איקאה בישראל / צילום: שלומי יוסף, גלובס
שרירים: הכוח של הראל ויזל ואיקאה
משתמשים במוכר הפלאפל ונהנים מחבילות חילוץ במיליארדים
שתי הדוגמאות הבולטות ביותר שתפסו את הכותרות בחודשי המשבר, נעוצות ביכולתן של רשתות הענק להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות. הראל ויזל, בעלי רשת פוקס, הצליח לעשות שרירים מול המדינה, ולקבל את מבוקשו. באמצעות ראיונות קולניים בתקשורת - בין היתר במריבה מתוקשרת עם יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון, שבה הכריז שהוא "מייצג את מוכר הפלאפל" - הצליחו הרשתות הגדולות לזכות לתשומת ליבם של הרגולטורים ומקבלי ההחלטות, ולהשיג חבילת חילוץ של 6 מיליארד שקל. בסופו של דבר, במקרה של פוקס, הודיעה הקבוצה כי היא מוותרת על המענקים.
המקרה השני הצרוב היטב בזיכרונם של בעלי העסקים הקטנים הוא הפתיחה של איקאה. בחודש אפריל, בעוד שעסקים רבים נותרו בסגר, נפתחו חנויות הענק של איקאה.
קבוצות לחץ: בעלי הקניונים זוכים להעדפה
הקניונים נפתחים בפיילוט מיוחד (אבל עולם התרבות סגור)
לפני כשבוע, הכריזו מספר בעלי קניונים על "מרד". אין היגיון בהחלטות הממשלה, כך הם סברו, והחליטו לאפשר לחנויות לפתוח את שעריהן. מאות קונים פקדו את הקניונים, ובתוך זמן קצר הגיעו פקחים וחילקו קנסות. המרד הנקודתי הסתיים אך המאבק הצליח: ימים בודדים לאחר מכן הכריזה הממשלה על פתיחת 15 קניונים במתכונת פיילוט, למרות שלפי תוכנית משרד הבריאות ליציאה מהסגר ישראל לא עומדת באופן מלא במדדי התחלואה המוגדרים.
המאבק לפתיחת הקניונים פותח צוהר לניהול המשבר לאורך החודשים האחרונים, וליכולתם של גורמים בעלי אינטרס ללחוץ על מקבלי ההחלטות.
הוואקום שנוצר בצד הפקידות במשרדים השונים - מהחילופים במשרד הבריאות ועד לשרשרת ההתפטרויות של השדרה הבכירה במשרד האוצר - גורם לכך שמקומם של היועצים החיצוניים הלך וגדל. כך, בישיבת הקבינט האחרונה שהתקיימה בזום, השתתפו 61 נוכחים.
מצד שני, לגופים ללא לובי אין יכולת לשפר את מצבם. כך, גני החיות שנותרו סגורים, ונציגים מטעמם סיפרו לגלובס, כי "אין מי שילחץ עבורנו בישיבות הקבינט, אין לנו שר ולובי". כך גם ההורים, בהיעדר קבוצת לחץ נותרו התלמידים בבית.
גם המאבק להצטרפות לפיילוט פתיחת הקניונים נוהל בין קבוצות הכוח השונות לבין מקבלי ההחלטות. כך, שוריינו לרשימה שישה קניונים של שתי חברות - מליסרון ועזריאלי, בעוד אחרים נשלחו להגרלה שיקיים משרד הכלכלה. הקניונים הפעילו לחצים, גם באמצעים משפטיים, כדי להצדיק את פתיחתם שלהם. גם ראשי ערים הצטרפו לקדרה המבעבעת, והפעילו לחצים מצדם. קבוצת ביג שכרה את שירותיו של אביגדור יצחקי יו"ר מפעל הפיס.
עושים שוק: מחנה יהודה פתוח, שוק הכרמל סגור
עיוותים בפתיחת השווקים, הסופרים פתוחים לרווחה
אחד המקומות שפוליטיקאים הכי אוהבים בעת מסעות בחירות הוא השוק. אבל בזמן המשבר כבר נראה היה שהשווקים הפכו לפחות חיוניים עבור מקבלי ההחלטות. עם תחילת המשבר הוגדרו העסקים החיוניים, שלהם הותר לפתוח את שעריהם, וביניהם באופן טבעי גם חנויות המזון - בין אם מדובר במעדנייה על הרחוב או במרכולים הגדולים. אך היעדרו של עורק חיים מרכזי אחד צרם כמעט לאורך כל החודשים האחרונים, ובזמן שמחוץ למרכולי הענק השתרכו תורים צפופים של בני אדם בכדי לרכוש מזון בחלל הסגור, דווקא על השווקים הפועלים באוויר הפתוח נאסר לפתוח.
מדינת ישראל, כך נוכחנו לאורך המשבר, לא הצטיינה באיסוף נתונים ולא הצליחה לקטוע את שרשראות ההדבקה, ובמרבית המקרים גם לא לקשר בין ההדבקה למקום ההדבקה, ובכך לשרטט למקבלי ההחלטות תמונה המציגה את ה’נקודות החמות’ שבהן לציבור יש סיכון גבוה יותר להידבק. ההסבר שסיפקו בזמנו במשרד הבריאות, הוא הקושי לווסת את המולת השוק והמבקרים הרבים העומדים בצפיפות. ומה לגבי הטענה של המוכרים בשווקים, על צפיפות גבוהה בהרבה בסופרים הסגורים? היא נותרה ללא מענה.
