הר הרוח. טראסות קדומות, זית, חרוב, תאנה ורימון / צילום: יותם יעקבסון
• עונה מומלצת: כל השנה
• התאמה: כל המשפחה
• קושי מסלול: קל
• אורך מסלול: כשלושה וחצי ק"מ
• מפה: מפת סימון שבילים מס' 9, "מבואות ירושלים" (מהדורה אחרונה: 2019)
• הגעה מהמרכז: מכביש 1, ירושלים-תל אביב, פונים במחלף עין חמד לאבו גוש. חוצים את הכפר עד לפנייה ברורה ימינה, לעבר מעלה החמישה ונטף. פונים בה וכעבור מרחק קצר פונים שמאלה - לנטף. הכביש מתפתל במורד. כקילומטר לפני נטף ישנה רחבת עפר מימין לדרך, ומשמאל שלט גדול המציין את יער הזיכרון ליהדות פולין ואת שביל הגישה אל חוות הגבינות של הר הרוח. חונים ברחבה מימין.
אם כבר מגיעים לאזור אבו גוש, למה להסתפק רק בחומוס? אם ממשיכים קצת הלאה בכביש המתפתל לעבר היישוב נטף, מגיעים אל מקום המרוחק מהמולת היומיום. כאן נושבת רוח אחרת, ולא בכדי נקרא המקום הר הרוח - בשל משטר הרוחות בהר.
מדרום להר הרוח הולך ומתחתר נחל יתלה, עד שהוא הופך לקניון. סביב גורלו של נחל מרהיב זה ניטש מאבק, שבסופו הוכרע כי רוב נופי הנחל יוכחדו על־ידי הקמת מסילת הרכבת החדשה לירושלים.
בעונה זו האזור מקושט בצבעים נפלאים. האלות הארצישראליות מצטבעות בשלכת אדומה-צהובה, החזזיות מצהיבות על גזעי השקד ולצדן סתווניות וראשיתה של פריחה חורפית - רקפות ונרקיסים על רקע ירוק.
השביל ממשיך במורד, משקיף על מצוקי סלע קטנים וחולף בין שרידי טראסות קדומות ועצי זית, חרוב, תאנה ורימון ומגיע אל הערוץ. נחל כפירה הוא נחל אכזב, אולם בחורף, בעקבות גשמים, זורמים בו מים.
בהמשך ניצבים שני עצי חרוב ענקיים ובצילם קבר שיח' ציורי. כיום ממעטים מוסלמים לפקוד את המקום, אך הכתובת "אללה" הכתובה בצבע שמן אדום עודנה מתנוססת מעל הפתח.
מעט מעל מבנה הקבר נובע עין כפירה. מימיו נאגמים בבריכה קטנה ויפה להפליא, הנסתרת מאחורי תאנה בשלכת. מול המעיינות, בצד הצפוני של הנחל, ישנם שרידי חווה (ראשיתה ככל הנראה ביזנטי) ומערות קבורה. החזרה לרכב באותה דרך.