מנדלבליט. בחר בפרקליט מדינה מתוך המערכת / צילום: שלומי יוסף
בשבוע שעבר נבחר עו"ד יהונתן תדמור (50) לפרקליט מחוז ת"א מיסוי וכלכלה. הבחירה בתדמור לעמוד בראש פרקליטות המחוז החשובה שאחראית, בין היתר, על ניהול התיק שבו מואשם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נעשתה בתום הליך של מכרז. אולם היא לא הפתיעה איש במשרד המשפטים. תדמור הוא פרקליט מוערך מאוד שסומן במשך שנים כמי שימלא את התפקיד הבכיר אחרי שקודמתו, עו"ד ליאת בן-ארי, תסיים אותו. הבחירה בתדמור הייתה כה צפויה עד שאיש בפרקליטות לא העז להתמודד מולו.
לאחרונה גם המליצה ועדת האיתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על עו"ד עמית איסמן, פרקליט מחוז חיפה, לתפקיד פרקליט המדינה הבא. גם הפעם בפני הוועדה עמדה האפשרות לשנות את המסורת הקיימת של בחירת פרקליט מדינה מתוך הפרקליטות, אך היא בחרה להמליץ על פרקליט ותיק שצמח במערכת.
פרקליטות המדינה היא אחד הגופים הציבוריים המקצועיים ביותר שקיימים. בעת האחרונה, הפרקליטות נתונה לביקורת קשה ולעתים משוללת רסן, בין היתר על רקע ניהול משפט רה"מ. אחת הביקורות על הפרקליטות היא שמדובר בקבוצה סגורה של מנהלים שצמחו במערכת ונוטים "לצופף שורות" - כלומר במכרזים לתפקידי הבכירים בפרקליטות מסומן לרוב מועמד מסוים מתוך הפרקליטות, כך שלפרקליטים נוספים אין סיכוי ממשי לזכות בו.
בנוסף, קיימת ביקורת על כך שמשרות בכירות בפרקליטות אינן פתוחות לכלל עורכי הדין בשירות הציבורי ביחידות הממשלה השונות ומיועדות רק לפרקליטים מתוך הפרקליטות. באותו אופן גם פרקליטים מתוך הפרקליטות אינם יכולים להתמודד על משרות בכירות (מעל מנהל אגף) של משפטנים בשירות המדינה.
גלובס בדק מהם היתרונות והחסרונות באופן שבו מתקדמים פרקליטים במעלה המערכת, כיצד מתנהלים המכרזים לתפקידים הבכירים בפרקליטות, והאם צפוי בקרוב שינוי במצב הקיים.
מכרז לפרקליט מתחיל
כדי להתקבל לפרקליטות כעו"ד מתחיל, יש צורך לעבור הליך של מכרז. המתמודדים על תפקידי פרקליטים-מתחילים הם בדרך כלל מתמחים שעברו בהצלחה את בחינות הלשכה וגויסו לעבודה בפרקליטות באמצעות מכרז פתוח לציבור עורכי הדין הרחב. במסגרת המכרז מתמיינים המועמדים במרכז הערכה ובראיון מקצועי מקדים בפרקליטות. כל מועמד מקבל ציון, כאשר נקבע ציון מינימלי נדרש לקבלה לכל יחידה בפרקליטות. בהתאם לכך עוברים המועמדים לוועדת הבוחנים, שבה יושב מנהל היחידה בפרקליטות שאליה מתמודדים להתקבל. פרקליט-מתחיל ירוויח כ-10-12 אלף שקל ברוטו לחודש.
הדרגות הבאות בפרקליטות הן: "עוזר", "עוזר ראשי", "סגן" ו"סגן בכיר". מדובר בדרגות שכר לא ניהוליות שאינן דורשות מכרז. ההתקדמות בין דרגות אלו נעשית עם השנים לפי הוותק.
הדרגה הבאה היא של "סגן בכיר א'". גם כאן מדובר בדרגה לא-ניהולית, אולם היא דורשת מכרז. דרגה זו נחשבת לגבוהה בשירות הציבורי והביקוש אליה עצום: על כל תקן של סגן בכיר א' מתחרים כ-20 פרקליטים. סגן בכיר א' מרוויח לפי ההערכה 19-24 אלף שקל ברוטו בחודש. השכר תלוי בוותק, בגמול השתלמות, עבודה בשעות נוספות ועוד.
