השופט חנן מלצר / צילום: שלומי יוסף
כמעט שלוש שנים לאחר שהגישו הצדדים את טיעוניהם, המשנה לנשיאת העליון השופט חנן מלצר סוף-סוף נתן את החלטתו. מדובר בבקשת דיון נוסף שהגישו חברת חיפה כימיקלים וחברת בז"ן נגד עיריית חיפה. התיק עסק בהחלטה של עיריית חיפה לחייב את החברות בהיטלי סלילה ותיעול בהיקף של מאות מיליוני שקלים.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את עתירות החברות וקבע כי במועד ביצוע עבודות הסלילה, כמו גם במועד קביעת גובהו של ההיטל, מתחם בתי הזיקוק לא היה חלק ממרחב התכנון המקומי חיפה, אשר בעלי הנכסים באותו המתחם צריכים לשאת בנטל היטלי הסלילה. לאור זאת קבע השופט אברהם אליקים כי יש לבטל את כל דרישות התשלום שהוצאו נגד החברות.
יצוין כי הדיון בעתירות התקיים ב-15 ליוני 2014, ולאחר מכן הציע השופט לצדדים הליך גישור. הצדדים עדכנו את בית המשפט שלא הגיעו להסכמות, ולכן פסק הדין ניתן ב-11 לאוגוסט 2014.
עיריית חיפה ערערה על פסק הדין לעליון. בית המשפט העליון, בהרכב של הנשיאה דאז מרים נאור והשופטות אסתר חיות ודפנה ברק-ארז, הפך את פסק הדין של המחוזי. השופטת חיות כתבה בפסק הדין כי "אין לקבל אפוא את עמדת המשיבות, לפיה הוראת סעיף 2 לחוק הסלילה הישן מוציאה מתחולת החוק חלקים מתוך תחום השיפוט של העירייה שאינם נכללים במרחב התכנון... יש להעדיף את העמדה הפרשנית שהציגה העירייה, ולפיה סעיף זה מחיל את חוק הסלילה הישן על מרחב התכנון שלה בנוסף לתחולתו על תחום שיפוטה כולו, לרבות אותם החלקים בתחום השיפוט שלא נכללו במרחב התכנון".
לדברי חיות, "במועד הרלוונטי, דהיינו בשנים 2006-2008, טרם נכלל אומנם מתחם בז"ן במרחב התכנון של חיפה, אך היה חלק מתחום השיפוט שלה. על כן, חל עליו חוק הסלילה הישן במועד ביצוע עבודות השדרוג".
בשל נימוק זה ונימוקים נוספים, העליון החליט כאמור בדצמבר 2017 לקבל את ערעור עיריית חיפה, 9 חודשים לאחר קיום הדיון בפני הרכב השופטות.
החברות מיהרו להגיש בקשה לקיום דיון נוסף מספר ימים לאחר מתן פסק הדין. לטענת בז"ן, בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה, לפיה "ניתן להטיל חיוב ראשוני ומלא בגין היטלי פיתוח על מתחם מפותח ומחובר לתשתיות, אף אם העילה להטלת ההיטל היא עבודות שדרוג בלבד ולא חיבור ראשוני לתשתיות".
בז"ן טענה כי בכך שינה פסק הדין את ההלכה הנוהגת. השגה נוספת שהעלתה בז"ן הדגישה כי פסק הדין מנוגד לעיקרון שאומץ, לטענתה, בחיקוקים החלים בתחום מימון תשתיות, ומעוגן, הקובע חזקה כמעט חלוטה לפיה נכס מפותח המחובר למערכת תשתיות הוא נכס ששולמו בעדו תשלומי פיתוח, וכפועל יוצא מכך מוגבלת הסמכות לחיוב משלים בגין בנייה נוספת בלבד.
בנוסף, חיפה כימיקלים טענה כי פסק הדין אשר קבע כי אין הצדקה לבטל את דרישות התשלום מכוח הטענה כי עבודות השדרוג אינן "עבודות סלילה", סותר פסיקה קיימת לפיה מימון עבודות שיפוץ ותחזוקה צריך להתבצע מתשלומי הארנונה השוטפים ולא באמצעות היטלים.
השופט מלצר דחה כאמור בשבוע שעבר את בקשות החברות, וכתב כי "לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובה להן, בכלל החומר שבתיק וכמובן בפסק הדין - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות, שכן בפסק הדין אכן לא נפסקה הלכה, העומדת בדרישות לקיומו של דיון נוסף".
לדברי מלצר, "פסק הדין לא קבע כל הלכה לגבי שאלת 'חלוקת העבודה' בין ערכאת הערעור לבין הערכאה המבררת, ולגבי מועד אפשרות החיוב בהיטל ראשוני. די בכך כדי לדחות את הבקשות, שכן ממילא לא מתקיים כאן התנאי הקבוע בסעיף 30 לחוק בתי המשפט, לפיו נקבעה הלכה בפסק הדין, מושא העתירה לדיון נוסף. יתר על כן, לא זו בלבד שלא נקבעה פה הלכה בפסק הדין, אלא שפסק הדין בהכרעתו במחלוקות הפרטניות - לא שינה מההלכה שנהגה עובר למתן פסק הדין".
