עו"ד עמית איסמן / צילום: לשכת עורכי הדין
חמשת חברי ועדת האיתור שהמליצו השבוע לממשלה למנות את עו"ד עמית איסמן לפרקליט המדינה, קיבלו את ההחלטה למרות שהכירו היטב את ההתבטאויות הבעייתיות של איסמן כלפי עובדות בפרקליטות, שנאמרו לפני 6 ו-12 שנים.
החמישה, היועמ"ש אביחי מנדלבליט, פרופ' אורן גזל-אייל, עו"ד רחל תורן, נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ ומ"מ מנכ"ל משרד המשפטים, עו"ד סיגל יעקבי, הכירו את השאלה המוזרה שאיסמן שאל מתמחה בפרקליטות ביחס לחוטיני המנומרים שיש או אין לה בארון הבגדים.
הם הכירו גם את האמירה החריגה שאיסמן אמר לפרקליטה שהתייעצה איתו בנוגע לתיק שהסנגוריה לחצה עליה לסיים בעסקה: "את לא גבר, אין לך ביצים, נכון? כי כשאת גבר ומועכים לך את הביצים אז יש תחושה של כאב אבל יש גם תחושה של עונג, וזה מה שהסנגורית עשתה לנו".
ההחלטה של חברי ועדת האיתור לבחור בכל זאת באיסמן יכולה להעיד על אחד משני דברים: על ניתוק מהמציאות, או על אומץ לב. ניתוק, כי גם אם ברור היה לחברי הוועדה שבחירה באיסמן תביא עליהם ביקורת ציבורית רבה בשל האמירות הללו, הם כנראה לא חזו באופן מספק את עוצמת הביקורת ואת העובדה שעצם הבחירה בפרקליט בכיר שהתבטא בצורה הזאת, עלול להביא לפגיעה באמון הציבור בפרקליטות.
אומץ לב, כי לבחור באיסמן למרות הביקורת הציבורית הצפויה מראש, ובמחשבה שלמרות הרבב שדבק בעברו הוא האדם המתאים והמוכשר ביותר לתפקיד, דורש אומץ. ההחלטה דורשת גם מידה של חמלה והבנה שכמעט על כל פרקליט, מנהל, או אדם בעל קריירה ארוכת שנים, ניתן למצוא גם כתמים, כשלים ובעיות. הכול עניין של מידה ופרופורציה.
האם הוועדה הייתה יותר מנותקת או יותר אמיצה? התשובה לכך תינתן לפי השורה התחתונה. אם המינוי יצא לפועל או לא יצא לפועל. נכון לכתיבת שורות אלה, קיים ספק אם המינוי יצא לפועל ויאושר בממשלה. קיים גם ספק אם בג"ץ יגן עליו.
אל הריאיון בוועדת האיתור לפרקליט המדינה שנערך לו בשבוע שעבר בלשכת היועמ"ש אביחי מנדלבליט ברחוב צלאח א-דין בירושלים, הגיע איסמן מוכן היטב. מבחינתו של איסמן, הקפיצה לראשות פירמידת הפרקליטות היא מהלך טבעי לחלוטין, שהוא יועד לו.
הביטחון העצמי הגבוה שעמו הגיע איסמן לראיון נבע גם מהעובדה שהוא הרגיש בבית. רוב הנוכחים בלשכה היו מוכרים לו היטב וחלקם מיודדים איתו. חבר ועדת האיתור, פרופ' גזל-אייל, הוא דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה והוא מכר ותיק של איסמן, פרקליט מחוז חיפה שמתגורר בעיר. פרופ' דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה וחבר ועדת האיתור, הוא רב שכונת אחוזה בחיפה שאיסמן מתגורר בסמוך אליה.
