הצעות גדעון סער להגברת אמון הציבור במערכת המשפט יביאו לתוצאה ההפוכה
גדעון סער, שהכריז על עצמו כמועמד לראשות הממשלה, מציע רפורמה במערכת המשפט, שמטרתה, לדבריו, חיזוק מערכת אכיפת החוק ואמון הציבור בה, ושעיקריה בשלב זה הם: 1. פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והעברת סמכויות התביעה לפרקליט המדינה; 2. הענקת שיניים לגוף הביקורת על התביעה, שיהיה עם סמכויות חקירה, ושלהמלצותיו צריך שיהיה תוקף מחייב; 3. שימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון.
יש לבקר את הצעתו של סער על הכלול בה וגם על מה שלא כלול בה, משום שהיא לא תביא להגברת אמון הציבור במערכת המשפט, אלא דווקא את ההפך הגמור. בעוד ההצעה לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה היא לגיטימית, גם אם שנויה במחלוקת - הרי שההצעה להעניק סמכויות חקירה לגוף הביקורת על התביעה היא מוטעית ואף מסוכנת.
הפרקליטות נתונה לביקורת יומיומית של בית המשפט, וניתן גם ליזום הליכים נגד פרקליטים בלשכת עורכי הדין ובנציבות שירות המדינה. הפרקליטות נתונה גם לביקורת של מבקר המדינה, ומזה כמה שנים נוסף גם גוף ביקורת ייעודי. נמצא אפוא כי הפרקליטות מבוקרת די והותר.
עיון בדוח שנתי של גוף הביקורת על הפרקליטות מלמד כי במהלך שנת 2019 חל גידול משמעותי במספר הפניות שהוגשו לנציבות. גידול זה מצטרף למגמת העלייה המתמשכת בשיעור התלונות שהוגשו לנציבות מאז תחילת כהונתו של הנציב דוד רוזן, והוא מלמד על יעילות הולכת וגדלה של מוסד הנציבות וביסוסו ככתובת יעילה לתלונות הציבור.
עוד עולה מן הדוח כי 23% מהתלונות שהוגשו לנציבות נמצאו מוצדקות, וכן כי ביחס לשליש מבין אלה ניתנו המלצות אופרטיביות אשר יושמו על-ידי הגופים המבוקרים.
החשש: הפרת האיזון בין עצמאות לניצול לרעה
מה הסכנה אם כן בהענקת שיניים נוספות לגופי הביקורת? החשש הוא בהפרת האיזון בין העצמאות הנדרשת לעבודת הפרקליטות, לבין החשש לניצול לרעה מצד נאשמים בכלי הניתן בידיהם לתקוף את מי שאוכף את החוק נגדם.
ככלל, על העובדות להתברר בבית המשפט, בפניו גם להביא את כל הטענות שיש לנאשם. הטרדה גוברת והולכת של פרקליטים במענה לתלונות המוגשות לגוף הביקורת, משבשת את עבודת הפרקליטות, יש בה משום אפקט מצנן, והיא אינה מגבירה את אמון הציבור בפרקליטות.
הצעה נוספת ומסוכנת של סער היא לקיים שימועים ציבוריים למועמדים לשפיטה, משום שזיהוי פוליטי של שופט הוא אסון מבחינת אמון הציבור במערכת השפיטה. גם השקר הלבן של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד בדבר מינוי "שופטים שמרנים" נחשף לאחרונה, כשחברת הוועדה למינוי שופטים אסנת מארק (ליכוד) חשפה בראיון ל"ישראל היום" כי לא תמנה שופטים שמאלנים: "אז לא אגיד ימני, אגיד שמרני. אלך עם המילה המכובסת", אמרה.
הצעתו של סער היא אם כן מסוכנת מאין כמותה ותביא לערעור גדול עוד יותר של אמון הציבור במערכת השפיטה. כיצד ירגיש בעל דין בבית המשפט, ואיזה אמון ייתן הציבור בשופטים המתמנים לאחר שימוע בפני פוליטיקאים בעת שהם דנים בעניין שנוי במחלוקת ציבורית.
מה שעשוי להגביר את אמון הציבור במערכת המשפט, אך לא נכלל בתוכניתו של סער, הוא חקיקתו של חוק יסוד החקיקה, אשר יסדיר סוף-סוף את הביקורת השיפוטית על חוקים, כפי שהדבר קיים בכל מדינה דמוקרטית, ויביא לידי סיום את המחלוקת על עצם הלגיטימיות של בית המשפט העליון לעסוק בנושא של ביטול חוקים העומדים בסתירה לחוקי יסוד.
במסגרת זאת, ניתן לחשוב גם על הקמת בית משפט לחוקה או על מנגנונים רכים יותר, כגון פסקת התגברות (ברוב מיוחד של חברי הכנסת) שתחול ותגבר על פסיקת בית המשפט רק לשנות כהונתה של אותה כנסת, או דרישה לדיון בהרכב מלא של שופטי בית המשפט העליון, או רוב מיוחד או קונצנזוס בקרב שופטי העליון, בטרם יבוטל חוק.
ניתן גם לחשוב על ביטול אפשרות הפנייה הישירה לבג"ץ והעברת כל הנושאים המינהליים לבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה (שבה נדונים גם כיום כל נושאי התכנון והבנייה, המכרזים ונושאים רבים אחרים); זאת, גם כדי להביא לבירור עובדתי טוב יותר של הסוגיות הרגישות בהן עוסק כיום בג"ץ.
יפה עשה סער כשהביא לדיון ציבורי הצעות להגברת אמון הציבור במערכת המשפט, אך כדי להגביר את האמון, חשוב הרבה יותר להסדיר את מערכת היחסים הרגישה בין הרשות המבצעת והמחוקקת לבין הרשות השופטת, מאשר להתמקד בשינויים המזיקים המוצעים בפרקליטות ובמערכת השפיטה.
הכותב כהן בעבר כמשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית), וכיום הוא יועץ עצמאי
