גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בשנה החולפת הרחיב בית המשפט העליון את החבות בגין הפצת לשון הרע / צילום: תמר מצפי

הדיונים הסוערים והיצריים שמתנהלים ברשתות החברתיות בשנים האחרונות הביאו לגידול בכמות תביעות לשון הרע (תביעות דיבה) שמוגשות לבתי המשפט. זאת, על-ידי אנשים שנפגעו מפרסומים פוגעניים, לשיטתם. בין היתר, ולאחרונה ביתר שאת, מדובר בעיתונאים. בחודשים האחרונים הגישו כמה עיתונאים בולטים תביעות לשון הרע נגד צייצנים בטוויטר שהשמיצו אותם.

כך, למשל, הפרשן הפוליטי של חדשות ערוץ 12, עמית סגל, הגיש כבר ארבע תביעות לשון הרע נגד צייצנים, שלשיטתו הוציאו את דיבתו רעה. אחת מהתביעות הגיש סגל נגד עומר נחמני, דוברו של ח"כ יאיר גולן (מרצ). העיתונאית חן ליברמן מערוץ 13 הגישה לאחרונה תביעת דיבה נגד גולשים שהשמיצו אותה קשות לכאורה, וכך עשו גם גיא פלג מערוץ 12 וברוך קרא מערוץ 13. גילוי נאות - הח"מ הגיש תביעת לשון הרע נגד סגן עורך גלובס לשעבר, אלי ציפורי.

בנוסף, בשנה החולפת הרחיב בית המשפט העליון את החבות בגין הפצת לשון הרע. השופטים קבעו כי שיתוף תוכן פוגעני (עוולתי) בפייסבוק מהווה בסיס לתביעת לשון הרע, וזאת בשונה מלחיצה על "לייק" (חיבוב).

נתונים שהגיעו לידי גלובס לגבי התוצאות של תביעות לשון הרע שהתנהלו בארץ בשנה החולפת הם מפתיעים למדי. על-פי נתוני הנהלת בתי המשפט, בהנהלת השופט יגאל מרזל, רוב תביעות לשון הרע - כשני שלישים - מתקבלות על-ידי בתי המשפט בשלמותן או בחלקן או שהן מסתיימות בפשרה. רק מעטות (כחמישית) מהן נדחות לחלוטין.

מנתוני הנהלת בתי המשפט עולה, כי בין החודשים ספטמבר 2019 לספטמבר 2020 הסתיים הדיון ב-1,329 תיקי לשון הרע בבתי המשפט השונים ברחבי הארץ. 48% (641) מתוך תביעות אלו התקבלו או שהתקבלו חלקית; ו־18% (237) מהתביעות נסגרו בפשרה. המשמעות של השגת פשרה היא שברוב המקרים הנתבע משלם חלק מהסכום הנתבע לתובע, ובית המשפט מאשר את הפשרה, אך לא צריך לפסוק בעצמו מה יהיה גובה הפיצוי. פשרה מסוג אחר יכולה להיות סילוק התביעה או סיומה בהתנצלות, וכיוצא באלה.

עוד עולה מהנתונים שבתקופה שבין ספטמבר 2019 לספטמבר 2020 נדחו 18% (234) מתביעות לשון הרע; 15% (196) מתביעות לשון הרע נמחקו (המשמעות היא שניתן להגיש את התביעה מחדש); 0.4% (5) נסגרו מסיבות טכניות; וכאחוז (16) מהתביעות נמצאות בעיכוב הליכים.

יש לציין כי הנתונים של הנהלת בתי המשפט לא מגלים מה היה סכום התביעות הכולל או הממוצע, וכן מה היקף הסכומים שנפסקו בפועל לטובת התובעים. אולם לדברי המומחים, ההערכה היא שהפיצוי הממוצע של פסק דין שהתקבל בתביעת לשון הרע עומד על עשרות אלפי שקלים בלבד.

תביעות מבוססות

עו"ד ד"ר ישגב נקדימון, בעל משרד עורכי דין המתמחה בין היתר בלשון הרע והיועץ המשפטי של חדשות 12, אומר לגלובס כי "הנתונים מלמדים על כך שמרבית (כ-66%) תביעות לשון הרע שהוגשו בשנה שנבדקה התקבלו במלואן או בחלקן, או הסתיימו בפשרה. המשמעות היא שברוב המקרים התובע זכה לקבל דבר מה מהנתבע".

עו"ד נקדימון מדגיש את הנתון, שלפיו מספר תביעות לשון הרע שהתקבלו או הסתיימו בפשרה (878) הינו כפול ממספר התביעות שנדחו או נמחקו (435). לדבריו, "המשמעות של הנתונים היא שבעידן של פרסומים רבים ברשתות החברתיות אנחנו רואים שבתי המשפט נמצאים במגמה של חיזוק ההגנה על שמו הטוב של אדם מפני פרסומים פוגעניים".

