לקורונה הכלכלית ולמצב הכללי יש הרבה השלכות מדאיגות, אבל מבין הערפל ניתן להבחין ביותר ויותר יוזמות מרגשות, ולא פעם מצילות חיים ופרנסה של המגזר העסקי ושל אנשים פרטיים. במדור החדש "זמן סולידריות" ננסה לפזר עוד קצת את הערפל ולתת ביטוי גם לעשייה החיובית שמאפיינת את הימים האלה. מכירים אנשים ועסקים שעושים טוב? צריכים עזרה? פנו אלינו, נשמח לתת את הבמה ורוח גבית: i-can-help@globes.co.il
בוקר אחד פגשה אורית פריסט (62), עובדת סוציאלית בגמלאות, אם ותינוקת בפארק. "במקרה התחלנו לשוחח, והיא סיפרה לי שהיא אם יחידנית, שיתפה אותי בקשיים שלה, שנובעים בעיקר מכך שאין לה עזרה של המשפחה והחברים. אמרתי לה: 'תראי, אני גמלאית, יש לי קצת זמן. בואי, אעזור לך פעם בשבוע. היא הסכימה בשמחה וכך התחלתי, בדרך אקראית לגמרי, בהתנדבות פרטית. מאז חלפו 8 חודשים, ואני ממשיכה לעזור לה לפחות פעם בשבוע. וכבר בהתחלה הקורונה לא הרתיעה אותי, ובגבולות האפשר, יצאתי לטייל עם התינוקת בעגלה".
לאור ההצלחה והסיפוק, חשבה פריסט איך אפשר להפיץ את הבשורה. היא הבינה שהפוטנציאל כאן הוא הדדי, היות שלהערכתה, לצד הצורך העז של הורים יחידנים בעזרה, קיימים לא מעט מתנדבים שהסיוע הזה יכול להעניק להם סיפוק רב. פריסט פנתה אל רוני קציר (37), בתה של חברתה. קציר, שעוסקת בתחום התוכן והדיגיטל, התלהבה והחליטה למנף את הרעיון. הן קראו לו "תכל'ס".
"בתכל'ס אנחנו פונות בעיקר להורים יחידנים, כמו נשים שהביאו ילדים דרך בנק הזרע, או שההורה השני לא נמצא בתמונה", מסבירה קציר. "הצורך תמיד היה קיים, אבל הקורונה החמירה את המצוקה. יש משפחות יחידניות שבהן סבא וסבתא שעזרו בעבר, היום נמנעים מכך".
לדברי פריסט, גם שעתיים-שלוש עוזרות המון. "זה זמן להליכה לסופר, למספרה, לפעמים אפילו רק לצאת קצת ולהוריד את הזבל. אמא אחת אמרה לי שאין לה זמן לצבוע שיער, ועבורה בייביסיטר זה הון תועפות. נשים שחיות ממשכורת אחת לפעמים חוסכות את ההוצאה הזו. אני מתמצאת בעבודה בקהילה, ובזה אני מתמקדת. רוני, כמומחית בדיגיטל, מובילה את הפרסום והגברת המודעות".
קציר: "פרסמתי את המיזם בקבוצות פייסבוק של אמהות יחידניות. בעיריית תל אביב ראו את זה, התלהבו גם הם והציעו לנו לבטח את המתנדבים. מאז הפרסומים שהתחילו לפני כשלושה חודשים, כבר הגענו אל 20 אמהות יחידניות מתאימות, שממתינות למתנדבים ומתנדבות, וכמובן שאנחנו מזמינות גם אבות יחידנים שזקוקים לעזרה להצטרף. מה שהכי חשוב לנו כרגע זה להגיע לעוד ועוד מתנדבים". אלה, כמו גם ההורים היחידנים, יעברו מבדקי התאמה ומיון של פריסט.
קציר: "אנחנו עורכות שיחת טלפון מקדימה, ואחריה יהיה ביקור בית של אורית, כבעלת ניסיון בעבודה סוציאלית. אורית מבררת מה הצרכים העיקריים כדי לבצע את ההתאמה האידיאלית. כל מתנדבת משודכות למשפחה אחת, שנמצאת עד כמה שניתן בשכנות כדי לייעל את התהליך, ומשום שהרעיון הוא ליצור מערכת אמון וקשר רציף. אחרי שנבחרים המתנדבים, הם חותמים על הצהרת בריאות ואף צריכים להמציא תעודת יושר מהמשטרה. אנחנו לוקחות הכול ברצינות כי המטרה העיקרית שלנו היא - תכלס. לא רק אוזן קשבת שתרים טלפון, לא לדבר על עזרה, אלא באמת לתת אותה - להעניק להורה מרווח נשימה".
אורית: "אפשר לקחת את הילדים מהבית ולתת לאם זמן להתארגן או לנוח, ואפשר להישאר עם הילדים בבית. נכון לעכשיו עוד לא פנו אלינו גברים. בכל מקרה, בינתיים אנחנו רואות 100% הצלחה בשידוכים, כי כל מי שנותן גם מקבל".
הפרויקט עדיין בחיתוליו, ובשלב זה מתמקד בתל אביב. "כרגע יש לנו משפחות פעילות ספורות, וכאמור כ-20 אמהות מתאימות בהמתנה. אנחנו מחפשות עוד מתנדבות ומתנדבים ונשמח לבני ובנות כל הגילאים, ומכל מיני תחומים. יש לנו היום אפילו מתנדבת שהיא ד"ר להתפתחות הילד".
מה לגבי הילדים? בני כמה הם צריכים להיות?
פריסט: "הגדרנו את הגיל משנה עד תשע, כי מגיל תשע ילד כבר יכול להישאר לבד".
קציר: "אפשר להתחיל בגיל אפס, אבל הבנו שלפעמים זה יותר בעייתי לאמהות להשאיר תינוקות כל כך צעירים, אבל אם יהיו בקשות, לא נגיד לא". בנוגע להתרחבות לערים וליישובים נוספים, מסבירה קציר כי "קיבלנו הצעות מנשים שרוצות להרים את הפרויקט במקומות אחרים. כרגע אנחנו מתמקדות בתל אביב, כדי לראות את תכלס מתגבש. לצערי הקורונה עיכבה את ההתפתחות ואת התהליך, ומרחיקה מתנדבים פוטנציאלים. אנחנו מפרסמות בדיגיטל, אבל גם הדפסנו פוסטרים שאנחנו תולות בעיר, הכול במימון של אורית ומכיסה הפרטי".
פריסט: "אם זה יתפוס ויתפתח, נשקול להקים עמותה, ללוות את המתנדבות והמתנדבים, ולהדריך אותם בזום. כבר עכשיו אנחנו שומרות על קשר עם היחידניות. זה רק מבהיר לנו יותר ויותר כמה גדול הצורך".
לפרטים נוספים אפשר לפנות: katzironi@gmail.com ו-Oritfrist@gmail.com.
