גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הלבנת הון / אילוסטרציה: שאטרסטוק

כבר לפני כ-20 שנה הבין העולם כי אחת הדרכים להילחם בפשיעה הוא לטפל במקורות הכספיים של הארגונים. הרי ברור לכל שרק רעיונות לא מספיקים, צריך כסף כדי להוציא אותם לפועל. גם אם יש מי שיפעל רק לצורך הרווח הכלכלי, בכדי להתחיל ולפעול עליו למצוא מקורות מימון. בעולם הפשיעה האידאולוגית, כמו ארגוני הטרור, נעשה מאמץ לעקוב אחרי המהלך הכספי המממן את הפשיעה ולצמצם אותו דרך סגירת הברזים. אי-אפשר לעשות פיגוע טרור אם אין לך כסף לקנות כלי נשק.

עיקרון דומה הוחל גם ביחס לפשיעה שמטרתה השגת רווח כלכלי בלבד. כבר בשנת 2000 נחקק חוק איסור הלבנת הון, שמטרתו הייתה להפוך כל פעולה בכספים שמקורם בעבירה פלילית לעבירה בפני עצמה. חוק זה נתן אפשרות לתפוס כספים שמקורן בעבירה, להאריך משמעותית את תקופת ההתיישנות של העבירות, ולהפוך את הפעילות העבריינית לבעלות סיכון גדול יותר כלכלית.

לצד זה, מזה שנים ארוכות פועלות רשויות המס לחייב במס את הרווחים הכלכליים הנובעים מפעילות עבריינית, וזאת במטרה להקטין את הכדאיות הכלכלית של פעילות זו. בכדי למסות את הפעילות, צריכות רשויות המס לשים ידן על מידע הקשור לרכוש ונכסים של החייב או על פעילותו, אחרת אין להן כל דרך לחייבו במס.

האם הניסיון לשים את היד על הכסף מכוח חוק איסור הלבנת הון שונה או מחליף את היכולת לחייב במס את הרווחים?

בעבר, עד שנת 2000, נקבעה התזה העקרונית האומרת כי רווחים חייבים במס אף אם מקורם בפעילות עבריינית. משמעות אמירה זו היא שכלל רווח כאמור חייב ב-50% מס, משמעותו שה-50% הנותרים נשארים בידי החייב. בתאוריה יכול עבריין לפתוח תיק במס הכנסה לשלם מס על הכנסותיו, להוציא חשבוניות ולשלם מע"מ ולנהוג כאילו זה עסק שגרתי. משעשה כן, אין לרשויות המס כל דרך לחייבו בתשלום נוסף, ולא השגנו את מטרותינו. יתרה מכך, מי שמנהל דיון עם רשויות המס לגבי סכום שנוי במחלוקת אינו חייב בתשלום עד לסיום ההתדיינות, שיכולה לארוך שנים רבות. זמן זה יכול להיות מנוצל לשימוש בכספים, להברחתם וכו'. משמע הכלי של תשלום המס על הרווחים הוא חלקי ביותר ואינו נותן מענה מלא למטרה שהוצגה.

חוק איסור הלבנת הון נותן כלים נוספים לתפיסת כסף שמקורו בפעילות עבריינית, כאשר הוא נותן כלי לתפיסת כל הכסף, ולא רק מיסוי הרווחים הנובעים מפעילות זו. משמדובר בפעילות עבריינית ניתן לחלט לעבריין כל כסף שעשה בו שימוש, אף אם השימוש היחיד הוא הפקדתו בחשבון הבנק. למערכה זו נוספו אף המערכת הפיננסית בכל העולם, שמקשה על הפקדת כספים והעברתם, ולמעשה דוחקת את הכספים שמקורם בפעילות עבריינית מהמערכת הפיננסית למערכות מקבילות שאינן מפוקחות, ומקשה על שימוש בהם.

לאמירות אלה צריך לשים כמה סייגים. הראשון הוא ששימוש בכלים כלכליים עוזר לפשיעה שמטרתה השגת רווחים, אולם אינה מסייעת למלחמה בפשיעה שמטרתה שונה כמו נקם או עילות דומות. במקרים שכאלה המאבק הכלכלי מייקר את העלות של ביצוע הפשע, אולם לא ימנע אותו. שנית, צריך לשים לב שמקום שנותנים לרשות כלים דרקוניים כל-כך יש אפשרות סבירה שיפגעו גם מי שאינו אשם, כלומר יש לעשות שימוש בכלים אלה בזהירות רבה, אחרת נמצא את עצמנו פוגעים כלכלית ויוצרים בירוקרטיה רבה על חפים מפשע.

לסיכום, הכלי הכלכלי חשוב אבל לא בלעדי, יש להמשיך ולפעול ביתר שאת בעולם החינוך והמניעה לפני האכיפה. 

הכותבת היא שותפה במשרד ירון אלדר פלר שורץ ושות' ונציבת מס הכנסה לשעבר. הטור מתפרסם כחלק מפרויקט מיוחד של מדור הדעות שמתמקד באלימות המתגברת בחברה הערבית בישראל