רחלי אור, בעלת "כמו דג במים" - המרכז לשחיית תינוקות ופעוטות בחיפה / צילום: גל אור לוי
אם זה תלוי ברחלי אור, כשנמצאים במים אפשר לעשות הכול. "בעיניי מים הם מיכל שמאפשר להכיל את החיים", היא אומרת. "זה מקום להירגע בו, להתחזק, להרפות ולעבוד על בעיות רגשיות או אורתופדיות".
בגיל 20 היא כבר הייתה מדריכת צלילה ("הייתי אז הבת היחידה", היא מתגאה). כשראתה תמונות של תינוקות במים, זה מצא חן בעיניה עד כדי שהחליטה ללמוד את הנושא בארץ ובחו"ל - באוסטרליה, ארה"ב ורוסיה. "לקחתי את הידע שאנשים צברו, ומתוך זה בניתי תוכנית משלי, שהמטרה שלה היא שתינוק לא יטבע. כלומר, אם חלילה הוא נפל למים, הוא יידע להציף את עצמו ולהתקדם במים".
לפני 23 שנים בנתה את הבריכה הטיפולית שלה, "כמו דג במים" בתוך דיור מוגן בחיפה. "אני עובדת בה עם תינוקות ופעוטות על חיזוק מוטורי, אבל זה גם חיבוק ומשחק, וזה זמן נטו עם ההורים, בלי טלפונים. הלוואי והיה אפשר לטפל ככה בכל תינוק במדינה. זה היה צריך להיכנס ל-must של טיפת חלב.
"אני עובדת גם עם נשים בהריון, ספורטאים בשיקום ואנשים אחרי ניתוחים, מטפלת בזוגות ומסמיכה מדריכים. אגב, גם לדיירים בדיור המוגן עשינו טיפולים במים, והם גם נהנו להסתכל על התינוקות. בסך הכול העסקתי 5 מטפלים, ועוד שתי עובדות לקשרי לקוחות ודיגיטל".
מה קרה בקורונה?
"כולם יצאו לחל"ת. ב-11 במרץ הודיעו לי מהדיור המוגן שאי אפשר להיכנס לשם יותר, סגרו את הכול. בסגר הראשון חשבתי לעצמי 'מי יבוא אליי לטיפולים', אבל מתברר שיש כאלה שחייהם ממשיכים, והם רק חיכו שאפתח. מי ששכיר במקום קבוע ויציב, לא מרגיש בכלל את המצב הכלכלי.
"אחרי הסגר הוצפתי בפניות מאנשים עם בעיות של חרדה, לחץ ודיכאון, והתחלתי לעבוד בבריכה הטיפולית בחצר שלי. טיפלתי בהרבה אנשים שהתחילו לבכות. הם נמצאים בחששות, קשה להם, מפחדים לצאת החוצה, אין מראה עיניים ואין מגע. ואז הם באים אליי.
"הבעיה היא שהבריכה אצלי לא מקורה וסגורה, אז אי אפשר לעבוד כשקר. אני מנסה לסגור את הבריכה הזו לחורף, אבל זה תהליך שעולה המון כסף. אף פעם לא הייתי סגורה כל כך הרבה זמן. פעם אחת הייתה סופה בחיפה והגג של הבריכה נהרס, אבל תוך שבוע תיקנו את זה".
מה את עושה בינתיים?
"אני מלמדת קורס מדריכים, זה הקורס ה-21 שלי. מדובר בשמונה נשים, ואנחנו יושבות בשטח פתוח בחצר עם מסכות, וכרגע משקיעות בעיקר בתיאוריה. העיקר להיפגש, ולראות אנשים בעיניים. זה פעם בשבוע, וזה מייצר גם עניין וגם הכנסה.
"בנוסף, צירפו אותי לפרויקט חדש של צלילה מיטיבה, שמטרתו לעזור לאנשים. זה קורס רשמי תחת ההתאחדות הישראלית לצלילה ורשות הספורט, שבו מסמיכים מדריכי צלילה לעבוד עם אנשים עם בעיות נפשיות, נוער בסיכון, אסירים משוחררים ועוד. אני מדריכה טיפולים במים כבר הרבה שנים וגם מדריכת צלילה, אז זה התאים להם לתוכנית, שהתקיימה באילת. היה נהדר ללמד וללמוד, והראש היה עסוק במה שהוא אוהב לעשות".
חלק מהבריכות הטיפוליות נפתחו מחדש.
"כל פעם פותחים וסוגרים. אישרו לעבוד אבל לא בקבוצות, אז בבריכה בחצר שלי עבדתי אחד על אחד, ואמרתי תודה שיש את זה. אבל זה יותר יקר ללקוח, ויש הרבה פחות תפוקה של עבודה לעומת קבוצות של 7 ילדים שאני רגילה להדריך.
"מי שעבד במתחמים גדולים, למשל בתוך קאנטרי, עדיין סגור. מי שיש לו בריכה פרטית בבית עובד קצת בין סגר לסגר, אבל אי אפשר להחזיק בריכה טיפולית באחד על אחד. חימום של בריכה ל-34 מעלות זה מאוד יקר, וגם רמת הניקיון מאוד גבוהה ויקרה".
איזה אופק את רואה?
"אני כבר הבנתי שלבריכה בדיור המוגן לא יחזירו אותנו בשלב זה, ובצדק, אני לא בסדר העדיפויות שלהם. אנחנו עכשיו מפגן תחלואתי. נאלצתי להחזיר המון כספים לאנשים, כי קונים אצלי מנוי לשנה, וזה מבאס. הצוות שלי עדיין בחל"ת, לדעתי הם יצטרכו למצוא אלטרנטיבות. המזכירה שלי, שעבדה איתי 20 שנה, כבר תצא לפנסיה.
"אני מאמינה שהקורונה באה לטלטל את העולם, וכל אחד חווה את זה בדרך שלו. אין לי את מי להאשים, וחבל להכניס אנרגיה שלילית לגוף. צריך לנשום, לקבל את המענק הזעום לעצמאים, ולחפש מה לעשות.
"אני לא עסוקה בפחד מהקורונה, כי אם אחשוב כך, אוכל לפחד מהכול - תאונות, מחלות ועוד. אי אפשר לחיות עם פחד. אני מטפלת באנשים עם פוסט טראומה, ואני יודעת שצריך לחיות יום ביומו ולקוות לטוב. אולי בסוף ניסע לבהוטן, ונלמד מהם להיות מאושרים עם מה שיש".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il