מכוניות חדשות ממתינות בנמל אילת / צילום: איל יצהר
בתחילת העשור הקודם טבע מישהו את האמרה "מדינה עשירה שאזרחיה עניים", כדי לתאר את הפער בין נתוני המאקרו החיוביים לבין התרחבות מעגל העוני. מי שיציב היום את ביצועי שוק הרכב החדש בשנה החולפת מול נתוני המאקרו, יגיע למסקנה כי הסיסמה העדכנית צריכה להיות "מדינה ענייה, שאזרחיה עשירים".
נתוני המאקרו המודחקים אך הגלויים לכל של 2020, מופיעים בדוח החודשי האחרון שפרסמה חטיבת המאקרו באגף החשב הכללי. על פי הדוח, הגירעון המצטבר ב-12 החודשים בין דצמבר 2019 עד נובמבר 2020 מסתכם בכ-151.3 מיליארד שקל, שהם כ-11.1% מהתמ"ג. כלומר, מדובר על מחיקה של בערך שלוש שנות צמיחה. בחודשים ינואר-נובמבר השנה נמדד גירעון של 136.4 מיליארד שקל לעומת גירעון בסך 37.3 מיליארד שקל בתקופה המקבילה אשתקד. אבל סביר להניח שביחד עם דצמבר הגירעון של 2020 יגיע לכ-150 מיליארד שקל.
אפשר להשתמש בסיסמה "צרת רבים" ולציין כי חוב לאומי גבוה הוא תופעה גלובלית רווחת בשנת הקורונה. זה נכון, אבל הבעיה עם חובות כאלה, שהם נושאים ריבית ומישהו צריך להחזיר אותם. ואם מישהו עדיין סבור, שמדובר במהמורה קלה, שתחלוף כבמטה קסמים, נמליץ לו לשים לב לדבריו של פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל המחקר הפורש של הביטוח הלאומי, שחשף החודש את ההשלכות של "משיכת היתר" מהרזרבות של הביטוח הלאומי לגבי היכולת לשלם קצבאות בשנים הקרובות.
למרות הנסיגה בכלכלה הישראלית ב-2020 הוציאו השנה לקוחות פרטיים וציי רכב בישראל קרוב ל-7.5 מיליארד דולר (כ-25 מיליארד שקל) על רכישת כ-220 אלף כלי רכב חדשים, לא כולל רכישות רכב משומש. אמנם מדובר על ירידה של כ-15% במכירות רכב לעומת 2019, אבל אם מביאים בחשבון את תקופות הסגר ואת הקטנת הרכישות של חברות הליסינג בשנה החולפת - זו ללא ספק הפגנה של חוסן כלכלי ושל ביטחון מצד הצרכנים הפרטיים. כזו שעומדת בסתירה בולטת לנתוני המאקרו ולהגיון הצרכני.
בשנת הקורונה תרם ענף הרכב למאזן הפיסקלי של מדינת ישראל כ-38 מיליארד שקל, ירידה של של כ-11% לעומת 42.4 מיליארד שקל ב-2019.
מס הקנייה: פחות מכוניות, אותן הכנסות
המקור האמין ביותר למידע על היקף גביית מיסי הרכב הוא הדוח התקופתי של ביצוע התקציב והכנסות המדינה ממסים. הדוח אמנם לא מבדל ספציפית את ההכנסות מתחום הרכב, אבל על סמך ניסיון העבר אפשר להגיע לנתונים ברמה גבוהה של קירוב.
הסעיף הראשון, שקרוב ביותר לתודעת הלקוחות, הוא מס הקנייה על יבוא רכב שהוא מהגבוהים בעולם. ההכנסות בסעיף הזה מסתתרות בתוך הסעיף הכללי "מיסי יבוא" אבל אפשר לחשב אותו בקירוב מכיוון, שעל פי נתוני רשות המסים בעשור החולף מס הקנייה על רכב תפס כ-55% מכלל ההכנסות בסעיף.
צריך להביא בחשבון שב-2020 נרשמה עלייה משמעותית בהכנסות ממס קנייה על יבוא סיגריות ואלכוהול בשל עצירת הפעילות של חנויות הדיוטי פרי בשדות התעופה. לפיכך נניח, שמס הקנייה על רכב היווה השנה "רק" כ-50% מההכנסות בסעיף הזה. ועדיין מדובר על כ-8.7 מיליארד שקל ב-11 החודשים הראשונים של 2020.
