קרן אור מושביץ, מייסדת התיאטרון היהודי לילדים / צילום: אודליה שטרית
קרן אור מושביץ הייתה באמצע לימודי המשחק בסמינר הקיבוצים, כשהבינה שלא טוב לה. בעקבות לא מעט "תלאות ומשברים", כפי שהיא מגדירה זאת, יצאה למסע. "טיילתי בכל העולם וחיפשתי מנוחה לנפש, שהייתה צמאה למשהו אחר. חקרתי כל מיני דתות, אבל לשמור תורה ומצוות היה רחוק ממני מאוד. רציתי להיות שחקנית על במות שלא קשורות לדת". אבל באופן לא מפתיע, דווקא זה היה הכיוון שבחרה.
"זה היה לפני 11 שנים, בערך. לקחתי החלטה אמיצה, שמתי מזוודה ברכב שלי, והגעתי למדרשה החסידית ברמת אביב. נכנסתי למנהלת, ואמרתי לה: 'אני רוצה לחזור בתשובה'. היא הציעה, 'אולי קודם תיכנסי לשיעורים, ותראי אם זה מתאים לך', אבל אני הייתי נחושה. הגעתי עם ג'ינס וגופייה ולפטופ, מעולם שלא מתייחס בכלל לרוח, ותוך שבוע הייתי עם חצאית.
"עברתי שם תהליך נפשי מאוד עמוק, ובסופו החלטתי להשתמש ביכולות שלי כדי להעביר מסרים לילדים. התחלתי לעשות פעילויות בגנים. כל שבוע קיבלתי מערך של הצגה, והצגתי לילדים - 12 גנים לא דתיים בכל שבוע.
"עם הזמן הרגשתי שהסיפורים היו חסרי ערך מוסף. היו בהם דינוזאורים, מכשפות ואבירים ודברים שמעולם לא הזדהיתי איתם, ובפרט אחרי תהליך התשובה שלי. לכן ניסיתי לשדרג את התוכן, וסיפרתי לילדים סיפורים שעולים מהם נושאים של אמונה וביטחון עצמי.
"במשך שלוש שנים כתבתי מעל 40 הצגות. הגננות אהבו את זה, וגם הילדים. הצחקתי אותם כל הזמן, וזה היה מאוד מספק. ואז, ב-2012, החלטתי לצאת לעצמאות ופתחתי את התיאטרון היהודי. הגשתי מועמדות ל'יובל חינוך' של עיריית תל אביב, חברה שעובדת עם 80 גני ילדים, והתקבלתי. כתבתי הצגות בנושאים שקשורים לנפש, אבל גם כאלה שקשורות לחגים, למשל. בשנים האחרונות אני עושה הצגות גם במתנ"סים, בתי חב"ד ואירועי בת מצווה".
ואז באה הקורונה.
"אני אופטימית מטבעי. לא נשברתי, אבל זה כן העלה בפניי אתגר. בהתחלה אמרתי לבעלי שנעשה קייטנת ווטסאפ, ונעלה בה סרטונים מצחיקים שישמחו ילדים. פתחנו גם קבוצת פייסבוק, וככה העברנו את הסגר. אבל ההכנסות לא מגיעות, וצריך לחשוב על פתרונות יותר משודרגים.
"ניסינו להתאים את עצמנו למצב הדיגיטלי, לשדרג את האתר ולתת שם קורס או להציע סיפורים בזום. התחלתי להשקיע בזה כספים, והרגשתי שזה גדול עליי. אני צריכה להרגיש את האנשים שאני משמחת, וזה פחות מתאים לי.
"לצערי, אין כל כך תמיכה מהמדינה. כל המוסדות הממשלתיים - כמו המשרד לכלכלה ותעשייה או ביטוח לאומי - לא נתנו מענה בסיסי. אם אנשים עצמאים היו מנהלים אותם, זה היה נראה אחרת. הקורסים של מעוף מאוד בסיסיים וטכניים, ואין ליווי אישי. הייתי שמחה אם הייתה תמיכה יותר אסטרטגית.
"יש לי חברות עצמאיות, וכולנו רוצות להתאים את עצמנו לתקופה, אבל צריכות שיתנו לנו כיוון. זה כמו כלי נגינה, שרק צריך לכוון קצת. זרקו אותנו למים ממש עמוקים. אני טכנולוגית אז ניחא, אבל מי שלא, לבי איתו".
היצירתיות שלה לא התמצתה רק בתיאטרון. היא למדה גם גרפיקה וקידום אתרים, ועבדה במשך שמונה שנים על ספר ילדים, שנמצא עכשיו בשלב האיורים ובקרוב ייצא לאור. "זה ספר שמדבר על המאבק שיש לנו בין היצר הטוב ליצר הרע. במרכזו נמצאת ילדה שנכשלה במשחק חבל קפיצה, ומאוד הצטערה והרגישה לא טובה, ובעקבות זה יצאה יחד עם הנשמה שלה למסע בתוך הגוף".
מה קרה אחרי הסגר הראשון?
"עשינו קייטנה, והתחילו הזמנות, ופתאום סגר שני. גם עכשיו אנחנו לא יודעים מה יהיה בחנוכה. זה מאוד קשה. יש חוסר בהירות, גם מבחינת ההנחיות. זה יוצר הרבה זעזועים".
איך את מסתדרת כלכלית?
"בלי העזרה של ההורים לא היינו מצליחים. אגב, ל-70% מהחברות שלי ההורים שלי עוזרים. עכשיו עוד אפשר להתאושש, להתרומם ולהניע, אבל אני חוששת ממה שיהיה הלאה.
"זו תקופה שהרבה אנשים עוברים בה קשיים, ואין להם אוזן קשבת. יש כל מיני עמותות פרטיות שהקימו מרכזי תמיכה, אבל זה לא מספיק. אם היו הנחיות ברורות, נניח 20 ילדים במבנה, היינו מסתדרים. אבל המצב עכשיו מאוד מבלבל. אני מבינה את הלקוחות, שלא מתכננים יותר מדי קדימה".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il