומה של האם השנייה, המידע עלול לגרום להם מפח-נפש.
המדינה, לעומת זאת, התנגדה להסכמת בנות הזוג על שלילת ההורות מכוח האימוץ. מהבחינה המשפטית טענה המדינה כי לא ניתן לראות במשבר זוגיות ופירוד של הורים נסיבות מפתיעות שלא ניתן לצפותן מראש, ומבחינת טובת הקטינים טענה המדינה כי דווקא מחיקת נסיבות הולדתם וסיפור חייהם של הילדים תזיק להם, כאשר יתבגרו ויגלו את האמת על עברם, שכן טיבם של סודות ושקרים להיחשף.
קשה להפריז בתחושת חוסר הנוחות שפסק הדין מעורר. מעבר למחלוקת העובדתית לגבי השאלה עד כמה הילדים זוכרים את ההורה האחר וסובלים מהנתק (הבת הגדולה הייתה כבר בת חמש בעת הפרידה של בנות הזוג), ומעבר למחלוקת העובדתית לגבי ההשלכה הנפשית של גילוי האמת על קיומו של ההורה האחר כאשר יתבגרו הילדים (ובל נשכח שבין הילדים של בנות הזוג קיים קשר ביולוגי של אחאות, שמסיבה לא ברורה לא קיבל כל התייחסות בפסק הדין), -פסק הדין הוא הרסני בכל הנוגע למעמד האימוץ. קיימת חשיבות ציבורית עצומה להתייחסות אל אימוץ כתחליף אמיתי להורות ביולוגית, ועצם הרעיון שהורים יכול לבטל אימוץ בשל משבר זוגי שפרץ ביניהם, הוא חמור ביותר, שכן לא יעלה על הדעת לבטל קשר ביולוגי בנסיבות דומות.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה
