חדר עסקאות בני”ע של אחד הבנקים בישראל / צילום: Reuters, NIR ELIAS
ב-2013 התערב הפיקוח על הבנקים בעמלות ניירות הערך בבנקים, "וכנראה לא מספיק", אומר לגלובס דודו זקן, לשעבר המפקח על הבנקים בבנק ישראל. לדבריו, בפיקוח "סברו אז כי גילוי אודות העמלות שנגבות בפועל יגביר את התחרות, הן בין גופי ברוקראז' לבין הבנקים והן בין הבנקים לבין עצמם". אלא שמאז המטרות האלה הושגו ולא הושגו, בעת ובעונה אחת, כשגם כיום, שנים לאחר שהחלק של הגילוי נעשה, עדיין אין תזוזה במחירים וההשוואה מציפה תהיות.
זה לא רק שהציבור משלם יותר, ככלל, עבור שירותי המסחר בניירות ערך דרך הבנקים ביחס למה שניתן לשלם אצל חברי הבורסה שנמצאים בבעלות בתי ההשקעות, אלא שהתעריפון של הבנקים עצמם מעלה תהיות לגבי התמחור. כך למשל, אצל ארבעה מחמשת הבנקים הגדולים בישראל, עמלת קנייה ומכירה בני"ע זרים בערוץ ישיר זולה, על פי התעריף, מהעמלה שנגבית על ידם בערוץ ישיר לני"ע ישראלי.
נסביר את הרקע: לפני שנים הפיקוח על הבנקים הינחה את הבנקים להגביר את הגילוי בנושא ולפרסם מחירונים ברורים. כמו כן, במסגרת החוק לשינוי מבנה הבעלות של הבורסה - שבעבר הייתה בשליטת הבנקים, ולא פעלה למטרות רווח, וכיום היא חברה ציבורית "רגילה" - שאושר באפריל 2017, אושר גם חוק ניירות ערך, שבמסגרתו "על חברי הבורסה לדווח לה על כל העמלות שהם גובים מלקוחותיהם, ועל הבורסה לפרסם באתר האינטרנט שלה את העמלות כאמור", כפי שהסבירה פעם הבורסה. באוגוסט 2018 היא התחילה לפרסם באתר שלה מידע על עמלות מסחר וסליקה שגובים חברי הבורסה מלקוחותיהם.
כך, כיום אפשר למצוא מידע פרטני והשוואתי על מחירוני שירותי המסחר לציבור הרחב במסחר בני"ע באתרים של הבנקים, כולל מחירונים לשירותים "בערוץ ישיר" (עם הנחה) או באמצעות פקיד, ובאתר של הבורסה. נוסף על כך, בחודשים האחרונים יש קמפיינים של בתי השקעות שמדגישים את הפער (לטובתם) ביחס לבנקים.
הרגולטורים מצאו כשלים בתחום
כל זה יוצר מצב שבו על פניו יש תנאים לשוק משוכלל בהיבט זה, בהתאם לציפיות המוקדמות של ראשי הרגולציה הפיננסית מלפני כמה שנים, ששאפו לשקיפות והנגשת מידע. ואולם, אף שהאפשרות להשוות שרירה וקיימת ויש ניידות מלאה בשוק, הרי שאולי שנדרשת התערבות רגולטורית נוספת.
עניין זה כבר זכה גם להתייחסות מרשות ניירות ערך ומרשות התחרות, שמצאו כי ישנם כשלים בנושא זה, כשהעמלות שנדרשות - ומשולמות על ידי הלקוחות - במערכת הבנקאית, גבוהות בהרבה מאשר מחוצה לה.
"זה מעלה חשש לגבי חוסר האפקטיביות של ההתערבות הרגולטורית בעבר, הן בקביעת הגילוי לגבי העמלות שנגבו בפועל, והן לגבי עמלות ההפצה המרביות", אומר גורם בשוק בהתייחס לעמלות בבנקים.
דבר זה מתחדד לנוכח ההתפתחות הטכנולוגית והקטנת העלויות הכרוכות בביצוע פעולות מעין אלה, והמעבר של העולם למסחר מקוון, מיידי, זול ויעיל בהרבה ממה שהיה בעבר. אגב, הדוחות הכספיים של הבנקים השנה מלמדים עד כמה העמלות ממסחר בניירות ערך סייעו להם להתמודד עם נזקי משבר הקורונה, כשבצל הזינוק במסחר בבורסה עם המשבר, הבנקים נהנו מגידול חד בעמלות אלה.