וכמובן מנדלבליט, יו"ר ועדת האיתור, הבוס הגדול, שבינו לבין איסמן שוררת הערכה הדדית רבה. במשך חודשים סומן דווקא שלמה (מומי) למברגר, המשנה לפרקליט המדינה (פלילי), כפייבוריט של מנדלבליט לתפקיד פרקליט המדינה לעתים גם על ידי היועמ"ש עצמו. אבל את האותות והמופתים לבחירה של מנדלבליט באיסמן ניתן היה לזהות מזמן.
הביטוי הבולט ביותר ליכולת ההשפעה של איסמן על מנדלבליט ולהערכה המקצועית הרבה שהיועמ"ש רוכש לאיסמן היה בתהליך קבלת ההחלטות בתיקי רה"מ נתניהו. כפי שנחשף בזמנו בגלובס ואח"כ פורסם באופן רשמי ע"י מנדלבליט, בישורת הסופית של תהליך קבלת ההחלטות בתיקי נתניהו שררו בצמרת הפרקליטות ומשרד המשפטים חילוקי דעות משמעותיים.
בשבוע שקדם לפרסום החלטת היועמ"ש בתיקי נתניהו התנהל מאבק של כיפוף ידיים בין המחנות בפרקליטות. מצד אחד, מחנה פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, והמשנה לפרקליט המדינה, עו"ד ליאת בן-ארי, שרצו להגיש כתב אישום על קבלת שוחד נגד נתניהו בשלושת התיקים (1000,2000 ו-4000); מהצד השני מחנה היועמ"ש, המשנה שלו, רז נזרי, ואיסמן, שהתנגדו לעמדת הראשונים.
המחלוקת המורכבת ביותר הייתה בנוגע לעבירה שבה יש להאשים את נתניהו בתיק 2000. בתום הדיונים בתיק 2000 נחלקו הדעות ביחס לאפשרות העמדתם לדין של נתניהו ושל מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס.
ניצן ובן-ארי סברו שיש תשתית ראייתית מספקת להעמדתו לדין של נתניהו בגין עבירה של בקשת שוחד והתניית שוחד, ולהעמדתו של מוזס לדין בגין עבירה של הצעת שוחד. המשנה ליועמ"ש, עו"ד עמית מררי, והפרקליטים הבכירים עוה"ד שלמה למברגר, נורית ליטמן וג'ואי אש צידדו בעמדה של ניצן ובן-ארי. מנגד, נזרי סבר כי אין כלל תשתית ראייתית ברמה הנדרשת בפלילים להעמדת נתניהו ומוזס לדין.
עמדה מקלה כלפי נתניהו בתיק 2000
מבין שלל הפרקליטים הבכירים שדנו בגורל תיק 2000, רק איסמן הגיע למסקנה כי אין תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין של נתניהו בעבירה של בקשה או התניית שוחד, אך כן קיימת תשתית מספקת להאשימו בעבירה של מרמה והפרת אמונים, לצד העמדתו לדין של מוזס בעבירה של הצעת שוחד לנתניהו.
העמדה הזו גובשה, בין היתר, לאור טענתו של נתניהו כי הוא בכלל הונה את מוזס ולא הייתה לו כל כוונה להוציא את מה שנאמר בפגישות ביניהם לפועל. איסמן הגיע למסקנה כי אף אם נתניהו מדבר בחקירה אמת על כך שהוא שיקר למוזס, עדיין הוא ביצע עבירה של הפרת אמונים. שכן ראש ממשלה לא יכול להמשיך לשבת בחדר שבו מוצע לו שוחד, ולא לצאת והתלונן על כך. עמדת האמצע הזאת של איסמן היא זו שאימץ בסופו של דבר היועמ"ש, נגד עמדתם החולקת של רוב הפרקליטים הבכירים.
