גלובס / צילום: גלובס
לכבוד:
נשיאת מועצת העיתונות, כבוד השופטת בדימוס דליה דורנר,
מנכ"ל המועצה, מר מוטי רוזנבלום,
חברי וחברות מועצת העיתונות,
הנדון: עזיבת גלובס את מועצת העיתונות
שלום רב,
אני מתכבדת להודיע בזאת על עזיבתו של גלובס את מועצת העיתונות, וזאת משני טעמים עיקריים.
ראשית, בשנת חברותנו במועצה חוויתי שוב ושוב התנהלות שנראית לא תקינה ולא סבירה. הצבעות במחטף, השתקת דיונים, אי פרסום פרוטוקולים, לרבות סירוב לעיתונאי "גלובס" שביקש לקבל אותם וכן מיסמוס של כל תהליך תיקון ושיפור, עד לרמת שיתוק. ניסיונות שלי ושל אחרים להצביע על הכשלים ולפעול באופן קולגיאלי לתיקונם לא צלחו.
שנית, בימים האחרונים נוכחתי (שוב) לדעת כי בקרב חלק משמעותי מחברי המועצה אין נכונות לקיים דיון ענייני בנושא האמון בעיתונות, תפקיד העיתונות, והשאלות מיהו עיתונאי, מיהו מו"ל, מהי עיתונות וכדומה, אשר בעיניי הן הבעיות הבוערות ביותר במקצוע.
בהזדמנות זו אסביר שוב את טענתי, בפרט לאור הנסיונות של חלק מחברי המועצה להוציאה מהקשרה:
אני לא מבקשת להכתיר "קומיסר עליון" אלא להגדיר מחויבות , כמו בכל מקצוע שמכבד את עצמו, לאמת מידה, אתיקה וסטנדרטים ברורים ושקופים.
המצב היום הוא שאין כלום. לא רק שכל אחד יכול להכריז על עצמו שהוא עיתונאי (או מו"ל), ללא כל מחויבות לאמת מידה, אתיקה וסטנדרטים כאמור, אלא שהוא גם זוכה להגנות ומכתבי תמיכה מטעם מועצת העיתונות וארגוני עיתונאים. בעיניי, המצב הבלתי סביר הזה הוא מרכיב גדול בחוסר האמון הציבורי כלפי התקשורת.
אל מול התיזה (הלגיטימית, גם אם דעתי שונה) שאומרת שאי אפשר להגדיר עיתונאי כי חופש הביטוי הוא כה חשוב ובלתי ניתן להגדרה, אשאל על מהות הזכאות לפריבילגיות של עיתונאים על פני כותבים אחרים ברשתות החברתיות. פריבילגיות כמו הגנה על חיסיון עיתונאי, הגנות מול בתי המשפט מתביעות דיבה ולשון הרע, כניסה לצורך סיקור למקומות מגודרים, מתן מענה לשאלות ועוד. אם ממשיכים לתת הטבות לעיתונאים - אזי יש להגדיר מחויבות לסטנדרט כלשהו. המודל של זכויות ללא חובות לא יכול להתקיים.
אם אין הגדרה למיהו עיתונאי, אני שואלת מהי "תעודת עיתונאי". במסגרת ההתכתבות במועצה הגדיר עורך הארץ, אלוף בן, את תעודת העיתונאי כ"נותנת כניסה חינם במוזיאונים ברחבי העולם וכניסה לאירועים ממלכתיים מסוימים. היא לא תנאי לשום פרסום או עבודה בעיתונות. וגם לא להיות מו״ל או עורך". אני מסכימה עם אלוף שזה אכן המצב. אם כך - מדוע התעודה הזו קיימת? עצם קיומה מקנה זכויות ללא חובות ומטעה את הציבור לחשוב שיש סטנדרטים להנפקתה.
אם בכל זאת רוצים שעיתונאים ועיתונים ימשיכו להנות מההטבות האמורות (ואני בעד) - אזי נדרשת הגדרה כלשהי. הגדרה כזו יכולה להינתן במקרה הטוב, על ידי הסדרה עצמית ובמקרה הפחות טוב, על ידי רגולציה חיצונית.
לתומכי השוק החופשי שביננו, ואני ביניהם - אגיד, שבמקום בו אין סטנדרטים ואין הסדרה פנימית אך יש פריבילגיות, תגיע מתישהו רגולציה חיצונית מטעם הממשלה. לטעמי, בדיוק בגלל חשיבות חופש העיתונות, על המו"לים והעיתונאים לפעול בהקדם האפשרי להסדרה עצמית וקביעת סטנדרטים מחייבים.
לשאלה האם מועצת העיתונות עונה להגדרה של הסדרה עצמית מספקת, תשובתי היא לא. כדי שגוף כזה יספק מענה עליו קודם כל להיות שקוף, ולעמוד בעצמו בסטנדרט מסוים שעומד למבחן ציבורי - מי חבר בגוף המסדיר ולמה? מה המשקל של כל חבר ולמה? מי מוסמך לתת הכרה ומי מוסמך לשלול אותה, ולמה?
וכדי שקוד אתי, כמו זה שיש למועצת העיתונות, יהווה חלק של ממש מאותה הסדרה עצמית - לא מספיק לכתוב אותו, ויש לוודא שהוא מוכר היטב לעוסקים במקצוע ומיושם על ידם הלכה למעשה.
במתכונתה הנוכחית אני מוצאת את מועצת העיתונות כגוף משותק, שלא עומד בכללים הנדרשים להסדרה עצמית.
לאור כל אלה, אני מודיעה בשם גלובס על עזיבת מועצת העיתונות.
אני מודה מקרב לב לכל מי שטורח ומשקיע מזמנו ומרצו במועצת העיתונות ומאחלת הצלחה.
בברכה,
אלונה בר און,
גלובס