התעריפונים לא באמת רלוונטיים
מדוע אנו מגיעים למסקנות אלה? בדיקת התעריפונים באתרי הבנקים מלמדת כי תעריפוני העמלות על פעולות בני"ע לא באמת רלוונטיים, "שכן שיעורי 'ההנחה' הממוצעים (הפער בין העמלה שבתעריפון לבין העמלה הממוצעת שנגבתה בפועל) שלא בשל היקף הפעולה (עבור פעולות עד 100 אלף שקל), נעים בין כ-33% לבין כ-66% עבור קנייה/מכירה ובין 20% לבין כ-70% עבור דמי ניהול בני"ע ישראליים, ונעים בין כ-13% לבין כ-56% עבור קנייה/מכירה ובין 19% לבין כ-71% עבור דמי ניהול בני"ע זרים".
עוד עולה כי אצל ארבעה מחמשת הבנקים הגדולים יש פער בהנחה שניתנת בין ביצוע פעולת מסחר דרך פקיד או בערוץ ישיר (הפיקוח רצה בעבר שהבנקים ייתנו הנחה לפעולות בערוץ ישיר, לשם הגברת היעילות במערכת והעברת הלקוחות לאפיקים אלה). כך, בעוד שעלות ביצוע קנייה או מכירה בני"ע מקומי דרך פקיד נעה בטווח של 0.54% עד 0.65%, הרי שבני"ע זרים מדובר בעלות של 0.79% עד 0.9%.
על פניו זהו פער אדיר, אלא שכנראה משום המאפיינים של המשקיעים שרוכשים ני"ע זרים, הרי שבבחינת העלות של ביצוע פעולות מסחר באפיקים זרים התמונה מתהפכת. במקרה זה, ההנחה שניתנת על ידי הבנקים נעה בטווח של 0.12% עד 0.34% (ובממוצע הנחה של 0.21%), ואילו בני"ע זרים ההנחה עומדת על 0.2% עד 0.6% (0.52% בממוצע).
מכאן שביצוע פעולת מסחר בני"ע זר באפיק ישיר זולה יותר מאשר ביצוע פעולת מסחר בבורסה המקומית בתל אביב, שבה הבנקים המקומיים הם חברי בורסה בעצמם. כך עמלת קנייה ומכירה בני"ע זר בארבעה מחמשת הבנקים הגדולים עומדת על עד 0.3%, בעוד שביצוע עסקה בני"ע ישראלי עולה, על פי התעריפון, 0.3% רק בבנק אחד, כשאצל האחרים היא עולה לפחות 0.4%.
דבר זה לכשעצמו מעלה סימני שאלה באשר לטענה שלפיה העלות הכרוכה בטיפול בניירות ערך זרים גבוהה יותר, ואולי אף מעורר מחשבות לגבי מידת "האיום" התחרותי הנמוכה מדי מבחינת הבנקים ביחס לשירותי המסחר בישראל.
פערי מחיר ניכרים בין הבנקים
כמו כן, ישנם פערי מחיר ניכרים בין בנק אחד לאחר, כנראה בתלות במספר הלקוחות שיש לכל אחד ובהטיה למחיר גבוה יותר אצל בנק גדול יותר, כשדיסקונט זול מהפועלים ולאומי דרך פקיד, וירושלים זול בדומה לו (0.55%, כמו בנק יהב). שיטת התמחור של העמלות המחושבות כאחוז מהיקף הפעולה נראית כלא קשורה לעלות בגין אותה הפעולה לבנק עצמו. אגב, במסחר בני"ע ישראלי בערוץ ישיר, בנק הבינלאומי הכי זול.
אגב, ברפורמת בכר ניתן לבנקים פיצוי כשנדרשו להיפרד מחברות ניהול קרנות הנאמנות, בדמות עמלת ההפצה. לצד זאת, הבנקים גם קיבלו אפשרות לגביית עמלה דומה מקופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות הפנסיה החדשות, שבגינן ניתן ייעוץ על ידי הבנק. בחינת התעריפונים בבנקים מלמדת כי אצל כל הבנקים תעריפי עמלות ההפצה מקסימליים, והשורה זהה אצל כולם.
בעבר עלה הרעיון לבטל את עמלות ההפצה ולשנותן למודל אחר - למשל, של עמלות קנייה ומכירה. לפי שעה, המצב נותר כפי שנקבע לפני כעשור וחצי ואין שינוי באופק, אף שסוגיה זו משפיעה על תמחור הקרנות לציבור הרחב.
בסופו של דבר, מדובר אמנם בשוק חופשי עם חסמי מעבר שאינם בלתי עבירים, כשישנם ברוקרים חוץ-בנקאיים שמתחרים מול הבנקים ומציעים מחירים נמוכים בהרבה. אבל, עבור רבים מהציבור הרחב - כנראה אלה שיותר סוחרים בשוק המקומי - המציאות לא בהכרח מתיישרת, ויש מקום לקפיצת מדרגה נוספת בתחרות - ודאי מבחינת הציבור, ואולי גם מבחינת הרגולציה.