דצמבר הוא לרוב חודש "מת" בחינת מכירות והן מבחינת הכנסות ממס קנייה, אבל דצמבר 2020 מתאפיין בהיקף גבוה במיוחד של שחרורי רכב מוקדמים מהמכס על ידי היבואנים. זאת, כדי "להרוויח" את העדכון הדו-שנתי של המס הירוק, שייכנס לתוקף בינואר 2021. העדכונים התקופתיים של המס הירוק, שמשמעותם העלאת מס הקנייה על דגמים רבים, ייצרו בעבר הקדמת הכנסות חריגה של 1-1.5 מיליארד שקל ממס קנייה (על חשבון הגבייה בשנה הבאה כמובן). לפיכך הכנסות המדינה ממס קנייה על רכב צפויות להסתכם השנה, בהערכה זהירה, ב-9.5-10 מיליארד שקל, נתון די דומה לזה של 2019 למרות הירידה החדה במכירות.
יותר פרטי, פחות ליסינג
היציבות בהכנסות מסעיף מס הקנייה על רכב ב"שנת הקורונה" נובעת גם מהשינויים בתמהיל מכירות הרכב. ב-2020 נרשמה עלייה חדה בחלק היחסי של רכישות הרכב על ידי לקוחות פרטיים על חשבון רכישות הציים. כלומר, סך המכירות ירד - אבל המחיר הממוצע לעסקה עלה משמעותית מאחר שלקוחות פרטיים משלמים על אותם כלי רכב הרבה יותר מחברות הליסינג, עד 20%.
מכיוון שהלקוחות הפרטיים גם רכשו השנה בעיקר כלי רכב יקרים יחסית, בעיקר ג'יפונים, רכבי פנאי ורכבי יוקרה, עלה גם מס הקנייה האפקטיבי הממוצע (כלומר תקרת מס הקנייה מינוס הטבות המס הירוק) המשולם עליהם.
ולבסוף, בתחילת השנה קפץ מס הקנייה על מכוניות היברידיות בשיעור חד של 15%, מכ-30% ל-45%. הביקוש להיברידיות לא קרס כפי שהיה ניתן לצפות, מכיוון שהתייקרות הצפויה שלהם "נספגה" במידה רבה בשל התחזקות השקל ביחס למטבעות היבוא. בשורה האחרונה ניתן להניח שהעלאת מס על ההיברידיות לבדה סחטה השנה מהשוק עוד 300-400 מיליון שקל במיסי קנייה.
האגרות לא מושפעות מכמות הרכב
עוד סעיף גבייה חשוב מהענף שמופיע בהכנסות המדינה הוא אגרות הרכב למיניהן ובעיקר האגרה השנתית. על פי נתוני האוצר בינואר-נובמבר ירדה הגבייה מכלל האגרות והסתכמה בכ-5.8 מיליארד שקל. בשנים כתיקונן אגרות הרכב תורמות כ-70% מההכנסות בסעיף הכללי, אבל השנה חלקן היחסי כנראה גבוה הרבה יותר. הסיבה היא, שהאגרות הן גורם קבוע, שאינו מושפע מניצולת הרכב אלא רק מכמות כלי הרכב וזו לא פחתה. לפיכך אפשר להעריך בזהירות שבחישוב שנתי אגרות הרכב הרימו תרומה של כ-4 מיליארד שקל להכנסות המדינה ב-2020.
שווי שימוש: לא נוסעים, אבל משלמים
עוד סעיף גבייה "חסין קורונה" הוא ההכנסות ממס שווי השימוש על רכב צמוד. השנה עברו מגזרים שלמים לעבודה מהבית וניצולת כלי הרכב הצמודים שלהם פחתה משמעותית. זאת בנוסף לירידה בנסועה של כלל הציבור. אבל אם להסתמך על דיווחי חברות הליסינג, היקף כלי הרכב הצמודים בישראל, כרבע מיליון, לא הושפע מהותית ממשבר הקורונה ושיעור הלקוחות הנוטשים היה מזערי.