למרות הנתונים החלקיים והידע באשר לסיכון ההדבקה הנמוך באוויר הפתוח, החליטה המדינה לאסור על פתיחת השווקים, למעט חריג - חנויות סגורות בעלות "תריס" ולא בסטות הסוחרים הקבועות. גם בין השווקים לבין עצמם, נותר עיוות צורם; בזמן שבשוק הכרמל למשל הונחו הסוחרים שלא לפתוח את מטה לחמם, לפני כשבועיים נפתח שוק מחנה יהודה הירושלמי לציבור, בעקבות פתיחת חנויות הרחוב. היות שמרבית השוק מתנהל באזורים הנחשבים לחנויות, שבו הסוחרים לעבודתם.
קניבליזציה: כך הפך מקס סטוק לעסק חיוני
אלו שנהנים ממעמד שמאפשר להם למכור מוצרים שמעולם לא מכרו
הניסיון לחתוך בחדות את התחלואה במהלך תקופת הסגר השני הוביל לכך שחנויות הרחוב לא הורשו לפעול, אף לא במתכונת של טייק אוואי - בין אם מדובר במזון או בצעצועים לילדים. עסקים קטנים רבים נאלצו לחפש פתרונות, כשלא לכולם נגישות לחנויות אונליין.
אל הוואקום הזה נכנסו הרשתות החזקות והגדולות במשק: מרכולים ורשתות פארם החלו להחזיק צעצועים, אביזרי ספורט, כלי בישול, ספרים ומוצרים נוספים. וכך, בזמן שעסקים מסוימים נסגרו בצו מדינה ופרנסתם קוצצה, הרשתות הגדולות הצליחו להגדיל את נתח המכירות שלהן.
רשת מקס סטוק הגדולה, למשל, שהוגדרה במהלך משבר הקורונה כעסק חיוני - המשיכה לפעול למרות שחלק גדול ממוצריה נמכרים בחנויות שנותרו סגורות. בנוסף, בשל היותה חיונית, כמות האנשים שהורשו להסתובב בחנות בזמן נתון היא גדולה (אדם ל-7 מ"ר).
ההחלטה האם עיקר המוצרים הנמכרים הינם חיוניים - נותרה בידי המשטרה, בזמן שההגדרה של עסק חיוני נותרה מעורפלת. כך למשל, עסקים שהציבו סטנדים למכירת מסכות ומספר מוצרים חיוניים נוספים, היו יכולים לשאת ולתת על פתיחתם.
האיום עובד: העסקים הגדולים נהנים מאשראי
הלוואות ומענקים לעסקים גדולים, לצד עמותות שמתחננות לפירורים
בזמן הסגר הראשון איימו העסקים הגדולים כי לא יחזירו עובדים מחל"ת, ללא סיוע של המדינה. במקביל איימו הרשתות הגדולות על השבתת פעילותן, במידה שלא יוענק להן חבילת פיצוי.
הלחץ? עבד. זמן קצר לאחר מכן הוקמה קרן פיצויים בהיקף של שישה מיליארד שקל לעסקים הגדולים, ונקבע מענק להחזרת עובדים. בנוסף הוקמה קרן הלוואות עבור העסקים הגדולים בהיקף של 5.3 מיליארד שקל. בכל מקרה, הריצה של המדינה אל חיקם של בעלי העסקים הגדולים לא הוכיחה את עצמה - מתוך הסכום שהוקצה עבורם נוצלו נכון לסוף אוקטובר כ-1.5 מיליארד שקל (30% בלבד). כהשוואה, לקרן שהוקמה עבור העסקים הקטנים הביקושים להלוואות בערבות מדינה גדולים הרבה יותר - מתוך 26 מיליארד שקל שהוקצו במסגרות תוכניות הסיוע הממשלתיות נוצלו 70%.
מנגד, עומדות העמותות. במשך שמונה חודשים נגררים נציגי העמותות בין משרדי הממשלה ומנסים לסייע למגזר שלהם להשאיר את הראש מעל המים. קרן הסיוע הראשונית שהוקמה עבורן, בסך 200 מיליון שקל, הועברה בחלקה הגדול למשרד התרבות והספורט (160 מיליון שקלים), והן נשלחו שוב לוויכוחים ותחנונים לפוליטיקאים. לאחר מאבק, הצליחו העמותות להשיג 100 מיליון נוספים. מתוכם, קרן שהוקמה בשיתוף הג’וינט בהיקף של 53 מיליון שקלים, חילקה עד כה מענקים בסכום של כ-16.2 מיליון שקלים ל-227 עמותות, ובקשותיהם של 295 ארגונים נדחו. עד כה, משרד האוצר לא פירסם את הקריטריונים לזכאות עבור 100 מיליון שקלים שהוקצו לסיוע לאחר מאבק העמותות, למרות שהחוק בנושא עבר בסוף יולי, והקריטריונים אמורים היו להתפרסם 30 יום לאחר מכן.