נסגר מתחם חיסוני קורונה כיכר רבין ת"א - אזל מלאי החיסונים / צילום: שלומי יוסף
"תם עידן הגנרלים, החל עידן ראשי הערים". הציטוט הזה נאמר לגלובס על ידי חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות ויו"ר מרכז השלטון המקומי, ומסמל את המגמה של הבחירות שבפתח. ביבס, רובי דנילוביץ' (באר שבע) ואחרים קיבלו פניות להצטרף למפלגות המובילות. רון חולדאי (תל אביב-יפו) כבר הקים מפלגה שתרוץ בבחירות.
אבל העניין מחדד עוד נקודה. על הגל של משבר הקורונה רוכבים כעת ראשי הערים, והדבר מתבטא בסמכויות שנטלו לעצמם מאז החל המשבר - לעיתים בניגוד מוחלט להנחיות מהממשלה.
הדוגמה הבוטה מכולן הייתה מבצע החיסונים השבוע של עיריית תל אביב ובית החולים איכילוב לצוותי החינוך, שנעשה בניגוד להנחיות משרד הבריאות והשר יולי אדלשטיין שהורו לתעדף מבוגרים ואוכלוסיות בסיכון.
בעוד שראש הממשלה בנימין נתניהו ואדלשטיין הבטיחו לבדוק את הדרישה לחסן את צוותי ההוראה, חולדאי לקח את הנושא צעד קדימה - בתחילה בתירוץ שמדובר בעודפי מנות חיסון שעדיף לעשות בהן שימוש טרם יתקלקלו, אבל אחר כך בהודאה מלאה כי מדובר במדיניות פרטית שלו. וכך, כ-3,000 מנות חיסון ניתנו באוהל בכיכר רבין, לצוותי הוראה מקומיים. בתגובה, משרד הבריאות הודיע על הפסקת העברת מנות חיסון לאיכילוב.
אגב, חולדאי עצמו, שנמצא במרוץ פוליטי בזירה המרכזית, הואשם על-ידי שרים בליכוד כי המהלך נועד פחות מתוך דאגה לצוותי ההוראה המקומיים ויותר כדי לסייע לו בקמפיין לכנסת.
מנותקים: הדרך לאנרכיה מתקצרת
לא כל ראשי הרשויות רואים בעין יפה את הקולגות שלוקחים סמכויות בניגוד להחלטת הממשלה. בשיחה עם "גלובס" אומר ביבס, כי מדובר בהתנהגות בריונית ובהליכה לאנרכיה מצד עיריית תל אביב. "אני יכול להתווכח עם הממשלה על כל דבר, אבל ברגע שהממשלה קיבלה את ההחלטה אנחנו מתייצבים ומקיימים. זה פוגע גם בנו - ומוביל לסוג של אנרכיה וניתוק טוטאלי מהציבור".
ביבס מספר כי קיבל פניות רבות מראשי ערים ורשויות לחסן את צוותי ההוראה המקומיים, "אבל מה שקרה בתל אביב אומר שרק אם יש לך בית חולים שלך כמו איכילוב אתה יכול לעשות זאת. ומה עם מי שאין לו בית חולים משלו?". ביבס פנה למשרד הבריאות ודרש לקבל מנות חיסון עבור צוותי החינוך בכל הרשויות, כרגע ללא מענה.
בכל מקרה, בעיני רבים משבר הקורונה הציג באופן מובהק את יתרונות השלטון המקומי על זה המרכזי, בעיקר בעת משבר פוליטי הנמשך כבר שנתיים. "ככל שיותר סמכויות יהיו בידי השלטון המקומי - נפחית רגולציה וביורוקרטיה ונתרחק מהניוון של משרדי הממשלה שבולט כעת ביתר שאת", אומר ביבס. "הקורונה הבליטה את הניתוק של השלטון המרכזי מהאופרטורים הכי טובים - הרשויות המקומיות ופיקוד העורף".
גם ראש עיריית ראשון לציון רז קינסטליך מותח ביקורת על השלטון המרכזי. "מקבלי ההחלטות שכחו דבר פעוט אחד: במלחמה שאליה יצאנו אין הפרדה בין המאבק הלאומי למאבק של הרשויות. מי שלא מבין זאת הוא קבינט הקורונה - שיושבים בו שרים, סגני שרים, מנכ"לים ואף לא נציג אחד מהשלטון המקומי", הוא אומר.
לדבריו, התחושה היא שצמרת השלטון המרכזי לא מחוברת לשטח, וראשי הרשויות המקומיות צריכים לקחת את המושכות. הביטוי המעשי לאמירות אלה היה הקמה בקיץ של חמ"ל קורונה משותף עם פיקוד העורף בערים שונות, בדומה לזה שהוקם בראשית הקורונה בבני ברק.
ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן הורה במהלך גל הקורונה הראשון להציב מחסומים בין רמת גן לבני ברק. לאחר הבהרות של משרד הפנים כי אין בסמכותו לעשות כן, המחסומים הוסרו.
אכיפה: ברשויות מעלימים עין
מקצת ראשי הערים סירבו לשתף פעולה עם חלק מההגבלות, כמו למשל אכיפת תקנות על המסעדנים. בתל אביב ובערים אחרות סייעו להם על ידי הצבת ספסלים ושולחנות ליד המסעדות, וכך נוצרו "מדרחובים" של אוכל, קפה ובירה באוויר הפתוח. אחרים פשוט נמנעו מאכיפה של תקנות, כמו האיסור על טייק-אווי. "אנחנו אוכפים אך ורק מי שעובר על התו הסגול, ולא מאפשרים התקהלויות של אנשים והפקרות", אומר קינסטליך. "אבל להגיד שמי שיעשה טייק-אווי אני אסגור אותו? לא".
על אכיפת הטייק-אווי, אומר כרמל שאמה הכהן: "מאחר שהחוק לא מחייב אותנו באיזה סדר עדיפות לאכוף, ומאחר שידוע לנו שהמלצות הפרופסורים לממשלה כללו המלצה להמשיך את הטייק-אווי, ובעיקר מאחר שבעלות ובעלי העסקים צועקים כבר 'הצילו' - החלטנו כאמור למקד את האכיפה בעיר בעטיית מסיכות ובהפרות התו הסגול".
ראש עיריית קריית אונו, ישראל גל, אומר מפורשות: "אני לא אוכף את מגבלות הקורונה, שהמשטרה תעשה את זה".
מערכת החינוך: מימון מביא סמכות?
סוגיית מערכת החינוך היוותה מוקד מרכזי בקרבות בין הממשלה לרשויות המקומיות. במקרה זה, ראשי החברה החרדית התבטאו באופן ברור שלא לסגור בשום מקרה את מערכת החינוך החרדית ברשויות השונות - ללא קשר להחלטת הממשלה בעניין.
חלק פעלו הפוך, אבל עדיין באופן שונה מההחלטה שהתקבלה בממשלה. למשל, ראש מועצת קריית יערים (טלז סטון) יצחק רביץ. בגל הראשון ניהל רביץ מדיניות עצמאית, והחליט על סגירה כוללת של היישוב שכונה אז "ווהאן הישראלי". המהלכים העצמאיים נמשכים גם כעת: בניגוד להחלטה של הממשלה להשאיר את מערכת החינוך פתוחה, רביץ הורה השבוע לסגור את כל מערכת החינוך ביישוב לאור העלייה בתחלואה.
על חלוקת העבודה בין השלטון המרכזי למקומי, אומר רביץ: "הבנו שאנחנו בדרך לקטסטרופה ולעלייה לעשרות רבות של נדבקים, רובם במערכת החינוך. לא יכולנו לחכות להחלטות של השלטון המרכזי. הממשלה נותנת לנו את המרווח, והרשות המקומית צריכה לקחת את החלטות הממשלה ולפעול ולהתאים אותן לפי הנתונים בשטח. זו לא מדינה בתוך מדינה. המהלכים שלנו מתואמים עם משרד החינוך והגורמים המוסמכים". רביץ מטיל את האשמה על מרכיב עיקרי אחד בשלטון המרכזי - הכנסת, "שהיא", לדביו "זו שביטלה את ההחלטות הממשלה מסיבות פוליטיות".
בעניין זה אומר ביבס, כי הסמכות על פתיחת בתי הספר ברשות צריכה להיות בידיים של הרשויות המקומיות בלבד, ודאי אצל אלו שלא מקבלות מענקי איזון וסיוע ממשרד הפנים וממשרד החינוך. "יש 67 רשויות נטולות מענקים שמביאות הרבה כסף מהבית לחינוך. תקציב הרשות שלי הוא 300 מיליון שקל ומתוך זה 110 מיליון שקל אני מביא. אז אני לא צריך שאיזה פקיד במשרד החינוך יחליט בשבילי מה טוב לתושבים שלי, כשאני מממן חלק ניכר מזה. אנחנו יודעים לנהל את זה הרבה יותר טוב מהם. יושבים שם פקידים הרבה מאוד שנים שרוצים לשמור את הכוח אצלם".
בשיח בין משרדי הממשלה הרלוונטיים, ובעיקר החינוך, הפנים והאוצר, הגיע ביבס להסכמות על העברת סמכויות מדורגת לערים ולרשויות המדוברות. המהלך היה אמור להיות מיושם כבר בתקציב 2021, אבל נתקע כמו נושאים רבים בשל פיזור הכנסת.