את חיפה כימיקלים ייצג עו"ד יוסי בנקל; בז"ן יוצגה על-ידי עו"ד ישראל לשם; ועיריית חיפה יוצגה על-ידי עו"ד שמואל לנקרי.
למה עוכבה ההחלטה למשך כ-3 שנים?
פסק הדין, שהחזיק בסך-הכול 20 עמודים, כלל 7 עמודי נימוקים. לאור זאת יש לתמוה כיצד בית המשפט המחוזי הצליח להכריע בתיק לגופו בתוך חודשיים ממועד הדיון, והעליון הכריע בערעור לגופו בתוך 9 חודשים ממועד הדיון, ודווקא ההחלטה בעניין בקשת הדיון הנוסף עוכבה במשך כמעט 3 שנים, זאת למרות שהיא עוסקת רק בשאלה "אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש מקום לדיון נוסף".
יש לציין כי על העומס על שולחנם של שופטי בית המשפט העליון הוא רב. אולם קשה למצוא הצדקה לסחבת שחוזרת על עצמה על-ידי השופט מלצר, ואין זה המקרה הראשון בו תיקים מעלים אבק על שולחנו.
לפני שנתיים חשף הח"מ כי הוחלט להעביר עשרות תיקים מידיו של השופט מלצר לשופטים אחרים בבית המשפט העליון. זאת לאחר שתיקים רבים "העלו אבק" על שולחנו במשך תקופות של שנתיים ואף שלוש שנים. תיקים רבים הועברו לטיפולם של השופטים ג'ורג' קרא ודוד מינץ. השופטים, אגב, מבקשים לוודא כי האחריות בגין שיהוי הדין לא תיפול על כתפיהם ללא הצדקה, ולכן הם מציינים בתחילת כל החלטה בתיקים אלה: "בקשה זו הועברה לטיפולי בעת האחרונה".
מדובר ב-40 תיקים שעוסקים בבקשות מורשעים בפלילים לערער בפני בית המשפט העליון, לאחר שערעורם נדחה במחוזי. בחלק מהמקרים, השופט מלצר דרש בעצמו מהמדינה להגיב על בקשת הערעור בתוך שבועיים, אולם לאחר שהתקבלה תגובתם, נותר התיק מיותם במשך חודשים ואף שנים כאמור ללא החלטה. תיקים רבים עוסקים במורשעים שנדונו לתקופת מאסר בפועל, ובכללם שוטר שהורשע בגרימת מוות ברשלנות ועברייני מין ופדופיליה.
הנהלת בתי המשפט הגיבה אז לכתבה באומרה כי "בהתחשב בעומס העצום והרב המוטל על שופטי בית המשפט העליון, ובכך שבמהלך שנת 2017 פרשו ארבעה שופטים בכירים של בית המשפט העליון - מה שהצריך זמן כתיבה רב להשלמת פסקי הדין, שבהם נטל המשנה לנשיאה חלק - השיהוי במתן ההחלטות על-ידו היה ראוי להבנה ולהתחשבות".
ב-2012 החליטה נשיאת בית המשפט העליון דאז, השופטת דורית ביניש, לא לשבץ את השופט מלצר לתיקים חדשים עד שיסיים לכתוב החלטות ופסקי דין בכ־100 תיקים שפיגר בטיפולם. הסיבה שהעניק אז לפיגור הייתה עומס רב עקב פרישת עמיתיו לכס השיפוט.
בתחילת 2018 הוגשה תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, אליעזר ריבלין, שבה מחה עותר מנהלי על ההמתנה הממושכת לקבלת פסק דין בתיק שאותו ניהל מלצר. גם במקרה הזה טען מלצר כי שיהוי הדין נגרם בשל פרישת עמיתיו השופטים מכס השיפוט - מה שגרם לעומס רב על בית המשפט העליון.
"תיק רב-היקף בכל קנה-מידה"
תגובת המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, באמצעות דוברת הרשות השופטת: "מדובר בבקשה לדיון נוסף (דנ"מ 10205/17) שהוגשה ביום 31.12.17, והתגובות והבקשות לגביה הוגשו במהלך שנת 2018. התיק היה רב-היקף בכל קנה-מידה ועסק בסוגיות מורכבות מאוד, ומשכך נדרש פרק זמן ראוי להכריע בבקשה. ההחלטה ניתנה ביום 15.12.2020 ומונה 17 עמודים ובתוכם נימוקים.
"זאת ועוד, במהלך התקופה הנ"ל המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר, שימש כיו"ר ועדת הבחירות פעמיים במהלך שלוש תקופת הבחירות האחרונות, תפקיד אשר דרש השקעת זמן ומשאבים רבים. כמו כן שובץ המשנה בתקופת מגפת הקורונה בהרכבים רבים ובלתי צפויים שעסקו בסוגיות דחופות ועקרוניות".