מעבר לדרגה של "סגן בכיר א'", מדובר בדרגות ניהוליות הדורשות מכרז. לעיתים, יעברו שנים ארוכות עד שפרקליט יוכל להגיע לתפקידי ניהול, גם אם הוא מוכשר ומוערך. הסיבה לכך היא העובדה שיש מעט תקנים של ניהול, וכן מעט מאוד עזיבות של פרקליטים בדרגי ניהול. כך, שיכול להיות מצב שפרקליט יהיה עם ותק של 15 שנים ועדיין לא יזכה בתפקיד ניהולי. ככל שמתקדמים בדרגות נוצר "צוואר בקבוק" ועל כל משרת ניהול מתמודדים רבים.
מכרזים לפרקליטים בכירים
בפרקליטות קיימים שישה מחוזות - ת"א, ירושלים, חיפה, צפון, דרום, מרכז, ומחוז ת"א (מיסוי וכלכלה). כל מחוז מחולק לתחום פלילי ולתחום אזרחי. בנוסף קיימות מחלקות ארציות: המחלקה הכלכלית, המחלקה הבינלאומית, מחלקת הבג"צים, המחלקה הפלילית, המחלקה האזרחית, הפיסקאלית, המחלקה לדיני עבודה, המחלקה לחקירות שוטרים והמחלקה להנחיית תובעים. הממונים על פרקליטי המחוזות הם פרקליט המדינה וארבעת המשנים שלו.
במחוזות השונים קיימים ארבע דרגות ניהול, שכאמור, דורשות מכרז: ממונה (על פי רוב מדובר במנהלי צוותים של מספר פרקליטים שהממונה הוא המנהל הישיר שלהם), המרוויח, לפי הערכה שביצע גלובס, 25-30 אלף שקל בחודש; מנהל מחלקה/ראש תחום, המרוויח 30-38 אלף שקל ברוטו בחודש; המשנה לפרקליט המחוז, המרוויח
32-40 אלף שקל ברוטו בחודש; ופרקליט המחוז, שמשכורתו נעה בין 50-60 אלף שקל בחודש. לפרקליטי המחוזות יש אחריות וכוח רבים והם מקבלים הכרעות בכלל התיקים הפליליים ואחראים גם על ליווי חקירות. המשכורת בדרגות הניהול השונות משתנה בהתאם לוותק, להשתלמויות שעובר הפרקליט, לעבודה בשעות נוספות ובהתאם למשתנים נוספים.
הדרגה הגבוהה ביותר בפרקליטות היא של פרקליט המדינה. פרקליט המדינה נבחר בוועדת איתור הפתוחה להתמודדות של עורכי דין, שופטים, וכל מי שרואה עצמו בעל ניסיון מתאים לתפקיד. אולם לכלל המכרזים לתפקידים הבכירים בפרקליטות שמתחת לפרקליט המדינה יכולים להתמודד רק פרקליטים מתוך הפרקליטות או משפטנים אחרים שמועסקים במשרד המשפטים.
תיאורטית, אם לא נמצא מועמד מתאים מתוך משרד המשפטים, יתקיים מכרז המכונה "בינמשרדי" (מכרז הפתוח למשפטנים ביתר משרדי הממשלה - נ' ש' ו-ח' מ'), ואם שוב לא יימצא מועמד מתאים, יתקיים מכרז "פומבי" הפתוח לציבור. המצב בפועל ב-20 השנים האחרונות הוא שמי שמתמודד למכרזים בפרקליטות הם כמעט אך ורק הפרקליטים.
מועמד יחיד לתפקיד
בפרקליטות, כמו בשירות המדינה בכלל, קיימת תופעה של מכרזים שתוצאתם לא מעט פעמים ידועה מראש. זאת, מאחר שיש מועמד יחיד מוביל שידוע לכל כי הוא צפוי להיבחר. בין מכרזים אלו בפרקליטות, ניתן להזכיר, בין היתר, את המכרז למשנה לפרקליט המדינה לעניינים כלכליים, שבו נבחרה לפני כשנה עו"ד בן-ארי שסומנה מלכתחילה כמועמדת היחידה; את המכרז למשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים שהסתיים בבחירתו של עו"ד שלמה למברגר שמונה ב-2018; ואת המכרז הנוכחי לפרקליט מיסוי וכלכלה שבו נבחר עו"ד תדמור, ששימש בשנים האחרונות כסגנה של בן ארי.
