מליאת הכנסת / צילום: אורן בן חקון, פול
בעת האחרונה נראתה במלוא ערוותה אזלת היד של השלטון המרכזי בניהול משבר הקורונה, מעבר למשבר הפוליטי העמוק, ניהול מדיניות המשבר "כנטל עודף" ובדרך אגב, ניכר יותר מכל, אי היכולת של הדרג הפוליטי והמקצועי בממשלה גם יחד- לתת מענה שיצפה לטווח רחוק, שידע לתכלל את האירוע המתמשך הזה, עם עקומת למידה כלשהי.
רבות כתבו על הצורך להעביר את הניהול אל השלטון המקומי, ערים רבות נקטו בצעדים עצמאיים נוכח חוסר המנהיגות הקשה. בישראל מעמד השלטון המקומי הוא מהחלשים במדינות המפותחות, וכן הריכוזיות הגבוהה של השלטון המרכזי, מהווה גורם ראשי לניתוק מהצרכים הממשיים והבנתם.
אך הפקעת האחריות הממשלתית אל הזירה המקומית היא לא הפתרון. לצערי, לא קמה קריאה רחבה של ראשי ערים וחברי ממשלה גם יחד, לשילוב הכוחות המתבקש הזה. כנראה שבעידן של מנהיגות אינדיבידואליסטית החרדה על מקומה הספציפי, קשה לראות למרחוק ובטח שקשה לראות חברה, במובן הכולל שלה.
השלטון המקומי והממשלה צריכים לקבל החלטות משולבות
מה שצריך להיעשות, גם אם באיחור רב, שגבה מחירים כבדים: לייצר את הדרך המשולבת, של שולחן משותף של הזירה המקומית והארצית יחד. החלטות ממשלה יכלו להיראות אחרת לגמרי, אם היו פועלים בציר משולב.
כמה דוגמאות: שווקים - לכל רשות יש מערך פיקוח עירוני, היכול לאפשר רגולציה ופרישה בין מוקדי הצריכה וכן חסימת צירים ובקרה על כמות הנוכחים בשווקים, זה היה מאפשר מסחר, רכש באוויר הפתוח ולא רק במרחבים סגורים.
מערכת חינוך - בכל עיר ישנם מרכזים קהילתיים, מתנסים, מוסדות תרבות ואמנות, פארקים ומרחבים עירוניים ציבוריים, אפשר היה לבנות מערכת קפסולות שיוצאת מאמות הכיתה ורואה במצב הזדמנות להרחבת האופקים, היכרות עם המרחב הקהילתי- עירוני, שמירה על הצורך החברתי של ילדים ובני נוער והמסגרת החינוכית, לצד התאמות.
המרחב העסקי - במרבית הערים, המרחב העסקי תחום באזורים מוגדרים. במקום שהרשות והמשטרה יהיו ה"מצליפות" של המנוע הכלכלי החשוב ביותר בכל עיר - העסקים הקטנים, יכלו לנהל את פתיחה המתחמים הללו בפיקוח ובקרה על שמירה על כללים ותקצוב פתרונות מטעם הממשלה והרשות כדי להקל על הסדר במצב- כמו- הצבת ספסלים במרווחים, סגירה צירי בתי עסק למכוניות ובכך לייצר מרחבים המאפשרים התכנסות, עידוד קניה במשלוחים מבתי עסק פרטיים ועוד.
אמנות ותרבות - בשיתוף-פעולה עם עובדי הקהילה והתרבות ברשות ועם תקצוב ממשלתי לתמיכה בעובדי התחום, דרך רתימת הרשויות לקיום אירועים מצומצמים במרחבים השכונתיים והקהילתיים, למשל: במות קטנות, הרשמה מראש של עד 20 איש למופע/אירוע בתחלופה גבוהה שתאפשר ריבוי אירועים קטנים תוך שמירת מסגרת התו הסגול בסיוע הפיקוח ועובדי הקהילה והתרבות הרשותיים.
בסופו של דבר, זוהי השקעה שאמורה לייצר הכנסות למדינה, לבלום קריסה כלכלית, לייצר אלטרנטיבות שיכולות להמשיך גם לאחר מכן והוצאה ממשלתית המבקשת לתת בעת הזו גם חכה ולא רק דג.
זו הדרך המבטיחה את העצמת האחריות המוסדית על תושביה ולא הפרטתם אל חסדי הקהילה והפרט, לרשויות יש מנגנונים מגוונים להגיע אל התושבים, להטמיע הנחיות ממשלה, אך גם להבין צרכים ולהכיר לעומק חסמים ובעיות ולקבוע אילו מענים נכון להציע. ידע שעובר דרך עובדי ועובדות הרווחה ברשויות, נציגי הציבור, מנהלים קהילתיים, מתנסים, סיירות הורים, סיירות שכונתיות, ועדי שכונות וועדי הורים ועוד, זה כוח שההתעלמות ממנו, היא גורם עגום בכישלון הניהולי עד כה.
חסרה מאוד מנהיגות מקומית בכנסת ישראל
9 חודשים היו די והותר זמן, לבנות פורום קבלת החלטות מותאם יותר, לניהול שגרת משבר שכזה, לייצר מתווים מוצעים לרשויות בהתאם ליכולות, משמעת הציבור וכוח האדם, פיקוח ורגולציה משותפת וסינרגית. הפיכת התקופה, לכזו שאפשר לנשום דרכה.
במקום הטחת האשמה על הציבור על ידי הממשלה, יצירת מצב, בו כל עיר פועלת על פי שיקול דעתה, מתוך אי הבנת ההיגיון בהחלטות המתקבלות, הענשה קולקטיבית של ציבורים שלמים, תחת אי ודאות ויציבות מתמשכת, המייצרת אנומליה בהתייחסות לתקנות ואכיפתן - יכולה להיווצר כאן מערכת מתכללת שאת אדוותיה, אפשר יהיה לראות גם בהמשך ולטובת הציבור כולו. עדיף מאוחר מלעולם.
נוכח שחסרה מאוד מנהיגות מקומית בכנסת ישראל, לצד מנהיגות שצמחה מתפיסה אידאולוגית רחבה, כזו שרואה החלטות והשפעתם לטווח רחוק.
הכותבת היא חברת מועצת העיר חיפה, חברת פורום אח"מ ארגון חברי המועצה בישראל