עד היום יש רבים בפרקליטות בהווה ובעבר שחושבים שאיסמן ומנדלבליט טעו. שההחלטה בתיק 2000 היא מקלה מדי. אחרים חושבים שמנדלבליט ואיסמן עשו בחוכמה בהחלטתם היצירתית בנוגע לסעיף האישום נגד נתניהו בתיק 2000. לשיטתם, בכך השניים שמו מגבלות למשפט הפלילי וקיבלו החלטה חכמה. על כל פנים, האירוע הזה מלמד כאלף עדים על האמון וההערכה של היועמ"ש באיסמן. אמון וההערכה שכאמור הביאו את מנדלבליט לדחוף למינויו של איסמן לפרקליט המדינה.
סקר לבחינת האמון ויותר שקיפות
בחזרה לראיון של איסמן בוועדת האיתור. ממסמכים שהגיעו לידי הח"מ עולה כי איסמן הציג בפני הוועדה מצגת אודות תוכניות העבודה לפרקליטות עד שנת 2027. כותרת המצגת שהציג איסמן לוועדה הייתה: "פרקליטות המדינה - מצב קיים, אתגרים מרכזיים ודרכי פעולה". לפי המסמכים שבידינו, האתגר הראשון שבו עסק איסמן במצגת ושהוא דיבר עליו בראיון היה הגברת אמון הציבור בפרקליטות.
לפי התוכנית שכתב איסמן ושאותה הוא הציג בראיון, אם הוא ימונה לפרקליט מדינה, דבר ראשון הוא יעסוק ב"זיהוי הגומים לחוסר האמון ומיקוד מאמצים לשיפור (אמון הציבור בפרקליטות. ח',מ')". זאת, בין היתר באמצעות סקר עומק שייבחן את אמון הציבור בפרקליטות.
לפי תוכנית איסמן, בשלב השני, הוא יקדם תהליך של הפקת לקחים ובקרה וינסה ליצור מנגנוני ביקורת, בקרה והפקת לקחים ארגוניים אקטיביים להגברת אמון הציבור בפרקליטות. לפי המידע שבידינו, יעדים נוספים שהציג איסמן בוועדת האיתור כחלק מהמאמץ להגביר את אמון הציבור בפרקליטות הם "להגביר את השקיפות החוץ ופנים ארגונית בפרקליטות, הגברת נגישות הפרקליטות לכלל הציבור, שירותיות - טיוב ושדרוג השירותיות ותודעת השירות בפרקליטות, מיסוד וחיזוק הקשר עם גופים משיקים לפרקליטות, פעולות להפחתת הסיכון לטעויות והרשעות שווא, והגברת האפקטיביות".
איסמן הגיע אל הריאיון לתפקיד פרקליט המדינה לא רק עם תוכנית עבודה סדורה לפרקליטות למשך שנים אלא גם עם המלצות של טובי השופטים והמשפטנים בארץ. שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, יורם דנציגר, כתב עליו: "מדובר במשפטן מבריק, שקול ואחראי, בעל יכולות אנליטיות מרשימות, היודע להתמודד עם סוגיות משפטיות סבוכות מורכבות בצורה מעוררת התפעלות".
שופטת העליון בדימוס, עדנה ארבל, שאיסמן היה חבר הוועדה המייעצת לסדר דין פלילי וראיות שארבל ישבה בראשה, כתבה על איסמן במכתב ההמלצה כי: "הופעותיו בפני הוועדה היו תמיד מרשימות ומשכנעות, ענייני, שולט בעובדות ובסוגיות המשפטיות שעמדו לפתחנו. טיעונו תמיד היה מכבד ומאופק גם כאשר הנושא הנדון מעורר ויכוח או אי הסכמה בין החברים".
***חזקת החפות: יודגש כי בנימין נתניהו וארנון (נוני) מוזס הם בגדר נאשמים בלבד, לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.
צעד אחר צעד: התוכנית שהציג איסמן בפני הוועדה
● ביצוע סקר עומק לזיהוי הגורמים לחוסר אמון בציבור
● תהליך מהיר של הפקת לקחים ובקרה מהסקר
● להגביר את השקיפות, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ
● שיפור הקשר עם גופים שמשיקים לפרקליטות