חשוב להדגיש כי בכל שלושת המקרים מדובר בפרקליטים מוערכים מאוד וראויים לתפקידים שלעיתים גם משלמים מחיר כבד על שליחותם הציבורית. בן-ארי הותקפה בחודשים האחרונים בבוטות על ידי אנשים המזוהים עם סביבתו של רה"מ רק על רקע עובדת היותה ראש צוות התביעה בתיק נתניהו.
אחת הטענות נגד השיטה הנוהגת היום היא כי אין תחרות אמיתית והמכרזים נעשים למראית עין בלבד. גורם במערכת מספר כי בשנים האחרונות היו מכרזים שהיה ברור מי ייבחר, ועוד לפני המכרז התפרסמה העובדה שפרקליט המדינה ביקש מאותו פרקליט להגיש מועמדות. כך נוצר מצב שמועמדים רבים הסירו את מועמדותם ביודעם כי היא אינה ריאלית.
לדברי עו"ד אייל ריבנר ממשרד אריאל שמר ושות', מומחה לדיני מכרזים, "עיקרון הליבה שחולש על דיני המכרזים הוא עיקרון השוויון, שהוגדר כ"נשמת אפו של המכרז הציבורי. עקרון זה משמעו מתן הזדמנות שווה לכל פרט להתמודד במכרז. מצב של מתמודד יחיד שצפוי להיבחר מראש יכול להוות פגיעה בעקרון השוויון ופגיעה באמון הציבור בשירות הציבורי ובמשרתי הציבור".
הרכב ועדות המכרזים
בוועדות מכרזי הבכירים בפרקליטות יושבים ארבעה חברים. יו"ר הוועדה הוא משפטן נציג ציבור, ואם מדובר במכרז לתפקידים הבכירים ביותר ימונה לתפקיד שופט בדימוס; חבר קבוע נוסף הוא משפטן בשירות המדינה; עוד יושב בכל מכרז מנהל היחידה (פרקליט המדינה/ פרקליט מחוז/ מנהל היחידה - בהתאם למשרה) שהמכרז מתייחס אליה; החבר הרביעי בוועדות הוא נציג ועד הפרקליטים.
ליו"ר הוועדה יש קול כפול ובמקרה של תיקו הוא מכריע מי ייבחר במכרז. תפקידו של נציג ועד הפרקליטים הוא לוודא שהמכרז מתנהל באופן תקין ולשמור על זכויות הפרקליטים. כלומר, מבחינה מספרית מנהל היחידה אינו מכריע לבד. בפועל, ברוב המקרים המועמד נבחר בהתאם לרצון המנהל והשאלה היא אם אכן המכרז מאפשר מתן הזדמנות שווה למתמודדים. ככל שהמנהל שוקל שיקולים מקצועיים ובוחר באנשים הראויים, הרי שהוועדה משמשת כמערכת לבלמים ואיזונים להחלטה של המנהל.
עו"ד אורית קוטב, המשנה לפרקליט המדינה (בתחום האזרחי), אומרת כי "יכול להיות מצב שיש מועמד שהוא הכי מתאים, כי הוא בא עם ניסיון כל כך משמעותי, כמו במקרה של המכרזים לתפקידי המשנה של עוה"ד בן-ארי ולמברגר. לפעמים אנשים עושים את ההחלטה האישית ובוחרים לא להתמודד מטעמיהם". עם זאת, עו"ד קוטב מתעקשת כי "אין אמירה של המערכת שלא להתמודד וכל אחד רשאי להתמודד".
מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר, אמי פלמור, מציינת כי מצבים אלו לא מלמדים על בעיה בארגון. לדבריה, בתקופתה התקיימו בפרקליטות מכרזים רבים שבהם היו מספר מועמדים ראויים והייתה התלבטות אמיתית בוועדת המכרזים.
