מקרר מוצרי חלב. אי פתיחת השוק לתחרות הוא עוול חברתי משווע / צילום: תמר מצפי
בפרפרזה על המאמר של אדון ליאור שמחה, מנכ"ל התאחדות יצרני החלב בישראל, שפורסם בגלובס ב-29.11, דמיינו שלפלוני יש עסק ובמקום להתחרות, להתייעל, לשפר איכות שירות ומוצר ואף, רחמנא ליצלן להוריד מחירים, הוא לא נדרש באף אחד מאלו, ההיפך הוא הנכון, מדינת ישראל מגדירה לו בדיוק כמה לייצר ואיזה תשלום לגבות. אם חלילה יבקש להשתפר ו/או להגדיל את התפוקה, מדינת ישראל תשמיד את התוצרת העודפת ותמנע זאת.
מכך, ברגע שההיצע מתוכנן בצורה ריכוזית והביקוש די קשיח, יש לפלוני, תזרים מזומנים קבוע שנתי, הוא יודע בדיוק כמה ירוויח והמדינה חוסמת כל תחרות פנים משקית וסחר בינלאומי מחו"ל.
יש לא מעט עסקים שהיו מאוד רוצים ליהנות מכזאת מעטפת ממשלתית.
סיפורו של אותו פלוני הוא סיפורם של עסקים רבים ומשכך של הצרכנים כולם. ככה מתנהל משק החלב והביצים במדינת ישראל.
כבר נשפכו אינספור מילים על הטיעון המגוחך שמדינת ישראל צריכה לתמוך במתי מעט בעלי עסקים, המייצרים מוצר צריכה בסיסי, המצוי בכל בית, על חשבון יתר אזרחי ישראל.
אי פתיחת השוק לתחרות בעקבות תכנון ממשלתי ריכוזי, הינו עוול חברתי משווע נגד כל אזרחי ישראל ובמיוחד כלפי העשירונים התחתונים, שאחוז גבוה יחסית מצריכתם מוקדש לצריכת מזון.
משק החלב הישראלי מחזיק ביתרון על פני יבוא מחו"ל: שינוע חלב ניגר זו פעולה מורכבת, שלרוב אינה משתלמת כלכלית. מדובר בנוזל רגיש לטמפרטורה ובעל זמן תפוגה קצר. לכן, לפחות בכל הנוגע לחלב ניגר, אין בטענותיהם של יצרני החלב ממש.
למדינת ישראל לא יכול להיות ביטחון תזונתי מלא
לגבי מוצרים המיוצרים מחלב, כדוגמת: חמאה, יוגורט ומוצריהם, הטענה המרכזית של משק ריכוזי היא "ביטחון תזונתי". כבר הוכח שאין לישראל ולא יהיה לה ביטחון תזונתי מלא.
מדינת ישראל נשענת על יבוא מספוא, דלקים, ציוד מכני הנדסי, פועלים זרים ועוד מרכיבים חשובים בייצור החקלאי. יותר מזה, אין למדינת ישראל מספיק שטחים פוריים לגידול מלוא התצרוכת של המשק.
לאחר 72 שנות קיום מדינת ישראל, במהלכן הכינו אותנו ל"משבר הקיומי הגדול" שבגינו היה שווה לסבול מחירי מזון גבוהים, בלטו בחסרונם במהלך הסגר הראשון, חמאה וביצים.
אותה חמאה, ששמחה ביקש שלא תהיה אפשרות לייבא ולהשלים את החוסרים.
במשק הביצים קרתה תופעה מעניינת, בעקבות המחסור, הגדיל שר האוצר את המכסות לביצים לפטור ממכס, ל-110 מיליון ביצים.
יבואנים רבים ניסו להגיש בקשה לקבלת מכסה שתזכה בפטור ממכס והתקבלו בסירוב. הסיבה היא: רק חברה מאושרת ע"י מועצת הלול רשאית לקבל מכסה לפטור ממכס. מדובר בקומץ חברות שמחזיקות את ביצי ישראל כבנות ערובה, בגיבוי ממשלתי.
בהינתן שהמטרה העיקרית של הורדת מכסים היא גלגול ההנחה לצרכנים, עסקני הביצים בחסות הממשלה, השאירו בחזקתם את עלות הפטור מהמכס. כך למעשה המדינה "חייבה" אותם בחוק לא לגלגל את ההנחה אלינו, הצרכנים.
בהנחה שהמכסה נוצלה, מדינת ישראל, עם תקציבה המדולדל, חילקה לקומץ חברות מתנה נדיבה בסך 33 מיליון שקל. זאת בנוסף לרווח השמור שהמדינה משאירה בידם.
הגיע הזמן, לפתוח את המשק לתחרות, לבטל מכסות ותכנון ריכוזי, לתת לחקלאים הישראליים לשחרר את פרץ הכישרון האדיר שהממשלה מגבילה אותם מלנצל.
מדוע עסק בתחום החלב או החקלאות יותר חשוב מעסק אחר? אנחנו כבר סיימנו את תקופת חומה ומגדל, ולג'ניוס הישראלי יש עכשיו הרבה יותר מה להציע מתפוזי JAFFA.
בואו נשאיר את הרומנטיקה של החקלאות העברית (שכבר לא כל כך עברית), לחקלאים ולרפתנים שמסוגלים להתחרות ולשחרר את סל יוקר המחיה מרגולציה ממשלתית מכבידה ומאחיזתם של מתי מעט בעלי עסקים.
הכותב הוא מייסד פורום סוכני המכס