ירון זליכה / צילום: שלומי יוסף
את נאום הפתיחה של הקמפיין שלו בחר פרופ' ירון זליכה להתחיל באמירה מהדהדת: "ישראל בדרך לפשיטת רגל", קבע החשב הכללי לשעבר, "בגלל מנהיגות שנכנעה למונופולים ולקבוצות הלחץ על חשבון הצעירים, השכירים והעצמאים". מי שהקשיב לנאום התרשם שזליכה הוא לוחם עקשן למען האזרח הקטן, העצמאים ובעלי העסקים הקטנים ונגד הטייקונים, המונופולים וקבוצות הלחץ למיניהן.
אבל ברקורד של זליכה מאז עזיבתו את האוצר קשה למצוא פעילות כלשהי למען העצמאים ובעלי העסקים הקטנים, שבשמם הוא מתיימר כעת לצאת למלחמה. מה כן יש שם? שלל עבודות ייעוץ שזליכה סיפק לסקטור מסוים מאוד, שאין בו אפילו עצמאי או בעל עסק קטן אחד: ההסתדרות וועדי העובדים הגדולים במשק.
לצד עבודתו האקדמית כראש החוג לחשבונאות בקרייה האקדמית אונו, סיפק זליכה בשנים האחרונות עבודות ייעוץ לוועדי העובדים של התעשייה האווירית, חברת נמל חיפה, בנקים, חברות כרטיסי אשראי וסלולר, מפעל תרכובות ברום מקבוצת כי"ל והרשימה עוד ארוכה. אחד הלקוחות הנאמנים ביותר שלו היה יו"ר ההסתדרות הקודם, אבי ניסנקורן, שגייס אותו לעמוד בראש מכון המחקר הכלכלי שהקים, והיו"ר הנוכחי ארנון בר דוד שהמשיך להעסיק אותו כיועץ קבוע עד לאחרונה.
מי יכול לשלם על חוות דעת?
אז ראשית, ההסתדרות ו-וועדי עובדים הגדולים נחשבים בעיני רבים לאחת מקבוצות הלחץ החזקות במשק. שכרם הממוצע של עובדי החברות הממשלתיות גבוה משמעותית מהשכר הממוצע בסקטור העסקי. העובדה הזו מוסברת בשיעור ההתאגדות הגבוה בקרבם, יחד עם שליטתם על שאלטרים כמו מים, נמל או חשמל.
שנית, בין ועדי העובדים הגדולים לבין המונופולים יש לעתים קרובות זהות אינטרסים ושיתופי פעולה. בעיני ההסתדרות שמירת מעמד מונופוליסטי של חברה היא אינטרס מובהק של העובדים בה. ההסתדרות התגייסה לא פעם למאבק ברפורמות ומהלכי פתיחה לתחרות של ענפים שנשלטים על-ידי מונופולים.
הדוגמה הבולטת ביותר מהשנים האחרונות היא של ועד עובדי חברת החשמל, שהגיעו עד לבג"ץ במאבק נגד הכנסת יצרני חשמל פרטיים. לפני כן היו אלה עובדי המונופולים של נמלי חיפה ואשדוד ובשנות ה-90 עשו זאת עובדי מונופול בזק נגד הניסיונות של האוצר לפרק אותו.
מדוע בחר זליכה לעבוד רק לצד ההסתדרות והוועדים הגדולים? כחשב כללי הוא הפגין תפיסה כלכלית רחוקה מסוציאליזם. אפשר להניח שהשיקול שהנחה את החשכ"ל לשעבר היה חומרי. "היועצים יודעים שהכסף הגדול נמצא היום אצל הוועדים", אמר השבוע בחיוך גורם בממסד ההסתדרותי, "יש 6,000 ועדים במדינה, אין 6,000 מעסיקים שיכולים לקחת יועץ שלוקח כמו זליכה".
אז נכון, זליכה "לא פראייר", אבל הקשרים ההדוקים שלו עם ההסתדרות והוועדים מעלים סימן שאלה גדול לגבי יכולתו לפעול מולם כשר אוצר. המו"מ מול ההסתדרות לחתימת הסכם שכר חדש הוא הנושא הבוער ביותר על שולחנו של שר האוצר, אחרי ענייני התקציב והקורונה. במישור המשפטי עוד ניתן למצוא לבעיה הזו פיתרון בדמות הסדר ניגוד עניינים מפורט. אבל מה באשר לפן הציבורי?
יש גישה שאומרת שזליכה יכול להצליח דווקא בגלל שהוא "מעורבב" עמוק כל-כך בממסד ההסתדרותי ובקרב הוועדים ומכיר את כל הטריקים והשטיקים שלהם במו"מ. אלא שהגישה הפכה בשנים האחרונות ללא-מקובלת ואפילו ראויה לבוז ולגנאי, לא מעט הודות לפעילים כמו ירון זליכה.
האיש מטיף בעקביות ובקנאות לגישה שפוסלת כל מי שעבד עבור טייקונים, מונופולים או קבוצות לחץ מלשמש בתפקיד ציבורי בכיר. דוגמה טובה לכך היא המאבק שניהל מול הממונה על התחרות עו"ד מיכל הלפרין, שבו האשים את הלפרין, בין היתר, שהיא משרתת את המונופולים רק משום שהיו לקוחותיה כעו"ד פרטית בעבר.