לצד זאת אומרת פלמור כי "יש מצבים שיש מועמד טבעי מתוך היחידה. בעיני מנהל טוב זה מנהל שמשאיר אחריו מי שיכול להחליף אותו. כל ארגון היה רוצה שיהיו לו שלושה מועמדים לכל תפקיד, אבל זה קשור לתזמון ולפעמים זה קורה באופן טבעי שיש מישהו מובהק לתפקיד. לפעמים יש אחד שהוא 'ילד פלא' ומגיע היום שהוא פורע את השטר".
בכיר לשעבר בפרקליטות אמר לגלובס כי: "אין בעיה שהמועמד המועדף על המנהל נבחר, המנהל מכיר את המועמדים והוא זה שיצטרך לעבוד איתם. למשל, למברגר מאוד הצליח - התחיל מסגן מנהל מח"ש עבר לתפקיד פרקליט מחוז דרום, פרקליט מחוז ת"א - לכן הוא היה הכי מתאים למשנה פרקליט המדינה. לא בכל המכרזים יש מישהו שהוא בולט ולא בכולם ניתן לדעת מראש מי ייבחר".
דוגמה די חריגה למכרז שבו עמדת ההנהלה לא הכריעה את הכף הייתה בעניינו של מנהל המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה, עו"ד קמיל עטילה. פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, לא תמך במינויו במכרז. אולם הוועדה שבה ישב ניצן התפזרה ללא החלטה בשל נסיבות אישיות של ראש הוועדה, שופט בדימוס, והנציבות הורתה לאחר מכן על פירוקה בשל חשש לניגוד עניינים של אחת מחברות הוועדה. המהלך גרר עתירה מצדו של עו"ד עטילה לבית המשפט. העתירה נדחתה ובמכרז הנוסף, שונה הרכב הוועדה, ואת מקומו של ניצן תפסה המשנה לעניינים אזרחיים דאז אורית סון. גם היא התנגדה למינוי, אבל עטילה נבחר לתפקיד בזכות תמיכת שני חברי הוועדה המשפטנים.
לדברי עו"ד קוטב, "זה לא נכון שהכוח להכריע מי ייבחר נמצא רק אצל המנהל בוועדת המכרז. יש לצדו חברי ועדה ועמדתם משפיעה מאוד על ההחלטה. אני תמיד נוהגת לאפשר לחברי הוועדה לומר את דעתם לפניי. חברי הוועדה מביאים את ה'אינפוט' שלהם ולא פעם משפיעים על עמדת המנהל. בוועדות בהן השתתפתי מתנהל שיח אמיתי".
עו"ד קוטב מציינת כי "אין ספק שהשיטה לא מושלמת. כמו כל שיטה יש בה פגמים אבל היא טובה בעיניי, וודאי שוויונית יותר מחלופות אחרות". לדבריה, "המסר של פרקליט המדינה הקודם, שי ניצן, למנהלים הפרקליטות היה לעודד פרקליטים לגשת למכרזים בכלל ולמכרזי בכירים בפרט, כדי שהוועדה תעשה את תפקידה באופן הטוב ביותר".
גם לדברי בכירה לשעבר בפרקליטות, "המנהל לא מכתיב את הבחירה, ברור שלמנהל יש דעה והוא מכיר את המועמדים. אולם במכרזים שבהם השתתפתי, לא הבעתי עמדה לפני שהוועדה התרשמה והביעה את דעתה. במרבית הפעמים הוועדה התרשמה כמוני".
עוד אומרת הבכירה כי "המכרזים מנסים לייצר מעמד שוויוני לכולם, העמדה של המנהל היא לגיטימית, וזה נכון שהמנהל יישב במכרז. ההחלטה היא לא של המנהל לבדו, והמצב הזה לא קשור רק לפרקליטות, אלא לכל שירות המדינה. אם יוצאים מנקודת הנחה שעמדתו של המנהל ראויה, אז ניהול המכרז הוא הגיוני. בוועדה קיימים איזונים ובלמים כדי שייבחר המועמד המתאים״.
פגיעה בחופש העיסוק
כתוצאה מהאופן שבו מתנהלים המכרזים נוצרה בפרקליטות מערכת סגורה שבה מתקדמים הפרקליטים מלמטה ומטפסים בסולם הדרגות. הפרקליטים מוגבלים ביכולתם להתקדם לתפקידי ניהול בשירות המדינה. כך, למשל, נמנע מהפרקליטים האזרחיים להשתלב כיועצים משפטיים בתפקידים המתקדמים בלשכות המשפטיות במשרדי הממשלה.