עו"ד נקדימון מציין כי "השיעור הגבוה יחסית של תביעות שהתקבלו עשוי להעיד כי אנשים אינם ממהרים להגיש לבתי המשפט תביעות שאינן מבוססות. מרבית התביעות שהוגשו בסופו של דבר אכן נבעו מלשון הרע בלתי מוצדקת שפורסמה על התובעים".

תביעות השתקה

דבריו של עו"ד נקדימון באים על רקע תופעה של פסקי דין המתייחסים לתביעות לשון הרע, הנחשבות ל"תביעות השתקה" - תביעות דיבה של בעלי כיס עמוק שאין להן בסיס, ונועדו רק כדי להרתיע ממתיחת ביקורת עליהם.

כך, לדוגמה, כתבה השנה השופטת רחל ערקובי כאשר דחתה את תביעת חברת "אורבן נדל"ן" נגד העיתונאית שרון שפורר מאתר האינטרנט "המקום הכי חם בגיהנום". השופטת ערקובי ציינה בהחלטתה כי "לא ניתן להתעלם מן הרושם שתביעתה של חברת 'אורבן נדל"ן' נעשתה משום רצונה להשתיק את העיתונאית שרון שפורר מלפרסם".

ד"ר נקדימון מעיר כי "כיועץ משפטי של כלי תקשורת היה מעניין אותי לדעת כמה מתוך התביעות שנבדקו הוגשו נגד כלי תקשורת ועיתונאים, אשר זוכים בצדק להגנות ספציפיות מכוח הדין, לנוכח תפקידם העיתונאי. כימות של מספר התביעות הללו שהתקבלו ומספרן של אלה שנדחו, היה יכול ללמד על מידת ההגנה של בתי המשפט על חופש הביטוי העיתונאי הלכה למעשה (גלובס מנסה להשיג את הנתונים הללו ויפרסם אותם בעתיד - א.ג.)".

עו"ד שלומי וינברג, יו"ר ועדת לשון הרע בלשכת עורכי הדין ומחבר הספר "מורה דרך לתביעות לשון הרע", מתייחס לנתון שלפיו אחרי הכל 18% מתביעות לשון הרע נדחות. לדבריו, "מדובר בנתון שהוא עדיין משמעותי".

המסקנה מנתון זה, לטענתו, היא כי "במקרים המתאימים בהחלט יש מקום לנתבע לנהל את ההגנה שלו עד למתן פסק דין, ולהוביל לדחיית התביעה. לא בכל מקרה צריך להתפשר ולא כל פרסום שנטען שהוא דיבתי הוא דיבתי".

פיצויים נמוכים

מנתוני הנהלת בית המשפט לתקופה שבין ספטמבר 2019 לספטמבר 2020 ניתן ללמוד גם על חלוקת תביעות הדיבה בין הערכאות השונות. לפי הנתונים, בתקופה זו הוגשו 1,245 תביעות, לפי החלוקה הבאה: 1,233 (99%) - רוב מוחץ - הוגשו בבית משפט השלום, שרשאי לדון בתביעות בגובה של עד 2.5 מיליון שקל; ורק 12 תביעות לשון הרע הוגשו לבית משפט המחוזי, שדן בתביעות בגובה של יותר מ-2.5 מיליון שקל. עוד עולה כי מתוך תביעות דיבה שהוגשו בתקופה המדוברת - 1,004 הוגשו בהליך רגיל ו-241 בהליך מהיר.

עו"ד וינברג אומר כי המספר הזניח של תביעות הדיבה שמוגשות לבתי המשפט המחוזיים מלמד על כך כי סכומי הפיצויים בתביעות לשון הרע בישראל עודם נמוכים. זאת, לדבריו, למרות העלייה בסכומי הפיצויים הנפסקים בשנים האחרונות, ועל אף שניתן לראות יותר פסקי דין הקובעים פיצויים של מאות אלפי שקלים.

"סכומי הפיצוי בארץ עדיין נמוכים באופן משמעותי ביחס לסכומי הפיצוי שנפסקים במדינות, כגון אנגליה וארה"ב (ואף אוסטרליה), שם נפסקים בתיקי הענק עשרות מיליוני דולרים ואף יותר", אומר עו"ד וינברג. "בישראל הסכום הגבוה ביותר שנפסק בתביעת לשון הרע עומד על מיליון שקלים בלבד. נראה כי בשלה העת לפסוק גם בישראל סכומים גבוהים יותר בתיקי הענק".