משפחות בפארק / צילום: איל יצהר, גלובס
בחודשים האחרונים מאז פרוץ מגפת הקורונה אנו עדים לשינויים מרחיקי לכת, לא רק בתחום התעסוקה אלא אף במסגרות החינוך שנסגרות לפרקים קצרים או ארוכים. הורים נאלצו, ועדיין נאלצים, לצאת להתפרנס בזמן שהם שוכרים את שירותיהם של בייביסיטר (שמרטפים). אלא שהמחוקק לא מכיר בהוצאה מסוג זה כהוצאה לצורכי מס, ועובדים שכירים ועצמאים רבים, הנאנקים תחת העול הכלכלי - נאלצים לבזבז כספים רבים לצורך השגחה על ילדיהם.
בשנת 2008 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב בצעד אמיץ את טענתה של ורד פרי להכרה בהוצאות השגחה וטיפול (בייביסיטר\שמרטפות) בילדים כהוצאה לצורכי מס. פקיד השומה, שהתנגד לכך ללא כל בסיס חוקי, קיבל בסופו של יום את הסעד המבוקש מהמחוקק (שפעמים רבות משמש כחותמת גומי של רשות המסים שהינה רשות מבצעת אך בפועל מהווה מחוקקת), לאחר שגם בית המשפט העליון דחה את עמדת פקיד השומה.
העליון, כמו המחוזי, הבהיר כי כל הוצאה שהוצאה בייצור הכנסה שהינה בעלת זיקה ממשית וישירה לייצור ההכנסה הינה הוצאה מותרת לצורכי מס, אלא אם כן נאסרה בפירוש בחקיקה. משכך הוצאות גידול ילדים, קרי, ההשגחה על הילדים כדי שהאם/אב יוכלו לצאת לעבוד, הינן הוצאות מוכרות לצורכי מס, בדומה לשאר ההוצאות המתהוות במהלך ייצור ההכנסה. אלמלא הוצאות אלו, ורד פרי לא הייתה יכולה להפיק את הכנסתה בכלל. לאור פסק הדין, חוקקה הכנסת תיקון לפקודת מס הכנסה העוקף את פסיקת בית המשפט העליון, ולפיו לא יותרו בניכוי הוצאות גידול ילדים (בדומה לאי הכרה בהוצאות נסיעה למקום העבודה).
כחלופה קבע המחוקק כי החל מ- 2012, תינתן נקודת זיכוי נוספת לנשים ולהורים במשפחות חד הוריות בעד כל ילד משנת המס שלאחר שנת לידתו ועד שימלאו לו חמש שנים. מאוחר יותר אף הכניס המחוקק ילדים בגיל 3 ו- 4 לתוך חוק לימוד חובה, ובכך לשיטת המחוקק הדבר נותן לגיטימציה שלא להכיר בהוצאות גידול ילדים, שעה שהמדינה קבעה מנגנון פיצוי בדמות לקיחת הוצאות גידול הילדים (בחלקן) באמצעות נקודות הזיכוי והפחתת גיל כניסת הילדים לחוק לימוד חובה. בנקודת הזמן הזו, המנגנון שקבע המחוקק לפצות את אי ההכרה בהוצאות גידול ילדים איננו רלוונטי יותר ויש למצוא חלופות אחרות, על-מנת שהורים יוכלו לצאת ולהתפרנס בכבוד.
כאמור, מנגנון הכרה בהוצאות הכרוכות בייצור הכנסה הינו ממושכלות שיטת המיסוי הישראלית כמו גם שיטות רבות מערביות אחרות. הכרה בהוצאות גידול הילדים, תיתן להורים לא רק את האפשרות לפרנס, אלא אף לציבור השמרטפים להיכנס לבסיס המס, שעה שמי שיבקש להכיר בהוצאות גידול ילדים יידרש להציג קבלות על הוצאות אלו. בכך, הכנסות שמרטפים, אשר לא מעט פעמים אינם בבסיס המס הישראלי שכן אינם מדווחים, ידווחו ובהתאם ישולם עליהם מס הכנסה וביטוח לאומי.
כך גם ניתן מחד לתמרץ הורים לצאת לעבוד, ומנגד להקטין את נגע ה"תשלומים בשחור" והדבר רק יסייע למדינה ולרשות המסים במאבקה הכל-כך צודק בהון השחור. בנוסף, אותם שמרטפים, שעד כה לא דיווחו על הכנסותיהם, נפגעו מכך במישור הביטוח הלאומי, ובגין שכרם לא הופרשו הפרשות פנסיוניות על-פי דין. באמצעות שינוי חקיקה זה, זכויותיהם הפנסיוניות של השמרטפים יישמרו לאורך שנים, רשויות המס יגבו מס על הכנסותיהם וציבור העובדים (שכירם ועצמאיים) יקבלו, ובצדק, הכרה בהוצאות גידול ילדיהם.
על המחוקק לאמץ את פסיקתו של בית המשפט העליון, ולבטל את התיקון השולל הכרה בהוצאות גידול ילדים ולו אף לתקופת זמן מוגבלת - תקופת הקורונה. בימים אלו, כששכירים כעצמאים נאנקים ונאבקים לפרנס עצמם, יש להכיר בהוצאותיהם הכרוכות וקשורות להפקת הכנסתם, גם אם זה אומר להכיר בהוצאות גידול הילדים.
הכותב הוא שותף וראש מחלקת המסים במשרד עורכי הדין ברנע ג'פה לנדה