עמדת המדינה הנוכחית היא שהגיעה העת לפתוח את המכרזים בשירות המדינה בתחום המשפט באופן הדדי לכל יחידות הממשלה - היינו שעל כל משרה בתחום המשפט יוכלו להתמודד גם פרקליטים מתוך הפרקליטות וגם משפטנים מיחידות הממשלה השונות. המצב הקיים "פוגע בעובדים ובשירות הציבורי, בכך שלא מתאפשר מעבר של עובדים איכותיים בתחום המשפט בין יחידות הממשלה ונמנעת ההפריה ההדדית שתוביל לייעל ולשפר את המערכת בכללותה", נמסר מטעם המדינה במסגרת עתירה שהגישה עו"ד טלי מרקוס.
עו"ד מרקוס, שלא התקדמה לתפקידי ניהול בפרקליטות, ביקשה להתמודד לתפקיד מנהל/ת היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים, אך המערכת לא איפשרה לה להתמודד. עו"ד מרקוס ניהלה מאבק משפטי שהסתיים בינואר 2020, אז קיבל השופט אילן איטח מבית הדין הארצי לעבודה את עמדתה של מרקוס. הוא קבע כי ההוראה האוסרת על פרקליטים מלהתמודד במשרות המשפטנים בשירות המדינה היא לא מידתית, לא עומדת בפסקת ההגבלה של "חוק יסוד: חופש העיסוק" ויש לבטל אותה. השופט קבע כי חופש העיסוק, הזכות לשוויון והאינטרס הציבורי גוברים ויש לאפשר למרקוס ולכל פרקליטי המדינה לגשת למכרזי המשפטנים בשירות המדינה. (40988-08-19).
החלטת ביה"ד הארצי לעבודה בתיק מרקוס התקבלה על קרקע פורייה. באותה תקופה מנכ"לית משרד המשפטים דאז, אמי פלמור, תמכה נמרצות בפתיחת המכרזים בין המשפטנים לפרקליטים באופן הדדי.
פלמור התקשתה להילחם חזיתית בארגון הפרקליטים שהתנגד למהלך, כאשר באותן שנים התנהל מולו מו"מ בנוגע להקמת גוף הביקורת ותנאי השכר, אז היא נלחמה על התודעה של הפרקליטים בדרכים יצירתיות. היא מספרת שזו הייתה "לוחמה פסיכולוגית, קרב על התודעה. בערוץ אחד דיברתי על הצורך לפתוח את המכרזים, ובערוץ שני הקפדתי לפרסם לפרקליטים מכרזים טובים שהם מנועים מלגשת שיראו מה הם מפסידים ויתקוממו".
החלטת ביה"ד הארצי בתיק מרקוס אמורה להוות לא פחות ממהפכה לעורכי הדין במגזר הציבורי, ובעיקר לפרקליטים. אחת ההשלכות של פסק הדין היא שלא ניתן יהיה למנוע התמודדות של משפטנים בשירות המדינה למשרות פרקליטים בפרקליטות, לפחות באופן פורמלי.
המדינה אפשרה למרקוס לגשת למכרז שבגינו יצאה למאבק, אולם עד היום - 10 חודשים לאחר ההחלטה, ומזה שנתיים שהתפקיד מאויש על ידי ממלא מקום - לא התקבלה החלטה מי מהמועמדים עולה לשלב האחרון של המכרז. רוב הסיכויים שמרקוס לא תיבחר לתפקיד. עם זאת, באופן שמזכיר במשהו את המקרה של אליס מילר שפרצה את הדרך לנשים לקורס טייס, הצלחת המאבק המשפטי של מרקוס צפוי להוביל לשינוי לאלפי עובדים בשירות המדינה.
בינתיים, ועדי העובדים נזעקו ויצאו נגד ההחלטה של ביה"ד הארצי לעבודה בעניינה של מרקוס. לפיכך, החליטה הנציבות לעצור את פרסום המכרזים למשפטנים בכל שירות המדינה והוקם צוות לבחינת יישום ההחלטה, תוך הידברות עם ועדי העובדים.
