מיכאל רייטבלט + לירון דימרי - חברת פורטר / צילום: אבי ראול
לפני חצי שנה עברו מיכאל רייטבלט, מנכ"ל חברת פורטר (Forter) המתמחה במניעת ההונאות במסחר מקוון, ואשתו דירה מניו יורק לאוסטין, טקסס. "בזמן הקורונה כל היתרונות של ניו יורק כבר לא קיימים, והחסרונות של העיר עדיין שם", הוא מסביר את המהלך.
השינוי הזה סיבך את תהליך הקנייה באינטרנט של רייטבלט. "הכתובת שמעודכנת בבנק שלי נותרה בניו יורק, אבל עכשיו ההזמנה שלי יוצאת מאוסטין, וגם הכתובת שאליה אני מבקש לשלוח מוצרים היא בטקסס. אז פתאום אני נראה מאוד מוזר, והרבה חנויות דחו אותי בגלל זה", הוא מספר בראיון לגלובס.
גם כשגר עוד בניו יורק, ענייני האונליין לא תמיד עבדו חלק לרייטבלט. "בכל פעם שאפל מוציאה טלפון חדש, אני חייב לרכוש אותו במכירה מוקדמת, שזה אומר להישאר ער עד שלוש לפנות בוקר. אבל אז אני מתעורר בבוקר, ומגלה הודעה מהבנק שלי, שהוא אחד הגדולים והמתוחכמים בארה"ב, שבה כתוב שהם זיהו עסקה חשודה בכרטיס - כי הם לא רגילים לראות לקוחות מבזבזים באמצע הלילה. כשאני מאשר שעשיתי את העסקה, הם אומרים לי שעליי לבצע אותה שוב כדי שהיא תעבור. רק שכל זה דחה לי את מועד קבלת האייפון החדש בשבועיים".
רייטבלט אינו הלקוח התמים היחיד שנדחה במסחר מקוון, כמובן. "היקף העסקאות שנדחות בעולם כי המערכות סברו בטעות שהן אינן כשרות עומד על 440 מיליארד דולר. המשמעות היא שאם היית בונה חברה מכל הלקוחות שנדחים, היית שווה יותר מאמזון", הוא אומר. "באותו הזמן, גניבות בכרטיסי אשראי עומדות רק על 20 מיליארד דולר בשנה. הגישה שלנו בפורטר הייתה מההתחלה שכל עוד אנחנו לא יודעים שאתה בוודאות גנב, אתה לא גנב מבחינתנו".
הגישה זאת, של צמצום העסקאות הנדחות על ידי אתרי קניות מקוונים למינימום, היא מהגורמים המרכזיים לצמיחתה של פורטר. החברה, שהוקמה ב-2013, מטפלת כיום בעסקאות במעל 200 מיליארד דולר בשנה עבור אתרי מכירות אונליין כמו אסוס, הוגו בוס, אתר התיירות פרייסליין, רשת האופנה נורדסטרום ומותג הסלולר הסיני OnePlus.
בעוד אחרים התמקדו בעצירת הגנבים והנוכלים, פורטר בחרה לאשר עסקאות, גם כאלה שהיו עליהן סימני אזהרה. במקביל התעקשו שם מההתחלה כי כל אישורי העסקאות יינתנו אוטומטית, ללא מעורבות של אדם בקבלת ההחלטות. אבל זה לא היה קל.
לירון דמרי, נשיא פורטר ושותפו של רייטבלט להקמת החברה, נזכר איך אחד הלקוחות הראשונים, אתר הקניות Jomashop, התקשר אליהם באימה לאחר שהם אישרו מכירת שעון רולקס ב-35 אלף דולר למשתמש מניגריה. דמרי ורייטבלט עמדו מאחורי ההחלטה של המערכת והעסקה התגלתה למרבה המזל כחוקית, כשהקונה היה מנכ"ל אמריקאי המוצב במדינה.
"אחרי שב-Jomashop הבינו שאפשר לסמוך על המערכת שלנו, הם התחילו לפרסם את הסחורה שלהם באינטנסיביות במדינות עולם שלישי ומקומות מסוכנים להונאות, כמו סין ואינדונזיה. זה הפך ממש ליתרון התחרותי שלהם", אומר דמרי. "היום, בכל פעם שאנחנו נפגשים עם בכירים בחברות סיניות ומזכירים שJ omashop- הוא לקוח שלנו, הם תמיד קופצים ומספרים בהתלהבות שאוסף השעונים שלהם מגיע משם".
