ג'נט ילן / צילום: Associated Press, Andrew Harnik
שישה שבועות וחצי לפני השבעת הנשיא החדש, וושינגטון עומדת בעיצומה של תקופת מעבר. אבל אין זאת אומרת כלל שיש בה "ממשלת מעבר".
ממשל טראמפ מחזיק בכל סמכויות השלטון ללא יוצא מן הכלל. הנשיא וממוניו חופשים לעשות ככל העולה על רוחם, או ככל העולה על רוחו. הנשיא מפטר וממנה, מטיל וטו או מאיים להטיל וחותם על צווים.
במובן הזה, אין כל הבדל בין תקופת המעבר הזו לרוב תקופות המעבר שקדמו לה. חוץ מזה שהממשל היוצא והממשל הנכנס אינם משתפים פעולה בענייני מדיניות.
אמנם ג'ו ביידן התחיל לקבל השבוע את תידרוך המודיעין המסווג של הנשיא, ואנשיו נועדים עם עובדי מדינה כדי לתאם את עצם העברת השלטון. אבל לפי הידוע, הנשיא אינו נמלך בדעת יורשו המיועד.
טראמפ מוסיף להודיע יום אחר יום, שהבחירות זויפו, וניצחונו הגדול נגנב ממנו. ביום ב' בערב, במסיבה מוקדמת לכבוד חג המולד (עם מעט מסכות ובלי מרחק ביטחון), הנשיא הכריז כי הוא לעולם לא יודה בתבוסתו. "אנחנו מנסים להבטיח עוד ארבע שנים", הוא אמר על ניסיון הנפל הנמשך של פרקליטיו לשנות את רוע גזרת הבוחר. אם זה לא יעלה יפה "אנחנו נראה אתכם בעוד ארבע שנים".
הוא אמר את זה שעות אחדות לאחר ששר המשפטים שלו (המחזיק גם בסמכויות של היועץ המשפטי לממשלה בישראל) הודיע, כי פרקליטי המשרד לא מצאו כל ראיות לזיוף.
אין כמעט ספק שטראמפ יודיע בקרוב, אולי עוד לפני סוף החודש, כי יתמודד בבחירות של 2024.
השר נגד הנגיד
שר האוצר שלו, סטיב מנוצ'ין, הופיע ביום רביעי ושלישי בשני שימועים בקונגרס, כדי להצדיק את החלטתו לשלול 430 מיליארד דולר מן הבנק המרכזי, שעמדו לשמש להלוואות חירום לעסקים במצוקה.
הוא התפאר בהצלחתה של ההתאוששות הכלכלית, ובירידת האבטלה לשיעור שנחזה רק לסוף השנה הבאה. הוא הטיל את אשמת מצוקתם של מיליונים על החלטות של רשויות מקומיות - מדינות, ערים ומועצות מחוזיות - להטיל סגר. נאומיו בקונגרס השבוע הבהירו בהחלט מפני מה הוא האריך ימים בקבינט של טראמפ יותר מכל שר בכיר אחר.
לצדו הופיע בקונגרס גם נגיד הבנק המרכזי, ג'רום פאוול, שאמר פחות או יותר את ההיפך ממנוצ'ין. הוא חושש שהתפשטותו המחודשת של נגיף הקורונה (ממוצע יומי של 150 אלף הידבקויות) תגבה מחיר ניכר מן המשק. הוא היה מעדיף ש־430 המיליארד יישארו בידי הבנק, לא מפני שהבנק עמד להשתמש בהם, אלא מפני שעצם הידיעה על היכולת להשתמש בהם מועילה לאמון המערכת.
אין זו הפעם הראשונה שנגיד ושר אוצר חולקים זה על זה, אבל עניין נדיר למדי הוא שהמחלוקת מתגלעת בפומבי, והנגיד מצטייר כפזרן גדול מן השר. חוץ מזה, השר לא יהיה שר בעוד ששה שבועות; תקופת כהונתו של הנגיד תפקע רק בפברואר 2023. הוא ממילא רלוונטי יותר, אבל למנוצ'ין לא היו כל עכבות.
מאמר מערכת ב"וול סטריט ג'רנל" בירך אותו על החלטתו לייבש את אחד ממקורות האשראי של הבנק המרכזי. "שעתו היפה ביותר של מנוצ'ין", הכריז העיתון, שעמודיו האדיטוריאליים הם הבמה העיתונאית החשובה ביותר של הימין האמריקאי.
סנאטור דמוקרטי, שרוד בראון מאוהיו, הטיח במנוצ'ין ביום ג': "נראה שאתה והנשיא ואחרים מנסים לבלות את ימיכם האחרונים בשלטון בפעולות מנע. לחבל במאמציו של הממשל הבא לעשות סדר בבלגן שלכם. אתם עדיין משרתים את העם האמריקאי, אף כי אינני חושב שאתם נוהגים בהתאם".
"אצבע משולשת"
קצת לאחר שהסתיימה התקוטטותם של מנוצ'ין ופאוול בסנאט ביום ג', הנשיא המיועד ביידן הציג את הצוות הכלכלי הבכיר שלו. הוא עמד באמפיתיאטרון בעיר מגוריו ווילמינגטון, במדינת דלאוור, כאשר אחת מרגליו נעוצה במגף אורתופדי, לאחר שמעד ונפצע במהלך משחק עם כלבו מייג'ור. זה היה הסיבוב השני של הצגת בעלי כהונות בכירות. את צוות מדיניות החוץ שלו הוא הציג שבוע אחד קודם.
