להפסיק את הפגיעה בילדים / צילום: שאטרסטוק
לפני כשבועיים אושר בקריאה שלישית בכנסת תיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, השולל מהורה את האפוטרופסות על ילדיו אם הורשע בביצוע רצח או ניסיון לרצח כלפי ההורה השני או כלפי אחד מילדיו הקטינים. כך קבע התיקון שהעלו חברי כנסת ממרבית סיעות הבית, וזכה לתמיכה מקיר לקיר גם ביחס להורה שהורשע בעבירת אינוס או מעשה סדום כלפי ילדיו.
אני משערת כי מרבית מקוראי מאמרי זה חשבו לעצמם, למקרא הפסקה הקודמת, כי הגיונם של הדברים מדברים בעד עצמם; ואולי אף הופתעו שרק עכשיו הבין המחוקק את החשיבות שבהכנסת הוראה המבקשת למנוע מהקטין קשר עם מי שפגע בו או בהורה שלו ו/או בהמשך שליטתו של ההורה הפוגע בחיי הקטין שנפגע ממעשיו.
בלתי נתפס ככל שיהיה ומדהים שעד לתיקון רשאי היה בית המשפט לשלול אפוטרופסות מהורה שהואשם או הורשע בעבירת רצח או ניסיון לרצח, רק במקרה שמי שביקש זאת הוא ההורה השני או האפוטרופוס של הקטין, ובתנאי שהתקיימו הנסיבות הנדרשות כדי להכריז על הקטין כנזקק.
לכן, יש הרואים בתיקון האמור בשורה חשובה וצעד נוסף לעבר העלתם על נס את זכויותיהם של קטינים, שזקוקים נואשות להגנת המחוקק באופן מוחלט, בהתאם לאמנה לזכויות הילד ולא כתלות בתסקירי רווחה וכיוב'.
ואולם, מרגש ומבורך ככל שיהיה, לטעמי, סובל התיקון בחוק הכשרות המשפטית מכשל מהותי מרכזי שעל המחוקק לתקן בהקדם האפשרי: התיקון שותק ביחס למקרים, בהם העבירות המקוריות בכתבי האישום הומרו בהסדרי טיעון לעבירות מופחתות ובהם התיקון לא יחול. כך למשל עבירות המתה שאינן רצח או ניסיון לרצח ועבירות מין שאינן אונס או מעשה סדום.
מניסיוני כפרקליטה לשעבר וכיום כמי, שמלווה קורבנות ונפגעי עבירה, ישנם מקרים רבים - בהם מורשע ההורה במסגרת הסדרי טיעון בעבירה שונה מזו המקורית משיקולים "מערכתיים" והנה, מעתה עלול לצאת החוטא נשכר לעקוף את התיקון לחוק, ובמחי יד תישלל זכותו של הקטין להשתחרר באופן מוחלט משליטת ההורה הפוגע על חייו.
יש לזכור כי הסדרי טיעון במשפט הפלילי הינם מעשים של יום יום, ונחתמים משיקולים שונים ומגוונים. למשל: הפעלת לחץ מצד בית המשפט לעשות כן, כשעצמת הראיות נחלשת, כשנפגע העבירה אינו שש להעיד, כשהפרקליטות מבינה שניהול התיק יגזול ממשאביה המדולדלים ממילא, כשהצדדים, כל אחד מסיבותיו, מעדיפים "לקנות סיכון" ולסיים את המשפט בהסדר טיעון מקל.
עתה נשאלת השאלה, האם התיקון בחוק ישנה את מערך שיקולי הפרקליטות בגיבוש הסדרי הטיעון במקרים הרלוונטים? לתחושתי, אם השלכות התיקון לחוק, לא יקבלו ביטוי בשיקולי הפרקליטות, עלול הדבר להוביל לפגיעה אנושה ובלתי מוצדקת בזכויותיהם וטובתם של קטינים על-אף שברור כי תכליתו האמיתית של התיקון חלה גם עליהם, ואולי אף ביתר שאת.
אמנם, יהיו מי שיגידו כי ההחלטה להגיע להסדר טיעון היא עניין של ראיות, ומכאן שעדיפה הרשעה בהסדר טיעון בעבירה מופחתת על אף שאינה חלק מהעבירות הנכללות בתיקון, על פני הסיכוי הלא מבוטל לזיכוי מהעבירה המקורית. אולם, עניין זה יכול להיפתר על נקל בתיקון להנחיית פרקליט המדינה ולפיה בטרם כריתת הסדר טיעון יובאו בחשבון השלכות ההסדר על הקטין בראי התיקון, או יותר נכון בראי המקרים שהוחרגו מהתיקון כשכל מקרה ייבחן לגופו של עניין. אחרת, בעיני, תחטא הפרקליטות בתפקידה בשמירה, בין היתר, גם על אינטרס נפגעי העבירה אם יעדיפו לכרות הסדרי טיעון במחיר של פגיעה נמשכת בקטין שאביו ניסה לרצוח את אמו או בקטינה שנאנסה על-ידי אביה, שגם כך צפויים בחייהם להתמודדות לא פשוטה ואולי בלתי הפיכה, עם השלכות הזוועות שחוו.
בנוסף, אני קוראת גם למחוקק לשנס מותניים ולפעול בהקדם לתיקון של התיקון. ולהוסיף לחוק גם רשימה של מספר קריטריונים ונסיבות שבהתקיימותם תישלל אפוטרופסות מהורה פוגע - תהא העבירה בה הורשע אשר תהא.
אמנם, יש שיאמרו כי עדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה, אך חששי כי אם יוותר התיקון בנוסחו הנוכחי, הם יחזו בהתנפצות הכוס כולה לרסיסי רסיסים.
הכותבת היא עורכת דין, בעברה פרקליטה בכירה בפרקליטות וכיום סנגורית המומחית למשפט הפלילי