כדי להגיע לרמת זיהוי גבוהה של מקרי הונאה, תוך שמירה על אחוז דחיות נמוך, פורטר נדרשה להרבה מידע על המשתמשים. "לפני פורטר, השוק היה מורכב משכבות של מידע. האתרים היו קונים סוגים שונים של כלים, כאלה שמזהים איפה נמצא הרוכש, לאיזה אזור כרטיס האשראי שייך, ומערכת שנתנה ציון האם העסקה טובה או לא. לפעמים האתר היה שולח את העסקאות לגוף צד שלישי, שהיה בוחן את העסקה. אנחנו באנו מראש ואמרנו לאתרים שאנחנו רוצים את כל הנתונים שלהם, על העסקאות הטובות והלא טובות, כדי לקבל החלטות", מסביר דמרי.
היתרון של הגנבים
בחודש שעבר הפכה פורטר רשמית ליוניקורן, חברת טכנולוגיה פרטית בעלת שווי של מיליארד דולר. באמצע נובמבר היא הודיעה על גיוס של 125 מיליון דולר בהובלת קרן בסמר ואיתי צידון, ממייסדי לייטריקס. הגיוס בוצע לפי שווי של 1.3 מיליארד דולר, קפיצה של כמעט פי שניים בשווי החברה בתוך שנה, כאשר בסיבוב סקנדרי אשתקד הוערכה ב-700 מיליון דולר בלבד. הזינוק הזה בשווי הוא תוצאה של הצמיחה המהירה בקניות אונליין ברחבי העולם במהלך תקופת הקורונה, שהפכה את הטכנולוגיה של פורטר למבוקשת מתמיד.
השווי החדש ממקם את פורטר בין 500 חברות הטכנולוגיה הפרטיות המובילות בעולם, אך רייטבלט ודמרי מסרבים להתרגש מההישג. עבורם מדובר רק בנקודת ציון בדרך למטרה גדולה הרבה יותר. ממש כמו ציון דרך אחר שעברה החברה מוקדם יותר השנה, כשחצתה את רף ה-100 מיליון הדולר במכירות (במונחי ARR, הכנסה שנתית חוזרת). גם ההנפקה המתוכננת שהחברה כבר החלה להתכונן אליה, אף שתאריך עדיין אין, היא רק נקודת ציון עבור השניים.
"החזון שלנו הוא לאחד את כל תעשיית האיקומרס בתוך האקוסיסטם שלנו, כך שכל העסקאות יעברו דרכנו. היום אנחנו מטפלים בקצת יותר מ-200 מיליארד דולר של עסקאות בשנה, ואנחנו כבר השחקן הכי גדול בשוק, אבל תעשיית האיקומרס העולמית מגלגלת 4 טריליון דולר, אז יש לנו עוד הרבה עבודה", מצהיר רייטבלט.
בשלב הזה, בין רייטבלט, שמתראיין בווידיאו מארה"ב, לדמרי, שיושב לידי במשרדי החברה בתל אביב, מתגלה אי הסכמה. בעוד דמרי מסתפק באיחוד כל המוכרים אונליין מלבד אמזון, שמטפלת בנושא מניעת ההונאות באתריה באופן עצמאי, רייטבלט חושב שגם אמזון תרצה להצטרף.
עם או בלי אמזון, החזון של פורטר גרנדיוזי למדי, אבל הוא לא חסר היגיון, לפחות לא כשרייטבלט ודמרי מוכרים אותו. "כיום לגנבים יש יתרון א-סימטרי, כי מספיק שהם מוצאים פרצה אחת באתר מסחר אחד, כדי שהם יוכלו לשכפל אותה לכל האתרים. אתרי הקניות השונים לא משתפים מידע אחד עם השני מטעמים תחרותיים, ולכן הם לא יודעים מה קורה אחד אצל השני. אם אנחנו נשב באמצע, המערכת שלנו תוכל ללמוד תקיפה שבוצעה אצל אחד הלקוחות, ולחסן מיד את שאר הלקוחות נגדה".
"זה יכול לעזור גם לנו כאזרחים", מוסיף דמרי. "בחזון שלנו אנחנו נצטרך לבדוק לקוח פעם אחת, ואז לתת לו להיכנס לאי הירוק של פורטר. כך, לא נצטרך לבדוק אותו שוב פעם בכל אתר, והוא יוכל לקנות חופשי בלי שיציקו לו".