לא היו הפתעות. ג'נט ילן (Yellen) תהיה שרת האוצר, נירה טאנדן תהיה ראש משרד הניהול והתקציב של הבית הלבן (כהונה רבת כוח, המעניקה לנושאיה מקום בקבינט ואחריות על הכנת התקציב הפדרלי עתיר הטריליונים), ססיליה ראוס (Rouse) תהיה יושבת ראש מועצת היועצים הכלכליים בבית הלבן (שוות ערך כלכלית של היועץ לביטחון לאומי).
רק שתי הראשונות זקוקות לאישור של הסנאט, שבו יהיה כנראה רוב רפובליקאי (נדע רק בתחילת ינואר, לאחר סיבוב שני של בחירות לסנאט במדינת ג'ורג'יה). טאנדן עלולה להידחות. בעיני חלק מן הרפובליקאים היא קיצונית מדיי, והיא גם הייתה גלוית לב מדיי בביקורתה עליהם ממושב המנהלת של מכון מחקר שמאלי בוושינגטון.
אבל, למרבה העניין, השמאל של המפלגה מתנגד לה באותה התקיפות. דובר אחד של השמאל השווה את מינויה ל"אצבע משולשת" מצד הנשיא. מן הסתם, "שמאלית מדיי" בעיני הימין, אינה "שמאלית מספיק" בעיני השמאל. זה כשלעצמו היה צריך להפוך אותה למועמדת אידאלית, אבל כנראה לא באווירת הקיטוב הנוכחית של הפוליטיקה האמריקאית.
ייצוג חסר תקדים
הרכב הצוות הכלכלי המוביל הוא היסטורי. שלוש הכהונות הכלכליות החשובות ביותר במדרג הפוליטי יהיו בידי נשים. ילן היהודייה תהיה שרת האוצר הראשונה מאז ומעולם. טאנדן, בת למהגרים מהודו, תהיה מנהלת התקציבים האסיאתית אמריקאית הראשונה. ראוס תהיה היושבת הראש השחורה הראשונה של מועצת היועצים הכלכליים.
אם תתאמת אחת הציפיות, וביידן ימנה אישה לשרת ההגנה ואישה למנהלת הסי.איי.אי, לצד האישה, שהתמנתה בשבוע שעבר לממונה על קהילת המודיעין, הממשל החדש יוכל להתפאר בייצוג חסר תקדים של נשים בשורותיו.
לכל הנשים האלה יש היתרון של ניסיון ממשלתי ענף. ילן בת ה־74 הייתה חברה במועצת המנהלים של הפדרל ריזרב עוד בימי ביל קלינטון, בשנות ה־90. הוא מינה אותה ליושבת ראש מועצת היועצים הכלכליים בבית הלבן ב־1997. היא הייתה ראש השלוחה של הבנק המרכזי בסן פרנסיסקו כאשר פרץ המיתון הגדול של 2008 ("משבר הסאב־פריים").
ברק אובמה מינה אותה תחילה למשנה לנגיד הבנק המרכזי, לפני שהתמנתה לנגידה הראשונה מאז ומעולם. היא הבטיחה השבוע לעבוד ללא לאות, כדי "להחזיר על כנו את החלום האמריקאי - חברה שבה כל אדם יכול לממש את הפוטנציאל שלו, ולרקום חלומות גדולים אפילו יותר בשביל ילדיו".
עניין נדיר הוא בארה"ב שנגיד הבנק המרכזי חוזר לכהונה מיניסטריאלית (קרה רק פעם אחת, לפני 41 שנה). יילן הגיעה לשירות הציבורי מן האקדמיה, וחזרה אל האקדמיה לאחר שטראמפ סירב להאריך את מינויה לנגידה בתחילת 2018.
עכשיו היא תצטרך לסגל לעצמה הרגלים ואולי גם גינונים של פוליטיקאי. זה לא יהיה קל. אבל היא מכירה כל מגירה בשולחן הכתיבה של נגיד הבנק המרכזי. הדעת נותנת שהיא לפחות לא תתקוטט אתו בפומבי.
העימות הצפוי על מינויה של טאנדן בת ה־50 למשרד התקציבים עשוי להיות חוויה מכוננת בשביל הממשל החדש. אם היא לא תצליח לקבל את אישור הסנאט, זה עלול להיות סימן לבאות: המחיר שהנשיא החדש ישלם על היעדר רוב באחד משני בתי הקונגרס. לדמוקרטים יש רוב קטן (מוקטן) בבית הנבחרים.
כיוצא בזה, התנגדות השמאל הדמוקרטי כבר מבשרת קשיים לנשיא בתוך מפלגתו. השמאל מערים מכשולים בדרכם של מינויים נוספים: אנשים החשודים בקשרים הדוקים מדיי עם וול סטריט, או עם עולם התאגידים, או עם ענף הלוביזם.
קרן אור חיוורת בקעה אתמול מן הסנאט: קבוצה של סנאטורים מתונים משתי המפלגות עשו יד אחת לקרוא לסיוע חירום לנפגעים הכלכליים של הקורונה. הם מציעים 900 מיליארד דולר, הרבה פחות ממה שהדמוקרטים רצו, הרבה יותר ממה שהרפובליקאים הציעו.
בקונגרס המפולג, עצם החיזיון של הסכמה חוצת קווים הוא חידוש. תהיה אשר תהיה מפלגת הרוב בסנאט, הרוב שלה יהיה קטנטן. הנכונות לחצות את הקווים אולי תחייב את מנהיגי הרוב הזה לחתור להסכמות רחבות עם האופוזיציה. ג'ו ביידן, בעל ניסיון רב שנים בפשרות פרלמנטריות, יהיה שותף להוט.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny־globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny