מנהל רשות החברות הממשלתיות, יעקב קוינט. / צילום: שלומי יוסף
לאחרונה, עם סגירת רשימת המועמדים לתפקיד מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל, החלה ברשתות החברתיות הרעשה רבתי מצד בעלי עניין כנגד המועמד המוביל עו"ד ינקי קוינט. למרבה התדהמה מאחורי ההתקפות עמדו גורמים המתקראים "נציגי ההתיישבות". אלה זעקו בפנים גלויות ש"אוי ואבוי להתיישבות במדינת ישראל אם קוינט יקבל את המינוי. מבחינתו הציונות מתה, ואיתה הגשמת החזון הקהילתי בפריפריה".
תשאלו מאין התחזית הקשה הזו של מות הציונות? ובכן, ראש מועצה אזורית בצפון שהשמיע את הדברים הסביר שקוינט, כשכיהן כיועץ המשפטי של המינהל, סרב לאפשר את העברת קרקעות קיבוץ האון שפורק, אחת מפיסות האדמה היפות והיקרות ביותר על גדת הכינרת, ל"בני המקום" (קרי: לתושבי המועצה האזורית) ולקבוצה שתארגן החטיבה להתיישבות. ולמה שזה לא ייצא למכרז שוויוני כך שגם בני טבריה יוכלו ליהנות מהפריים לוקיישן הזה? לאנשי "ההתיישבות" הפתרונים.
באופן דומה טען בכיר אחר ממושב נוה אטי"ב שבחרמון ש"אם אדם כזה הולך להיות מנהל רמ"י, שומו שמיים, בואו נסגור את המדינה". גם הוא למד את הצפי האפוקליפטי המבהיל הזה מכך שקוינט ביקש "ליטול מידיי המושב את ניהול החרמון" בשל הכוונה שהייתה בשעתו להעביר את האתר לרשות שמורות הטבע והגנים כדי שגם עניים יוכלו להיכנס לחרמון וליהנות מהשלג שם ללא תשלום (בלי להשתמש במתקנים). ושוב, שיקולי צדק חלוקתי או הוגנות כלפי מי שלא מתגורר בבנייה תמורת קרקע באזור? אל תצחיקו את ההר הלבן.
השיא היה כשאחד מראשי המתנגדים למינוי, מנכ"ל משרד השיכון לשעבר שלמה בן אליהו, לא התבייש לספר את הדוגמה הבאה: "נניח שקיבוץ או מושב לא עושה שימוש חקלאי בקרקע שניתנה לו והוא נדרש להחזיר אותה למינהל, עקרונית לא מגיע לו כסף על השבת הקרקע, אבל היו מתקיימים דיונים במועצת מקרקעי ישראל ולעתים החליטו שעדיף לשלם כדי שלא יעשו צרות... אז קוינט היה מטרפד את המהלך". תקראו עוד פעם: אנשים מקבלים כסף שלא מגיע להם על קרקעות שניתנו להם כפיקדון זמני ומי שלא מאפשר את שוד הקופה הציבורית הזה הוא זה שבסוף מוצג כקובר הציונות. עולם הפוך.
התחושה שמדובר בעולם הפוך שבו הרע טוב והמר מתוק מתחזקת כשנזכרים שמדובר בהתיישבות שאחד מדגליה זה שוויון וצדק חברתי. במקום לדרוש אדמות לעצמם כדי להקים עוד בנייה צמודת קרקע (מדוע לא ניתן להקים בניינים בקיבוצים ובמושבים לאור מצוקת הקרקע? ערכי ההתיישבות לא יעמדו בעלייה במעלית לקומה ארבע?) אותם גורמים היו צריכים להיות הראשונים לדרוש חלוקה הוגנת של משאבי הקרקע והטבע לכולם.
כשאותו מושבניק מעז לומר בפנים גלויות על קוינט ש"אנחנו נאכל אותו בלי מלח. שלא יתעסק אתנו". הוא מייצג לא את ההתיישבות והציונות אלא את הבריונות שפשתה בנו. וכן, גם אם קשה לו לשמוע אז כדאי שיידע שגם מי שהגיע למעברת קריית יוסף (לימים: קריית שמונה) הוא מתיישב וציוני לא פחות ממנו וגם לו יש זכות ליהנות ממשאבי הטבע.
קוינט אינו הסיפור כאן. לצערי הוא מעולם לא היה חבר באינטרנציונאל הסוציאליסטי ולא הפגין לצדנו במאבקינו על צדק חלוקתי. הוא פקיד ציבור שעשה את עבודתו והגן על משאבי הציבור מידיים מקושרות שביקשו להשתלט עליהם. לכן הוא אינו העניין. העניין הוא הדבר הקטנטן הזה שמכונה צדק חברתי. חששי הוא שמסע ההפחדה הזה ירתיע את מי שכן ימונה. התוצאה תפגע לא רק בשוויון אלא גם תעמיק את השסע החברתי בין הקיבוצים והמושבים לבין עיירות הפיתוח. ומי שמתקשה להבין מוזמן להגיע לשער הנעול של קיבוץ ניר דוד ולדבר עם המאבטחים השכירים ששומרים שם על מות הציונות.
הכותב הוא דיקן הקמפוסים הרב תרבותיים בקריה האקדמית אונו