החזון של רייטבלט ודמרי קריטי לדבריהם כדי להתגונן בפני מה שהם מתארים כתחכום הולך וגדל של אותם מבצעי הונאות אונליין. "לפני עשר שנים ישבתי באינטרנט קפה באפריקה, ולידי היה מישהו עם דף מודפס של מספרי כרטיסי אשראי. הוא עבר אחד אחד כדי לנסות אותם", מספר רייטבלט. "לעומת זאת, היום הכול אוטומטי, ואתה יכול להזין את הנתונים ולהריץ מיליון עסקאות על מיליון סוחרים שונים בבת אחת. הכניסה של מטבעות קריפטוגרפים מאפשרת לגנבים להעביר כסף מאחד לשני, וליצור שיתופי פעולה שבהם כל אחד מתמקצע בתחום - אחד גונב את הפרטים, והשני בונה כלים. זה הופך אותם לטובים ומתוחכמים יותר".
אם בעבר עיקר עסקאות ההונאה באונליין התבססו על גניבת פרטי כרטיסי אשראי והזנתם למערכת, הלהיט הנוכחי הוא השתלטות על חשבונות באתרים מקוונים דרך הסיסמה ושם המשתמש, ורכישת מוצרים דרכם. המגמה הזו קיבלה חיזוק בזמן הקורונה. בעקבות המגפה, עסקים החלו לאפשר למשתמשים לבוא ולאסוף מוצרים שנקנו אונליין מהחנות או אפילו ממגרש החנייה שלה, כך שהגנבים אינם צריכים לנסות להזין כתובת חדשה, משהו שהיה מדליק נורה אדומה במערכת. "בכל פעם שאתה משנה את חוויית המשתמשים, הגנבים נכנסים לשם קודם", פוסק רייטבלט.
בכל זאת, אם בפורטר באמת רוצים לאחד את התעשייה תחתם, מקום טוב להתחיל בו הוא שיתוף פעולה עם חברת מניעת ההונאות הגדולה השנייה בישראל, ריסקיפייד, שגם היא הפכה בשנה שעברה ליוניקורן. האם איחוד כזה נמצא באופק? "זאת שאלה ששואלים אותי רק בארץ. כשאנחנו מדברים עם עיתונאים בחו"ל, זה נושא שלא עולה אף פעם, אבל הישראלים אוהבים את הסיפורים הפנימיים האלו", צוחק רייטבלט. "ריסקיפייד היא חברה ראויה, אנחנו מכירים את האנשים שם ויודעים מה הם עושים, אבל יש לנו מתחרים יותר גדולים מהם באזורים אחרים בעולם".
מצגת רבעונית לעובדים
דמרי ורייטבלט גדלו באותו בית הספר בירושלים. בהמשך הם עבדו יחד בסטארט-אפ פרוד סיינס, שנמכר לפייפאל ב-170 מיליון דולר. שם גם הכירו את אלון שמש, המייסד השלישי של פורטר, שעדיין עובד בחברה אבל אינו חלק מההנהלה הראשית. האקזיט של פרוד סיינס נחשב אז להישג אדיר להייטק הישראלי, אבל בפרספקטיבת הזמן, הדברים נראים אחרת.
"כשפרוד סיינס נמכרה, זה היה על שלטים בנתיבי איילון ממש. עוד קודם לכן, כשפסווה נמכרה ב-300 מיליון דולר, כולם בכלל השתגעו. לעומת זאת, לפני שנתיים, כשדאטורמה נמכרה ב-800 מיליון דולר, שמענו צקצוקים ואנשים כבר לא התלהבו. העובדה היא שככל שאתה מנסה יותר, אתה מצליח יותר. אף אחד מהמשקיעים לא יושב לנו על הווריד, ולוחץ עלינו למכור. להפך, רק רוצים לדעת שיש לנו הכול כדי לגדול", אומר רייטבלט.
"בהתחלה חלמנו על אקזיטים. לא הבנו מה זה גודל, ולא חשבנו על איך לייצר ערך מעבר לאיזשהו פיצ'ר טכנולוגי. פרוד סיינס הייתה חברה מדהימה, והיא סיפרה את הסיפור של ההייטק הישראלי דאז, שהורכב מסטארט-אפים קטנים", מוסיף דמרי.
אחרי הרכישה, דמרי ורייטבלט עברו לעבוד בפייפאל. רייטבלט שרד תקופה קצרה, לפני שחתך לתפקיד בחברת פנגו, ודמרי עבד שם מספר שנים לפני שעזב להקים את פורטר. הניגוד הזה, בין עבודה בחברה קטנה לבין חברת ענק, עיצב במידה רבה את תפיסתם הניהולית.