חודשיים אחרי הקמת הצוות פרצה מגפת הקורונה, העבודה במשרדי הממשלה צומצמה ועבודת הוועדה נדחתה. בשבועות הקרובים הצוות צפוי לפרסם מתווה שיוצג לארגוני העובדים אך המהלך לא יהיה פשוט והדרך לאישורו עוד ארוכה. העובדה כי אין פרקליט מדינה מקשה על כל המהלך, ונראה כי כל עוד לא ימונה פרקליט מדינה יהיה קושי לקבל החלטות.
"קבוצה סגורה ומסוגרת"
ראש יחידת הניהול בפרקליטות המדינה, יריב רגב, אמר לגלובס כי "הפרקליטות תומכת בפתיחה הדדית של מכרזי המשפטנים והפרקליטים, באופן שייקבעו למשרות השונות דרישות מקצועיות, סבירות והכרחיות, מחד, אולם שלא ייקבעו חסמים או יתווספו הליכים ביורוקרטיים בלתי מוצדקים, מאידך". ניצן, פרקליט המדינה עד לפני שנה, תמך במהלך. ניצן והמנכ"לית פלמור האמינו כי השינוי יועיל לכל הצדדים, אך התקשו להוביל את המהלך ללא הסכמת ועד העובדים.
גורם במשרד המשפטים אמר לגלובס כי "היעדר תחרות היא אחת הרעות החולות של הארגון. אני לא מאמין שיש תפקיד שיש רק אדם אחד מתאים לו, ואם הפרקליטות יודעת לייצר רק אדם אחד, אז היא לא מצוינת".
דברים חריפים יותר אומר גורם בפרקליטות המבקר את השיטה ודרך הקידום. לדבריו, "עושים בדיקת אבהות ואם אתה לא משויך ל-די.אן.איי המתאים, אז אתה חסר סיכוי. זו קבוצה סגורה ומסוגרת, צריך להיות מחובר כדי לשרוד בתוכה. יש לזה אפקט סביבתי, המצב מטפח בינוניות ומוריד מוטיבציה".
המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד קוטב, אומרת כי השימוש במילה 'חונטה', שחזר מפי מספר גורמים בפרקליטות, חוטא לאמת, בלשון המעטה. לדבריה, "הפרקליטות רחוקה מאוד מכך. הנהלת הפרקליטות לא גדלה יחד מהגן, מדובר באנשים מרקע שונה, תפיסות עולם שונות, וההיכרות היא מקצועית".
בין המבקרים את שיטת המכרזים, גם בכיר לשעבר בנציבות המדינה. לדבריו, "השאלה היא לא אם המנהל מוכשר. קשה להגיד שבוחרים אנשים לא ראויים אלא הבעיה היא שהמכרז הוא לא אמיתי. צריך לשנות את השיטה. נותנים לאנשים תקווה שכביכול יש מכרז, אבל בסוף מי שקובע זה המנהל, האנשים יודעים מראש מי יזכה. תפקיד חברי הוועדה הוא לוודא שלא נבחר מישהו שאינו כשיר. אם מנהל רוצה מישהו כסגן, ישימו לו מישהו אחר? צריך לשנות את השיטה, לשיטה יותר אובייקטיבית וחיצונית".
לדברי עו"ד קוטב, "תפיסת עולם ציבורית היא תפיסת עולם נרכשת, ולכן יש יתרונות למנהלים שצמחו בשירות ציבורי". לשיטתה, "המנהל הטוב ביותר יהיה מתוך הארגון בשל היכרותו רבת השנים עם המערכת".
מכל מקום, בתוך הפרקליטות יש הרבה עובדים מתוסכלים. פרקליטה ותיקה בפרקליטות אומרת כי: "הרבה מכרזים חסומים לנו, הפרקליטים, למרות שאנחנו מתאימים למלא את התפקידים הרלוונטיים. הרגשתי שכובלים את ידיי ולא מאפשרים לי להתפתח ולצמוח, ושכופים עליי להתמודד בעולם הצר והקטן של הפרקליטות. אפילו בתוך משרד המשפטים מנעו ממני להתפתח".
פרקליט נוסף אומר ש"הגעתי לפרקליטות מתוך תחושה של שליחות, אבל אחרי הרבה שנים, אתה אומר 'איפה אני?' הייתי רוצה להתקדם במערכת ולהשפיע, אבל היכולת להתקדם מאוד מצומצמת".