לפיכך אפשר להניח, ששגם השנה הכנסות המדינה מהסעיף הזה לא השתנו מהותית מההכנסה הממוצעת משווי השימוש בשנים האחרונות, שהסתכמה על פי תחשיבי הכלכלן הראשי באוצר בכ-4.5 מיליארד שקל בשנה.
בהקשר הזה חובה לציין את "הגאונות הפיסקאלית" של שיטת החישוב של מס שווי השימוש בישראל. כאמור, ב-2020 פחת באופן דרמטי הערך הריאלי של הטבת השימוש ברכב צמוד בשל חודשים של סגר, ירידה בנסועה הכללית ומן הסתם גם ירידה משמעותית בניצול של הטבת "דלק חינם", שמוענקת לעובדים. אבל שיטת החישוב הקשיחה של שווי השימוש הותירה של את משלמי המס הזה אדישים והם המשיכו לשלם אותו כאילו רכבם הצמוד הוא מתנה יוקרתית.
עלייה ביבוא ממדינות שמשלמות מכס
עוד סעיף הכנסות קטן אבל חשוב הוא הכנסות המדינה ממכס על יבוא. בינואר-נובמבר פחתו ההכנסות מכלל הסעיף ב-5.9%, אבל ספק אם זה פגע מהותית במכס, שנגבה מכלי רכב. נציין כי ב-2020 נרשמה עלייה כ-3.5% בחלק היחסי של יבוא רכב ממדינות שחייבות במכס (קוריאה ויפן למשל). לכן אפשר להניח כי הכנסות המדינה ממכס על כלי רכב נותר ללא שינוי ב-2020 והסתכמו בכ-300-350 מיליון שקל.
בלו דלק: הדלק זול, המיסוי יקר
את הכנסות המדינה מבלו דלק אפשר לכנות "מס על השימוש ברכב" והן מהוות חלק מהותי בכלל הכנסות המדינה ממסים. השנה, כאמור, נרשמה ירידה חדה בנסועה בישראל ומחירי הנפט והדלק לתחבורה בעולם צנחו לשפל בלתי מוכר. אבל גם כאן הפגין המיסוי הישראלי חסינות מרשימה בפני משבר הקורונה.
הגבייה הכללית בסעיף הזה ירדה ב-12.7% בלבד וצפויה להסתכם בכ-16.5 מיליארד שקל בחישוב שנתי. איך קרה הנס הזה? בזכות הקשיחות של שיטת הגבייה, שקובעת בלו בגובה קבוע, שאדיש לחלוטין למחירי הדלק בעולם ולשערי המטבע.
כך קרה שבחודשים מסוימים ב-2020 שיעור המסים, בלו+מע"מ, מכל ליטר דלק חצה את רף ה-80%. החודש, אגב, שיעור המס המצטבר על כל ליטר דלק הוא "רק" 71%. כלומר הציבור הישראלי והמשק החמיצו את הפוטנציאל של ירידת מחירי האנרגיה להעלאת התוצר.
את הפינה ביבול ההכנסות סוגרת גביית המע"מ על רכב ודלק, שבישראל מוטלת גם על רכיב המס. מה שנקרא "מיסוי על מיסוי". בהערכה זהירה, על סמך חישובי העבר, זו צפויה להסתכם השנה כ-4 מיליארד שקל.
הנהג הישראלי ממשיך לשלם
מלצר, חשבון בבקשה: אז היו לנו שם הכנסות ממס קנייה, ששמרו על יציבות; אגרות רכב יציבות; תוספת צדדית של מכס קטן אך עוקצני; שתייה (דלק) שגביית המס עליה נסקה לשיאים חדשים ביחס למחיר המוצר; ולקינוח מע"מ על הכול. סה"כ גבייה של 38-39 מיליארד שקל מרכב ומהשימוש בו בשנת משבר.
זו אמנם ירידה של כ-9.5% בהכנסות לעומת התקופה המקבילה אשתקד, אבל עדיין נתח מכובד מאד של כ-12.6% מכלל ההכנסות מדינה ממסים בשנה החולפת, מקביל לזה של 2019, שהיווה כ-30% מכלל הכנסות המדינה ממסים עקיפים. פלא שלמדינה אין אינטרס לעודד תחבורה ציבורית?