"בפרוד סיינס ישבתי פיזית בשולחן ליד אחד המייסדים, שמעתי את כל השיחות וידעתי מה קורה", מספר רייטבלט. "זה עזר לי לקבל החלטות. בפייפאל, שהיא חברה ענקית והיררכית, זה כמובן לא אותו דבר. לכן, כשהקמנו את פורטר, היה ברור לנו שאנחנו הולכים לשתף את העובדים".
אחת מדרכי השיתוף שפורטר אימצה הייתה מסירת כל התוצאות העסקיות לעובדים. מדי רבעון הם מכנסים את כולם לצפייה במצגת המלאה עם השקפים שקיבל הדירקטוריון, כולל הכנסות ורווח. "אין פה גבורה גדולה, זה פשוט הצעד הלוגי לעשות, בהתחשב בזה ש-95% מההחלטות היומיומיות בארגון מתקבלות על ידי העובדים, ולא על ידי ההנהלה הבכירה. לי אין יכולת לקבל החלטה טובה יותר מאנשי המוצר או האנליסטים, ולכן מאוד חשוב שהעובד יקבל את כל הנתונים ויידע את השיקולים".
באופן טבעי, פגישות העדכון האלו נערכות בימי הקורונה מרחוק. רגע לפני התפרצות המגפה, חתמה פורטר על הסכם להשכרת משרדים חדשים, בגודל כפול מהנוכחי, בניו יורק ובבית רסיטל בתל אביב. אלא שכרגע, רוב העובדים נמצאים בבית. "אני מאמין שקצב הגידול שלנו יצדיק את ההתרחבות הפיזית גם בסיטואציה החדשה שנוצרה", אומר דמרי. "בזמן הקורונה ראינו שאפשר להעביר את הרוח של פורטר ולהמשיך לעבוד מרחוק מצוין, אבל מבחינתנו אין תחליף לקשר האישי, לעמידה אחד ליד השני מול הלוח המחיק ולשיתוף הפעולה".
כחלק מההתמודדות עם התקופה, בפורטר עורכים אחת לשבועיים שתי פגישות עדכון אונליין באותו היום לעובדי החברה מסביב לעולם, אחת לפי שעון אסיה פסיפיק והשנייה לפי שעון אירופה וארה"ב. לפני הפגישות האלו יכולים העובדים לשלוח שאלות לתיבה אנונימית, וההנהלה מבטיחה לענות עליהן.
במקביל החליטה החברה לאפשר לעובדים בישראל לקבל חופש ביום ראשון אחת לשבועיים (בארה"ב מקבלים העובדים חצי יום חופש בשישי). "בתחילת הקורונה הדגש שלנו היה על פרודוקטיביות, והיום הארגון נמצא במקום יותר בוגר, שבו אנחנו רוצים לדאוג לעובדים לחוויה יותר עוטפת, כולל לאזן בין הצרכים של הבית לצרכי העבודה", מסביר דמרי. "אנחנו שומעים שקשה לאנשים בזום כל היום, ולכן רוצים לתת להם להתנקות ולהיות עם המשפחה, כדי שלא יגיעו לשחיקה".
מיכאל רייטבלט ולירון דמרי
בני 38, רייטבלט נשוי ומתגורר באוסטין, דמרי נשוי ואב לארבעה, ומתגורר ברעננה ● השניים הכירו בכיתה ט’ בבית הספר למדעים ואמנויות בירושלים , ובצבא שירתו ביחידות מודיעין שונות ● הם חזרו והתאחדו בסטארט-אפ מניעת ההונאות פרוד סיינס, שם רייטבלט היה מנהל המוצר ודמרי מנהל האופרציה ● לאחר מכירת פרוד סיינס לפייפאל, דמרי עבר לקליפורניה והמשיך לעבוד בחברה האמריקאית, בעוד רייטבלט עזב לתפקיד סגן נשיא בפנגו ● ב-2013 הם ייסדו את פורטר, יחד עם אלון שמש. רייטבלט הוא המנכ"ל, ודמרי הוא הנשיא
פורטר
החברה נוסדה בשנת 2013 על ידי מיכאל רייטבלט, לירון דמרי ואלון שמש • ההכנסות השנתיות עומדות על 100 מיליון דולר, ובין הלקוחות הבולטים של החברה נמנים אסוס, הוגו בוס ונורדסטרום • היקף הגיוסים עומד על 225 מיליון דולר (ועוד סיבובי סקנדרי חסויים) • החברה מעסיקה 250 עובדים, ומחזיקה במשרדים בניו יורק, בתל אביב, בלונדון, בשנגחאי ובסינגפור