על-פי תורת זליכה, הוא עצמו פסול מלשמש שר אוצר. למזלו ההחלטה על כך נתונה בידי ציבור הבוחרים ולא בידי פעילים רודפי צדק כמו החשב הכללי לשעבר.
חלק מהוועדים שקיבלו ייעוץ מפרופ' זליכה
● ההסתדרות הכללית
● התעשייה האווירית
● חברת נמל חיפה
● תרכובות ברום
● אל על
● בנק אגוד
● מזרחי טפחות
● פרטנר
● פלאפון
מסיבת עיתונאים לכבודו ונגדו
לצד קשריו ההדוקים של זליכה עם ההסתדרות והוועדים, יש סימני שאלה קטנים יותר לגבי יכולתו להצליח כשר אוצר. איש אינו מפקפק בהבנתו הכלכלית, ובכך שניסיונו וכישוריו עולים בהרבה על אלה של מרבית שרי האוצר שכיהנו כאן, אם לא כולם.
אבל, לצד כל אלה רשם זליכה בתקופתו כחשב כללי עוד "הישג" הרבה יותר מפוקפק: יחסי האנוש שלו נחשבים לגרועים ביותר שידע המשרד הזה מימיו. מכתבי התפטרות זועמים וטריקות דלת מהדהדות הן לא דבר חריג בבניין האוצר ברחוב קפלן בירושלים, אבל האירוע שנערך שם ב-10 לאוקטובר 2007 קבע שיא שעדיין לא נשבר.
מנכ"ל האוצר דאז ירום אריאב ובכירי המשרד (מלבד היועצת המשפטית) כינסו מסיבת עיתונאים כדי לקרוא לממשלה לא להאריך את כהונתו של זליכה, שהייתה אמורה לפקוע בסוף אותו חודש. "לא ניתן עוד לנהל ישיבת הנהלה אתו", הסביר אריאב, "האוצר מבוסס על עבודת צוות, אינטראקציה קבועה בין החשכ"ל לכל ראשי האגפים. האינטראקציה הזו לא יכולה להתנהל יותר. לא מדובר במלחמה בשחיתות, אלא בחבלה במערכת הכלכלית".
כשר אוצר יזדקק זליכה לבנות קואליציות ושיתופי פעולה. האיש שבנה לעצמו שם של מי שאינו מתפשר לעולם על עקרונותיו, ייאלץ לעסוק 24 שעות ביממה במקצוע ששמו השני הוא "אומנות הפשרה". מעבר לכך תחולל חזרתו של זליכה לאוצר כשר רעידת אדמה. הוא עצמו אינו מסתיר את כוונתו לפרק את אגף התקציבים ולבנות אותו מחדש ברוח אחרת לגמרי.
לא חסרים תומכים לרעיון שהאוצר ואגף התקציבים זקוקים לניעור רציני, אבל אחרי כהונה קשה, שלא לומר טראומטית, כמו זו שהייתה לפקידי האוצר תחת השר ישראל כ"ץ, ספק רב אם מה שהאוצר צריך עכשיו, בעיצומו של המשבר הכלכלי החמור במשק, הוא טיפול בהלם כמו זה שמתכוון להעניק לו זליכה.
זליכה: עומד מאחורי הדברים
מזליכה נמסר בתגובה לדברים כי "עמדתי ביחס לעו"ד הלפרין כי היא פסולה מלשמש הממונה על התחרות התבררה כנכונה. היא אחת מהסנגוריות הבכירות של המונופולים הדורסניים, מונתה לתפקיד ובכהונתה הגנה עליהם שוב, נגד הציבור.
"בשונה מהגברת הלפרין, בכל הקריירה שלי ניהלתי מאבקים למען הציבור ובכוונתי להמשיך בהגנה על הציבור כשר האוצר של מדינת ישראל. לא זו בלבד, שאין מדובר בניגוד עניינים, אלא מדובר בזהות עניינים מוחלטת.
"מאז ומתמיד סירבתי לייעץ לצד החזק בכל עימות בו הייתי מעורב. התפיסה לפיה כל ועד עובדים בישראל הוא 'ועד שאלטר' מעידה בעיקר על אלה ששותפים לה. עבודת הייעוץ שנתתי להסתדרות התמקדה ברפורמות מאוד חיוניות בהן אני גאה ובראשן הרפורמה בביטוח הסיעודי, קיצור שבוע העבודה והפעלת מודל התעסוקה הגרמני במקום מודל החל"ת הלא יעיל והמשפיל. רק בישראל, עם העוני הכי גדול במערב ואי שוויון שזועק לשמיים, יש מי שחושב שמונופולים וטייקונים זכאים לייעוץ מקצועי ואילו ועדי עובדים, שברובם מייצגים עובדים מוחלשים, אינם זכאים להגנה וייעוץ.
"בכל שנותיי כיועץ ליוויתי תמיד את הצד המוחלש יותר בעימות אל מול הצד החזק והדורסני ובינהם, בעלי עסקים קטנים ועצמאיים אל מול בנקים, מונופולים וטייקונים".