עבודה מהבית / צילום: shutterstock
שנת 2020 תיזכר לדורות. בצד שינויים אישיים, שנה זו מאופיינת בשינויים מאקרו-חברתיים. חלק משינויים אלה יתגלו בראי ההיסטוריה כשינויים ארעיים, כאלה שבאו לביקור, הלמו את רוח וצורכי התקופה ונעלמו כלעומת שבאו. שינויים אחרים עתידים להתמסד ולהפוך חלק בלתי נפרד מהמציאות החברתית-תעסוקתית-ארגונית שלנו באופן שיהיה לנו קשה לחשוב איך "חיינו אחרת פעם".
ביטוי אחד לכך ניתן לראות בתופעה שבה הריחוק החברתי מבחירה התחלף בחיפוש אחר קרבה. אחד המאפיינים הבולטים של המהפכה התעשייתית הראשונה הוא תהליך האורבניזציה - המעבר מהכפר לעיר והולדתם של החיים העירוניים. בחלוף השנים החיים האורבניים הפכו לחלק בלתי נפרד מאורח החיים האנושי והולידה תהליכים סוציולוגיים נוספים שחלקם כנראה עוברים שינויים בתקופה הנוכחית.
התיאוריות האורבניות הקלאסיות טענו שאנשים המתגוררים בסביבה אורבנית צפופה נמצאים במצב של עומס יתר ובאי-סדר חברתיים, מאפיינים שמובילים להימנעות מאינטראקציות עם אחרים, לרמות נמוכות של אמון ועזרה לאחר, לאחריות אזרחית מועטה ולהשתתפות נמוכה בסיטואציות חברתיות. אולם נראה כי בשנה האחרונה חלים שינויים בדפוסים חברתיים אלה. הריחוק הפיסי והחברתי יצר אפקט הפוך, ואנשים תרים אחר קרבה, השתתפות חברתית והשתייכות לקהילה. באזורים אורבניים הדבר בא לידי ביטוי בהתארגנויות מקומיות - ברמת העיר, השכונה הבלוק והבניין. נראה כי יש "צמא" של אנשים לקרבה, לקהילתיות, לעזרה הדדית, לפעילויות משותפות. מכורח הנסיבות האנשים הקרובים ביותר פיסית, השכנים, הפכו לקבוצה החברתית שניתן להישען עליה ולבנות סביבה הון חברתי.
תהליך נוסף שהפוך ממה שהכרנו, מתקיים בעולם העבודה. מתוך נסיבות חיצוניות של ריחוק פיזי, נולד מודל העבודה ההיברידי - המשלב עבודה מהמשרד עם עבודה הבית.
עד שנת הקורונה עולם העבודה התאפיין בהפרדה מוחלטת בין הספירה המקצועית לספירה הביתית. ההפרדה בין חיי המשפחה וחיי העבודה מאפיינת מגוון מגזרים, תפקידים ודרגות ניהול. את הדוגמה הבולטת ביותר ניתן למצוא בעולם ההייטק, בעיקר בפרקטיקות שהפכו את מקום העבודה למקום החיים העיקרי תוך שהן מספקות לעובדים את כל מה שהם צריכים, רק שיישארו כמה שיותר שעות ביממה בארגון. פרקטיקות אלה הרחיקו את האנשים, בעיקר הגברים, מהבית ומחיי המשפחה והפכו דפוסים אלה לנורמות. לא היה עולה על הדעת ששיחות עבודה תתקיימנה "מהסלון" כששאר בני המשפחה נוכחים בחדר. המידור וההפרדה בין השניים היו מוחלטים.
המעבר לעבודה מהבית - ומה שכנראה עתיד להישאר אתנו ממנו - מודל העבודה ההיברידי, החזיר את האנשים ל"משפחה". הדבר נכון לשני המגדרים, אבל בולט במיוחד בקרב הגברים. נכון שבשנים האחרונות התפתח שיח בספירת עולם העבודה שמעודד גברים לקחת יותר חלק בחיי המשפחה, למצוא את האיזון בין העבודה והחיים האישיים. אבל מה שלא הצליח להתממש בשיח תאורטי וביוזמות ארגוניות נקודתיות - הפך למציאות כפויה בשנת הקורונה, כאשר אנשים חוזרים ל"חיי הכפר" במובן של ביתיות, משפחתיות ואיזון בין החיים האישיים לחיי העבודה . וההנחה היא שתהליך זה יעבור מיסוד ויהיה חלק בלתי נפרד מחיי העבודה בעתיד.
העולם ידע מספר מהפכות תעשייתיות. ונראה כי בימים אלה אנו מצויים בעיצומה של מהפכה נוספת. אולם, נראה כי הפעם במקום ללכת קדימה ולהשאיר דפוסי עבר - בעבר, דווקא מתקיים תהליך של הליכה לאחור. וטוב שכך. התהוותם של דפוסים שיוצרים ניכור, בידוד, חוסר אמון והפרדה בין משפחה ועבודה - לא היטיבו עמנו. לפעמים נדרשת טלטלה גדולה על מנת לתקן דפוסים, אורחות חיים ותפיסות לגבי המציאות. ואת זה עשתה הקורונה. אז אולי יום אחד גם נגיד לה תודה.
הכותבת היא מתודולוגית של סקרים וסוציולוגית, מומחית בסקרים ומחקר סוציולוגי ארגוני בעלת מתודה סקרים וחברה בסופרסונס